תפסה את זה: קאצ'ינגס סגרה פינה
אחרי שלקחה כמעט כל תואר אפשרי בקריירה, קאצ'ינגס זכתה סוף סוף באליפות WNBA. אינדיאנה התגברה על מינסוטה בדרך לתואר היסטורי

טמיקה קאצ'ינגס AFP
עכשיו, אחרי שכבר צברה שלוש מדליות זהב אולימפיות, אליפות מכללות עם טנסי ב-1998 בשנתה הראשונה שם, תואר MVP וחמישה תארי שחקנית ההגנה של השנה ב-WNBA, תשע בחירות לחמישיית העונה ושיאי ליגה לחטיפות וקליעות עונשין בקריירה - השלימה אתמול קאצ'ינגס בת ה-33 את הגלריה בארון, וויתרה על המחמאה מתחילת הפיסקה.
ניצחון ביתי 78:87 סגר 1-3 בסדרת הגמר, ואליפות ראשונה לאינדיאנה, הקבוצה בה "קאץ'" משחקת מאז נבחרה על ידיה בדראפט 2001. כל כך הרבה כמעטים היו לה, כולל יתרון 1-2 בגמר 2009, מרחק ניצחון אחד מהגביע, ואז שני הפסדים לפניקס. כולל יתרון 1-2 בגמר האיזורי בעונה שעברה, ואז דלקת ברגל שלא נתנה לה להפיק מעצמה את המיטב.
"המסע בו היינו, הוא חלום שהתגשם. אחרי כל מה שעברנו, זה כל כך מתוק", אמרה קאצ'ינגס, לאחר שקלעה 25 נקודות במשחק האליפות ונבחרה למצטיינת בגמר עם 22.3 בסדרה . "יותר מכל דבר אחר, לשחק כאן נתן לי את ההזדמנות לזרוח. אני מקווה שילדים שצופים בי לא רואים רק את מה שאני עושה על המגרש".
לא שעל המגרש חסר לה משהו, אבל קאצ'ינגס תמיד היוותה סמל. למוסר עבודה בלתי מתפשר, לתחרותיות מהזן הנדיר ביותר. "היא הפכה לשחקנית המושלמת ביותר שיש", פרגנה לה שריל ריב, מאמנת הלינקס. טמיקה גדלה בטקסס עם לקות שמיעה, והילדים סביבה לעגו לה שוב ושוב. הכדורסל עזר לה לברוח מהכל.
"כשאני נוהגת הביתה וחולפת על פני מגרש כדורסל, תמיד מגניב לראות ילדה קטנה זורקת לסל בגובה 3 מטר", היא סיפרה לפני מספר שנים, "בטוח שכשאני הייתי קטנה, היו אנשים שחלפו על פניי ברכבם ואמרו 'מעניין מי הילדה הזו'. ושם היו רק אני והכדור. זה היה המפלט הבטוח שלי". כיום , היא עובדת
עם ילדים בסיכון באיזור אינדיאנה.
עד כדי כך היתה קאצ'ינגס אחת שכולם רוצים בהצלחתה, עד שנראה שגם היריבות שלה סיימו את הערב עם חיוך. מינסוטה של מאיה מור ולינדזי וויילן אמנם נכשלה בניסיון להפוך לראשונה ששומרת על תארה מאז לוס אנג' לס ב-2001 ו-2002, אבל המפסידות פרגנו ברוחב לב.
"היא אחת השחקניות שמהוות מודל לחיקוי לכולן", אמרה מור, "היא תמיד רואה את התמונה הרחבה יותר של ספורט. היא לעולם לא חושבת רק על עצמה". עכשיו , סוף סוף, היא יכולה לחשוב על עצמה. על הדרך הארוכה שעשתה, שהסתיימה לעיני 15 אלף איש, במגרש הביתי, עם שני גביעים ביד.