
מירלו זה פה, ליד צומת ספרים
אחרי הרבה מאוד דיבורים לאורך הרבה מאוד שנים, נחנך בית הנבחרות. ב-22 מיליון שקלים הצליחו בהתאחדות לכדורגל לעשות מהלך שמצעיד אותנו לכיוון אירופה. כש"יורוספורט" יגיעו לעשות כתבה על היורו, לא תעבור רכבת ברקע ולא יעופו כדורים מהמטווח

במכון וינגייט, התגשם בקדנציה של מי שאכן הוציא את הפרוייקט אל הפועל, ובהשקעה כספית שממש לא מפילה אותך מהכסא. ב-22 מיליון שקל עושים פה תשתית, לא מתקן שלם.
אבי לוזון הציג אתמול את ההישג הגדול ביותר שלו לטעמי, את בית הנבחרות בשפיים, מתקן לא מנקר עיניים, בנוי בטוב טעם, מרשים במושגים מקצועיים, עם פוטנציאל הרחבה נחוץ (חדרי כושר, סאונה, אמבטיות קרח), ופוטנציאל רווח בהתחשב באינספור הקבוצות מחבר העמים לשעבר שנוחתות כאן בחורפים.
זה לא קליירפונטיין, אבל אין במה להתבייש. פה אין טירה בסוף השביל שתאכלס אותך, אלא בית מלון שעובר שדרוג. כאן הבניין לא מזכוכית, אלא מבטון עם לוק של גן אירועים, והכל ב1000- מ"ר עם שני מגרשים מעולים: אחד דשא שנראה מהאריזה ואחד סינתטי לטובת הנבחרות הצעירות, כולל יציע קטנטן וקומפקטי למשפחות, עם כסאות היישר מה'מושבה'.
אבל בדיוק בגלל הקומפקטיות הזו, הוא מתאים לנבחרות: כאן הם יעסקו בכדורגל, כאן אין טיילת ובשפיים כבר לא צריכים מתנדבות. יש חדר הרצאות, וחדר אוכל עם נוף למגרש ועם עצים שמטפסים לגובה ולא מסתירים כלום, וחדר הלבשה כמו שצריך וארבעה חדרי מאמנים ויש והיה פה תכנון וביצוע. לא להאמין, אבל את זה ההתאחדות לכדורגל עשתה. ומגיע על זה שאפו.
באחד באפריל, וזו לא מתיחה, העסק הזה מתחיל לרוץ באופן רשמי. על הניהול הופקד אריה הרשקוביץ שמן הסתם