גומרים הולכים: ק"ש חוגגת בשקט
רן בן שמעון, האיש שכבר היום מחזיק בקריירת אימון מיתולוגית, ואיזי שירצקי - הסטף ורטהיימר של ק"ש, עולבים זה בזה כמו לנון ומקרטני. מזל שעל המגרש השחקנים שלהם מזכירים לנו את הקסם
מזל שעל המגרש הם עדיין מס' 1. קרית שמונה בפעולה צילום: דני מרון
אבל מה שטוב שבכל יום שני בבוקר יש גם שני בערב, והיום הרע הזה של אלופת ישראל הנכנסת הסתיים בכל זאת בהוכחה ניצחת שאין העונה על קרית-שמונה. כשהיא מדברת במגרש, ולא בעיתון או ברדיו - אין לה מתחרות. הפועל ת"א הצליחה להשוות בסופו של דבר, אבל בדקות ארוכות היא בקושי עברה את החצי. הפערים בין השתיים נפערו עד כדי מבוכה. בשער של אבו-חצירא כל הקבוצה רצה לרב"ש וקפצה עליו, ואיזי שקם למחוא כפיים ויתר על התענוג שבצפייה ותפס זווית בנגטיב.
אם אירועי הימים האחרונים בין שירצקי לרן השפיעו אתמול על הקבוצה, אז רק לטובה, אבל גם מפגן הכוח המרשים הזה לא מסתיר את הסיום הטראגי של הזוג הכי מוצלח בכדורגל הישראלי. היה בהם שילוב מנצח ומשלים כל-כך שחבל שהוא לא יכול להמשיך הלאה.
בן-שמעון הוא החלום של הכדורגל הישראלי. מי שהיה בלם וקפטן מצטיין בילדים של קבוצה קטנה, עשה קריירה מעולה בבוגרים, עבר לקבוצה בינונית, השיג איתה אליפות ואחר כך פנה לקריירת אימון שאפשר להגיד עליה כבר היום שהיא מיתולוגית.
שירצקי הוא סטף ורטהיימר של הכדורגל הישראלי. איש מוכשר, יצירתי ובעל חזון שלקח תוך פחות מעשור מתנ"ס מסוכסך ובנה ממנו מועדון אלוף, אבל גם אחד עם דיבור מחוספס של איכר. רגע לפני שעל ראשיהם של השניים היה צריך להשליך אורז וסוכריות, מתברר שלא רק אצל בוגי יעלון, גם בקריה שלהם צריך ללכת פתאום עם נעליים גבוהות.
הם עולבים זה בזה כמו לנון ומקרטני, כמו וולפגנג אמדיאוס מוצרט ואנטוניו סליירי. זה היה צריך להימשך או לפחות להיגמר אחרת. חמש השנים האלו נגמרות עם חלום שהתגשם, אבל כמו שלג שנופל ונמס מיד על הקרקע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם