הדרבי לא מעל הכל: אברטון מול ליברפול
לאברטון בעידן דייויד מויס יש מוניטין של כדורגל אמיץ מול שאר הליגה, והתקפלות מול ליברפול. רק שעבור המנג'ר זה לא משנה: "הדרבי לא מגדיר אצלנו את העונה. הייתי מעדיף להגיע לאירופה"
בכל מה שנוגע לאותה תכונה, דייויד מויס נחשב לאחד הטובים שיש לפרמייר ליג להציע. לוחמני, תחרותי ועובד קשה, וכולם מעריצים את הרוח שיוצאת מאברטון ואת המוניטין שצברו, בצדק, ככאלה שמכים יריבים כבדי משקל. עם זאת, בכירים במועדון נאלצו להודות בכאב שעם התקציב התשיעי בגובהו בפרמייר ליג, הדעה הנפוצה שהם עניים כמו עכבר בכנסייה כבר לא נראית אקטואלית.
כן, החגורות בגודיסון עדיין מהודקות, אבל נראה שב11- מועדונים אחרים הן הדוקות יותר, וכל אחד מהם יקנא ביכולתה של אברטון לאתר מציאות בשוק ההעברות, לגדל שחקני בית איכותיים, ולפתוח את העונה בניצחון על מנצ'סטר יונייטד.
נקודת התורפה היחידה בתדמית האמיצה של אברטון, זו שמתעקשת להופיע שוב ושוב, היא אובדן העשתונות החוזר ונשנה נגד השכנים. פעמים רבות מדי, רוח הקרב והאמונה שאפיינו את עשר שנותיו של מויס במועדון נעדרות בצורה חשודה, כשליברפול עומדת מנגד.
קחו, למשל, את העונה שעברה. אברטון דורגה גבוה יותר מיריבתה למרסיסייד, ועדיין לא ניצחה אותה בשלושה מפגשים. האחרון מביניהם, חצי גמר הגביע האנגלי בוומבלי, הוציא מהכחולים מאמץ כל כך צולע, שאנשים החלו לדבר במונחים של תסביך נחיתות קולקטיבי.
הגביע הוא אחד התארים הבודדים שאברטון יכולה לקחת בימים אלה, העפלה לגמר על חשבון ליברפול היתה חלומו של כל אוהד, והקבוצה של מויס היתה בכושר עדיף באפריל. ועדיין, הכחולים שהעזו לחלום על היום הגדול קרסו בתצוגה חסרת ביטחון. כך שערב הדרבי הראשון העונה, בבית, כשהיא שוב בכושר ובמיקום עדיפים, נשאלת השאלה: האם הכחולים מתכוונים לתת לעליונות שלהם להתבטא במפגש הזה?
כאשר מויס הופיע לראשונה במרסיסייד, לליברפול היו את השחקנים הטובים יותר, המסורת וההצלחה. התפקידים לא ממש התחלפו לאחר עשור, אבל מעט שחקנים מאברטון יסתנוורו כיום ממעבר ליריבה העירונית, ולא בטוח שרוב השמות מאנפילד היו מקבלים אוטומטית מקום בהרכב היריבה.
"היו מקרים בעבר בהם עשינו טעויות," מודה מויס, "היינו בכושר טוב יותר ולא הצלחנו להראות זאת בדרבי, נכון. ההבדל מלפני עשור הוא שעכשיו יש גם לנו מספר שחקנים שמסוגלים לשנות משחק. ליברפול היתה רגילה להחזיק כל כך הרבה שחקנים טובים, שהיה קשה לפענח איך לעצור אותם, ואולי זו עדיין הדעה שלנו לגביהם, אבל הקבוצות קרובות בהרבה זו לזו.
"תמיד ידענו להתחרות בדרבים, אף פעם לא חטפנו תבוסה משפילה גם מול הרכבים חזקים מאוד של ליברפול," ממשיך המנג'ר, "אבל אני מסכים שכמות הניצחונות שלנו 4) ניצחונות לאברטון, 13 לליברפול בעידן מויס) לא היתה מספקת. אנחנו משתפרים כל הזמן, חזקים יותר העונה מאשר בעונה הקודמת, והיריבים יכולים לראות אצלנו כמה שחקנים טובים."
מויס הגיע לאנגליה עם חוויות ממקור ראשון ממפגשי האולד פירם בגלזגו, ומבין שגרסת מרסיסייד אינה אינטנסיבית או תובענית באותה מידה.
"לסיים מעל ליברפול זו משימה גדולה, ואם אנחנו פייבוריטים במשחק כי אנחנו מדורגים מעליהם זו מחמאה נחמדה, אבל אנחנו לא יכולים לשפוט את עצמנו רק ביחס ליריבינו. אשמח לסיים גם לפני יונייטד וסיטי, ואני בספק אם המטרה של ליברפול מדי עונה היא לעקוף את אברטון."
הדרבי האחרון בגודיסון פארק זכור לרעה בגלל הרחקתו הנמהרת של ג'ק רודוול, אדום שבוטל מאוחר יותר לאחר שהתברר כי לואיס סוארס התייחס לתיקול בדרמטיות מוגזמת. אי הצדק מכעיס אותו אפילו עכשיו, ומויס מזהיר כי הכדורגל יבריח אוהדים אם לא ינסה להוקיע רמאויות, צלילות והתחזויות. הוא בעד שיטה שתאפשר לבחון תקריות כאלה רטרואקטיבית ולהשעות את המנסים לרמות.
"אנשים רוצים לראות את המשחק משוחק כהלכה," הוא מסכם, "שחקנים צריכים להישאר על רגליהם, ואם מישהו צולל כדרך חיים, הייתי רוצה שתהיה לי זכות לומר משהו בעניין. זה נושא טריקי, בכנות, אבל זו לא הדרך לשחק. פנדל במשחק צמוד, למשל, יכול להיות משהו אחר."
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום כדורגל-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם