גול עצמי: הכדורגל בסין תקוע
כוכבי כדורגל מזדקנים נוהרים לסין אל הכסף הגדול, אבל אפילו הם לא מצליחים להבריא את הענף הגוסס. כששחקנים קונים במזומן את מקומם בנבחרת, אין פלא שאת המונדיאל הקרוב יראו בסין רק דרך מסכי הטלוויזיה
דרוגבה, קפטן נבחרת חוף השנהב, הסביר שהוא עושה את הצעד הנועז מטעמי שליחות. הוא מתכוון להפיץ את בשורת הכדורגל בארץ המתפתחת בצעדי ענק. מסתבר ששחקני כדורגל הופכים לציניים ברגע שהם רואים את הארנק נפתח. הרי בגיל 34, כששיאו הרחק מאחוריו, אף אחד במערב לא היה חולם להציע לדרוגבה חוזה מטורף של 300 אלף דולר. בשבוע. בסין הרחוקה אין גבולות. הפנקס פתוח והיד רושמת.
דרוגבה הוא לא היחיד שנטש את אירופה לטובת ארץ האפשרויות. מרצ'לו ליפי, המאמן שהוביל את איטליה לזכייה בגביע העולם לפני שש שנים, מדריך כעת את גוואנגז'ו. דריו דונקה, שזכה בשנה שעברה בתואר שחקן העונה בברזיל, לא סירב ל-12.5 מיליון דולר שהציעו לו הסינים. ואפילו איגביני יעקובו הניגרי, שצמח בהפועל כפר סבא ומכבי חיפה ופרח באנגליה, חתם על חוזה לארבע שנים בגוואנגז'ו הסינית.
יעקובו סיפר שהתוכניות שהציגה בפניו קבוצתו החדשה משכו אותו לגלות עולם חדש. מה שהוא לא גילה זה שלמעשה השכר שקיבל באנגליה הוכפל בשניות. 150 אלף דולר בשבוע ליתר דיוק.
מה מביא את הסינים לשפוך כל כך הרבה כסף על כוכבי כדורגל מהעולם? התשובה נעוצה כנראה בעובדה שהספורט הפופולרי שקוע בסין עמוק בבוץ, קבור תחת ערימה של צרות. אם ב-1996 היו רשומים בסין כ-600 אלף שחקני כדורגל פעילים, היום מדברים על כמה עשרות אלפים בלבד. לשם השוואה, בישראל הקטנה רשומים למעלה מ-40 אלף שחקנים. ביפן 600 אלף ואילו בצרפת, שהיא מודל, קרוב למיליון וחצי.
ב-2002 העפילה סין בפעם הראשונה בתולדותיה למשחקי
סיבות לנפילה יש לא מעט, למרות שאם נלך 20 שנה אחורה נמצא שם דווקא מידה רבה של אופטימיות. כשנפתחו השערים למערב, בתחילת שנות התשעים, הקימו הסינים ליגה מקצוענית, שיצאה לדרך ב-1994.
בימים הראשונים לא היה הרבה כסף, אבל הייתה התלהבות של חלוצים. אצטדיונים התמלאו באוהדים, שחקנים מקומיים הפכו לכוכבים. במקביל רשתות הימורים בלתי חוקיים השולטות באסיה שמו עין על הענף המתפתח, והשחיתות הפכה לחלק בלתי נפרד מהכדורגל הסיני.
אבל הקהל לא פראייר. הוא הבין היטב מה מתרחש לו מול העיניים. אף אחד גם לא ניסה להסוות את גודל השערורייה. לפני מספר שנים נערך בליגה הסינית השנייה קרב מותח בין שני מועדונים, צ'אנגדו וזיאנג, על המקום הראשון. במחזור האחרון הביסה צ'אנגדו בצורה מעוררת חשד 2:11 את סצ'ואן ושיפרה היטב את יחס שעריה, שאמור היה לקבוע את מיקומה הסופי בטבלה. אבל גם זה לא עזר לה. שחקני זיאנג, באצטדיון אחר, שמעו על התוצאה הסופית של יריבתם המרה ומיהרו, בדרך פלא ממש, להבקיע ארבעה שערים בשמונה הדקות האחרונות כדי לזכות באליפות הליגה.
