כמוהו לא יהיה: פרידה מאריק זאבי
הג'ודאי שבר את הדימוי שספורטאים ישראלים לא בוכים. ב-30 השנים שאני עוקב אחרי הספורטאי הישראלי, עוד לא נתקלתי בתופעה כמו האיש הזה. הוא יורד מהפודיום כאחד המוערכים בהיסטוריה כאן, ואולי האהוב שבהם. הצלחתו היא גם סיפור כישלונו של הספורט הישראלי
צילום: אורי דוידוביץ' עריכה: גלעד לוסטיג
לפני מסיבת העיתונאים הזאת, אחרונה בהחלט כספורטאי פעיל, תפסתי את את אבא שלו וויליאם. איש גדול מידות, שאם תעמידו אותו ליד אריק, אי אפשר לטעות שמדובר באב ובנו. שאלתי את וויליאם אם יבכה עכשיו, והוא ענה שהוא לא מהבוכים, אבל שאי אפשר לדעת.
שאלתי אותו אם הוא חושב שהעובדה שאריק היה גם לוחם וגם בוכה, השפיעה על הצלחותיו לכאן או לכאן, והוא ענה תשובה מקורית ויפה - אריק תמיד היה יפה מדי ועדין מדי בשביל ג'ודו. הוא תמיד נראה הרבה יותר מרשים מהיריבים שלו, אבל שילם על זה מחיר. אם היה קשוח יותר, הוא היה לוקח את כל המדליות ואת כל הצבעים.
ואמא שלו. נחבאת אל הכלים, אבל כשהיא מדברת, אפשר פתאום להבין ממי ירש התכשיט שלה את יכולת הדיבור. היא מספרת שאריק שלה היה היפראקטיבי כזה, שהיה צריך למצוא לו סידור, ואז בדיוק הגיע מגיאורגיה רמז, שהפך להיות שכן שלהם וגם המאמן הראשון של אריק בג'ודו. סוף-סוף מצאו לאריק סידור.
שבר את הדימוי, אריק זאבי
צילום: איי-אפ-פי
בשלושים השנים שאני עוקב מקרוב אחרי הספורטאי הישראלי, עוד לא נתקלתי בתופעה כמו האיש הזה, שמהבוקר הופך להיות האיש ההוא. למרות שגדל בסביבה לא פשוטה ושבזמנו ג'ודו היה מוכר כאן כמו ירי בצלחות חרס, הוא יורד מהפודיום כאחד הספורטאים היותר מוערכים בהיסטוריה כאן, ואולי האהוב שבהם.
במציאות שלנו זה לא פשוט לעבוד בענף קטן כלכך במשך 30 שנה, לבלוט, להצליח, להשאר יוצא דופן, ועדיין לא לאסוף לך שונאים או עדת קנאים. מלבד שוליים, לא היו כאלו ששמחו לאידו. ההצלחות שלו היו שמחה עממית מזוקקת, ואת התבוסה האחרונה בלונדון, ליוו העיתונאים בדממה קורעת. אף אחד לא קיטר כשחיכו לו שעה וחצי מחוץ לחדר ההלבשה.
ולמרות שאבא שלו חושב שהיה
יכול להגיע רחוק יותר (גם אריק חושב), זאבי הוא ספורטאי ישראלי כמעט בודד בצמרת, ששמר לאורך כל הדרך על צלמו ואנושיותו. בדרך כלל האגו לוקח אותך במעמדים כאלו למחוזות רעים, אבל הוא לא שכח אף אחד בדרך למעלה. סוג של אני וסימון ומואיז הקטן.
הצלחתו היא גם סיפור כישלונו של הספורט הישראלי. בגלל התעקשות של מאמן ראשון, עולה חדש מגיאורגיה, שזיהה את הטאלנט שגדל איתו בשכונה, הוא הפך להיות ראשון בין 30 אלף ג'ודאים שמתחרים היום בישראל, רבים מהם בגללו. בצרפת יש פי 25 ג'ודאים, למרות שהיא גדולה מישראל רק פי 8, מה שאומר שעל כל אריק אחד, פספסה המדינה שלושה אחרים. אבל אף אחד לא יכול להיות באמת כמו אריק. כמוהו לא יהיה.
כמוהו לא יהיה, אריק זאבי
צילום: אריק זאבי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם