ראשי » ספורט » דעות

ייסורי סיאול: חבר מעולם אחר

פגישה חוזרת עם מורטן הנורבגי, עשר שנים אחרי ההיכרות בקוריאה הדרומית, מעלה מהזיכרון את הפספוס הגדול

הבחור עם הז'קט והעניבה שאל באנגלית "אייל‭."?‬ וזהו, הבנתי שעלו עליי. זרקתי את הניירות למגרסה, בלעתי את האבקה הלבנה והבטחתי שאספר הכל בשביל עסקת טיעון טובה. הבחור המשיך "אייל, נכון? זה מורטן‭."‬

פאק אוף, לא יכול להיות שזה מורטן. הכרתי את מורטן, עיתונאי נורבגי, לפני עשר שנים בסיאול. הוא היה עם שיער בלונדיני ארוך, טי-שירט קרועה והכיר את כל להקות המטאל הסקנדינבי שגם אני הכרתי. בחיים לא הייתי מזהה אותו מחויט, בסגנון אלי אילדיס, אלגנט. עם מורטן היה לי את אחד הפספוסים הגדולים של חיי.

ישבנו אז בבר אפוף עשן, בדאון טאון סיאול. מסביבנו ישבו גרמנים שמנים עם קוריאניות קטנות. לא האמנתי עד אותו יום מה כסף יכול לקנות, ויותר מזה לא קלטתי כמה אנשים מסוגלים לשתות ועדיין לדבר רהוט וברור.

המיכלית הנורבגית רוקנה עוד ועוד בירה בכוסות גדולות, כאילו שתתה הרגע ספרייט ואני חשבתי שאני מחוק אחרי שתי כוסיות קטנות של שנדי, און דה רוקס. אמרתי לו שאני פורש בשיא. מורטן שאל "כבר? עוד לא התחלנו. שב, שתה משהו, אתה נראה צמא‭."‬ אמרתי לו שאני רואה יותר מדי גרמנים שמנים ואילו הקוריאניות הקטנות הולכות ומיטשטשות, וזה יוצר קלסטרופוביה קשה. חייב קצת אוויר.

יצאנו החוצה והוא הציע שנלך למועדון הסמוך. אמרתי שאני מוותר. שעת חצות כבר עברה ואני מתפלא שעוד לא הפכתי לדלעת או כרכרה. נפלתי גמור על המיטה.

למחרת מצאתי את מורטן ישן על שולחן, חצי בן אדם. מסתבר שגם לנורבגי עם קיבולת של לווייתן, יש גבולות

ברורים. הסתכלתי עליו והיתה לו על היד חתימה בעט. כשהתעורר שאלתי מה הפשר, והוא אמר לי שאני פראייר. באותו מועדון, שעליו פסחתי באדישות, רקד במשך שעות אריק "המלך" קאנטונה, כאילו אין מחר.

אריק קאנטונה, בכבודו ובעצמו, 20 סנטימטר ממני? דפקתי לעצמי אגרוף בראש. מורטון זכר את הפספוס. הוא היום כבר לא עובד בעיתון, אלא בתחנת טלוויזיה. שאלתי מה נשמע ואמר "אתה יודע, הטבח הזה מזעזע‭."‬ אמרתי שלא שמעתי, מתי היה, עכשיו? "לפני שנה‭,"‬ הוא ענה. אמרתי לו שאני משתתף בצערו, אבל בישראל, בשנה, המדינה מתפרקת ומתחברת מחדש. צחק. נפרדנו כידידים.

זה לא אותו מורטן, אבל זה גם לא אותו קאנטונה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...