מספרים שבמשך השנים הקהל הסיני הפך לציני ביותר בעולם. קריאות כמו "המשחק מכור" הפכו לשגרה ביציעים, עד שדווקא השלטון הוא שהחליט לשים סוף לסיפור ולמגר את השחיתות בכוח. רק בשנה האחרונה עשרות אנשי כדורגל בכירים מצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח לרבות שחקני נבחרת ושופטים בינלאומיים, אבל רוב הזרקורים התמקדו במעצר המתוקשר של סה יאלונג ונאן יונג, שעמדו בראש ההתאחדות לכדורגל הסינית ונשפטו לעשר וחצי שנות מאסר.
חקירתם העלתה שנורמות ניהול הענף היו מעוותות לחלוטין. מי שרצה להיות שחקן נבחרת, פשוט קנה את מקומו בה. מאמן שרצה להישאר בתפקידו, שילם. ספונסר שביקש לקחת חסות היה חייב לשלשל ערימת שטרות לחשבון גוזרי הקופון. כסף עבר ידיים בלי שהבכירים מצמצו.
שר הספורט הסיני, ליו פנג, הכריז במסיבת עיתונאים על הכיוון החדש. "לא יהיו לנו רחמים כלפי מי שהשפיע על תוצאות משחקים ועסק בהימורים", אמר. לאנג קסיאנגונג, שהיה בעבר בכיר בהתאחדות הסינית, הסביר לא מזמן את הבעייתיות במבנה שלה: "רק מספר קטן של בכירים לקח את כל ההחלטות החשובות והשפיע על עתיד הענף. לא הייתה שם דמוקרטיה".
נשיא ההתאחדות הנוכחי, וויי די, הבטיח שתוך חמש שנים, עוד במשמרתו, יראו כולם סין אחרת, אבל רואן סימונס שכתב את הספר "במבו גואלפוסט" על ייעודו ללמד את הסינים לאהוב כדורגל, אמר בתגובה: "הכדורגל שם צריך תוכנית בת 30 שנה כדי להתפתח, אבל אם אני אציג אותה למנהיג החדש, הדבר היחידי שבטוח הוא שזה לא יקרה בתקופתו".
הכדורגל הסיני מאופיין בחוסר סבלנות קיצוני. עד לפני שנתיים כמעט לא היו בתי ספר לכדורגל במדינה. שחקנים צעירים נבחרו על סמך מבנה גופם. קטנים מדי, למשל, נופו בגלל חוסר התאמה ולא על סמך כישרון. לכו תדעו כמה ליאו מסי פספסה המדינה שמאכלסת 1.35 מיליארד תושבים.
רק לא מזמן נפתח בגוואנגז'ו בית ספר מסודר לכדורגל בשיתוף מועדון הפאר הספרדי ריאל מדריד ואוניברסיטת דרום סין, שמטרתו להכשיר ולאתר כישרונות באזור, אבל מומחים שביקרו במדינה עלו על בעיה חמורה: אין מגרשי דשא כדי להעביר עליהם את ההכשרה...
במדינה שבה גורדי שחקים קמים בן לילה, למצוא משטח ירוק זו כמעט משימה בלתי אפשרית. בבייג'ין, עיר בת עשרה מיליון תושבים, יש רק 80 מגרשים פנויים. לשכור מקום למשחק עם החבר'ה זו הוצאה כספית ענקית, ויש שחקנים שצריכים לנסוע עשרות קילומטרים כדי להגיע לאותה פיסת דשא פנויה.
כדורגל הפך בסין לענף שאותו מנהלים אנשים שכסף זו לא הבעיה שלהם בחיים. את שנחאי, קבוצתו של דרוגבה, מחזיק זו ג'ון שהקים לפני שמונה שנים חברה המתמחה במשחקים באינטרנט. כבר בחודשים הראשונים לפעילות החברה הוא זכה בהצלחה אדירה, כך שהיום מדובר על מיליארדר שאין לו חשש להפסיד קצת כסף על הבייבי הכושל.
הרכש הראשון שהוא הביא לקבוצתו היה ניקולה אנלקה, בעבר חלוץ נבחרת צרפת, שידוע כטיפוס פרובלמטי אבל שיחק בעבר באנגליה וספרד ויצר לו שם של כוכב. הבעלים ג'ון, בעצמו טיפוס ססגוני שלא סופר במיוחד את עובדיו הנאמנים, פיטר במהלך העונה שעברה את המאמן הצרפתי ז'אן טיגנה, מינה במקומו את אנלקה כמאמן-שחקן, אבל לא סיפר לחלוץ הצרפתי שבכלל החליט לייבא מאמן ארגנטיני, סרחיו בטיסטה, שהדריך בעבר את נבחרת ארצו. הצרפתי נעלב מהפיחות במעמדו, אבל נרגע כשג'ון פתח שוב את הארנק והביא את דרוגבה, ששיחק לצדו בצ'לסי.
"זה לא חריג שאנחנו מחליפים שני מאמנים בעונה", הסביר המיליארדר את המהלכים הדרמטיים. "פשוט אין לנו תוכניות ארוכות טווח. אנחנו שונים מאירופה".
אין תוכניות ארוכות טווח, זו אולי הכותרת של הכדורגל הסיני. בשנה שעברה 16 קבוצות הליגה הסינית הבכירה השקיעו בשחקני רכש כמעט חצי מיליארד דולר. הליגה הסינית היא אחת מעשר ליגות בעולם שהשקיעו הכי הרבה כסף בשחקנים זרים. אלו סכומים עצומים לעסק שהיום נחשב ללא רווחי, בלשון המעטה.
רבים ניסו להבין מה מניע בעל קבוצה כמו ג'ון להשקיע במועדון המקרטע שלו, שמכניס בשנה אחת, במקרה הטוב, כ-12 מיליון שקל, סכומים שמנצ'סטר יונייטד עושה בשבוע רע במיוחד. ג'ון ניסה להסביר בראיון ל"פייננשל טיימס" את המניעים שלו. "עם הכדורגל אנחנו מקווים להיות חזקים יותר", אמר. "בימים אלה סין נעשית עשירה יותר, אבל מנקודת המבט שלי היא עשירה ולא חזקה. למדינה הזו אין עמדת כוח וכדורגל הוא מלא בכוחניות".
בסין דווקא חושבים שמעורבות של טייקונים כמו ג'ון היא אינטרסנטית נטו. בכוונתו להתקרב לחלונות הגבוהים בפוליטיקה ובמיוחד לסגן נשיא סין, סי ג'ינפינג, שנחשב לאחד האנשים החזקים ברפובליקה ואוהד כדורגל מושבע. טוני שאו, שדר ספורט מוביל, ניסה לפזר את העננים. לדבריו, ג'ינפינג עוד יתמנה בעתיד לנשיא, וליצור איתו קשר עכשיו בטח לא יזיק לעסקים.
בסין אומרים שבטווח הארוך אנשים כמו סגן הנשיא ג'ינפינג רואים את סין לא רק כמעצמה כלכלית אלא גם כמעצמה ספורטיבית, שאין תחום שהיא לא מתמחה בו. באולימפיאדה האחרונה ניהלו הסינים קרב רציני עם ארצות הברית על ראשות טבלת המדליות, והשאיפה שלהם היא להשתלט גם על הכדורגל. מי יודע, אולי אפילו לארח את משחקי גביע העולם כשהיעד הוא משהו כמו שנת 2030.
הסינים, כמו מדינות האמירויות, לא מנסים לבנות כרגע כדורגל מהשורשים בדומה למדינות מערביות עם אקדמיות מסודרות ותנאי מעבדה. כרגע היא קונה כדורגל במחיר מופקע, ועד עכשיו קשה לדווח על הצלחה גדולה. מוליכת הטבלה גוואנגז'ו אברגרנדה מחלקת עשרת אלפים הזמנות מדי משחק בית כדי למלא איכשהו את היציעים הריקים. דרוגבה הגדול אמנם הצליח למשוך כמה אלפים חדשים למשחקיה של שנחאי, אבל עדיין חצי אצטדיון נשאר ריק.
חלוץ חוף השנהב מבחינתו לא נשבר ומספק את הסחורה. חמישה שערים הבקיע בשבעה משחקים עד עכשיו, אבל קבוצתו מדורגת רק במקום התשיעי - הרבה יותר קרובה לירידה מאפשרות לזכות באליפות. הכדורגל הסיני מתנהל רחוק מהעין. תשאלו את רוב חובבי הכדורגל בעולם באיזו קבוצה מככב השחקן שרק לפני ארבעה חודשים כבש בגמר ליגת האלופות, והם לא יידעו לענות.
בסין אומרים שאם לא יחול שינוי קיצוני, הבועה הזו תתפוצץ לכולם בפנים. למיליארדרים יימאס להשקיע מבלי לראות אור בקצה המנהרה, והשחיתות, למרות כל המאבק בה, לא תיעלם. הכוח של רשתות ההימורים גדול מהזרוע החזקה שמפעילים נגדו.
מעניין אם כך לראות איך יסתיים הסיבוב של דידייה דרוגבה באימפריה הסינית. האם בביוגרפיה שלו יהיה מדובר בפרק הזוי ומיותר, או שמא יהיה זה סיפור של חלוץ פורץ דרך, גיבור לאומי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם