טבק אוריגינל: פרידה מדוד טבק
את דוד טבק הכרנו בתור "האתלט מבית עובד". לא האמנו שיש אדם שמסיים חליבה, ועם המגפיים והסרבל מגיע למסלול הריצה. בשבת הוא נפטר, ואיתו מתה האגדה
דוד טבק ז"ל. שווה ערך לגלזר וחודרוב יניב סופר
במונחים של פעם, שווה ערך לשייע גלזר ויענקל'ה חודורוב. הבלורית המקורזלת והשפם הסטאלינסטי, גם כשהלבינו, היו סימן היכר שרק לגדולי האומה היו שמורים, כמו השוונאצעס בשיער של בן גוריון, כמו הנעליים של גולדה, כמו הרטיה של משה דיין.
כי את דוד טבק הכרנו מהרשימות שלו בעיתון פנדל, דו-שבועון לקוראים צעירים בהוצאת 'רמדור' המיתולוגית, שם הכרנו אותו בתור "האתלט מבית-עובד." הסיפור שלו היה יותר דמיוני מסיפורי הקומיקס על ג'ק מיונייטד וג'ימי מסיטי או על פיטר הפנתר.
אנחנו, שהיינו מקבעים אדנים במסלולי הפחם של מכון וינגייט, לא האמנו שיש אדם שמסיים חליבה במקוה ישראל, ועם המגפיים והסרבל מגיע למסלול הריצה, מזנק בעמידה ומנצח אצנים שעמדו על גבול ה11- שניות ל100- מטר ו24- שניות למרחק הכפול. בשחצנות איכרית חיננית, סיפר איך היה מנצח את המרוצים האלה מבלי להבין איך זה בכלל עובד, החולב מבית-עובד.
וכך התגלגלה האגדה עד למסלולים של האולימפיאדה הציונית הראשונה בהלסינקי עם תוצאות של 10.6 ב100- מטר, שעד היום, יש כאלה שלא מגיעים אליה במקצי הגמר של אליפות ישראל. תוצאות ששברו את השיאים של יהודה גבאי, שהתפנה עקב כך להיות אחד משבעת המייסדים של 'חדשות הספורט,'
שזה היה חשוב לא פחות.
וטבק כתב לנו סיפורי אגדה שהיו אמיתיים לחלוטין, ואנחנו ראינו סרטי 8 מ"מ עם ג'סי אוונס וחשבנו על דוד טבק, ועל כך שרץ רק 4 עשיריות יותר לאט מ"האצן הכושי (כך כתבו אז בעיתון) שהיטלר סירב ללחוץ את ידו."
אחר-כך הגיע בני טבק, השחקן הכי מהיר בארץ, והסביר לנו בדרכו המופלאה לא פחות, מה היה קורה אם אביו היה הולך בדרכם של חבריו לענף, עמי אברוצקי או יצחק כספי, והיה הופך לכדורגלן.
בשבת, קצת לפני הצהריים, נפטר דוד טבק בבית החולים 'איכילוב' ואיתו מתה האגדה. לא יהיו לנו עוד אתלטים שיחלצו מגפי גומי, יפשילו את הסרבל עד למתניים וירוצו 100 מטר בפחות מ11- שניות. יחפים. יהי זכרו ברוך.
הלוויתו של דוד טבק, האגדה מתה
אורי דוידוביץ', עורך: ניר וקסמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם