"ה-NBA זאת לא הדרך 'הנכונה' לשחק"
דמונד מאלט מרוצה באירופה, במיוחד בת"א ("כשאני אוכל לחם אני רוצה חומוס ליד"). אמנם הוא טרם התאקלם לגמרי במכבי ת"א, אבל הוא לא מתכוון לוותר: "הביקורות לא מטרידות אותי, אשמח להישאר"
כילד הוא התחיל עם פוטבול, בייסבול וכדורסל. את הפוטבול הפיזי מדי נטש מאלט
התחנה הראשונה של מאלט באירופה היתה גרמניה, אליה הגיע ב-2001. הוא זכה שם באליפות עם באמברג, בגביע עם קלן ושיחק גם במפעלים האירופים, עד שעזב לספרד ב-2007. בבאדלונה זכה לשחק עם שניים מהכוכבים הגדולים של אירופה, רודי פרננדס וריקי רוביו, וביחד הקבוצה זכתה בגביע המלך וביורוקאפ. משם המשיך לעונה אחת באנקרה, ועוד עונה וחצי בבלגיה, גם ממנה נפרד עם תואר אליפות ביד.
"אני מאוד מכבד את הדרך שבה משחקים כדורסל באירופה", הוא אומר. "ה-NBA הוא הצגה. הדאנקים, ההאלי-הופס, האסיסטים המדהימים. זה כדורסל, אבל זו לא הדרך 'הנכונה' לשחק כדורסל. זה לא בשביל כל אחד, לא כולם מצליחים באירופה, כולל שחקני NBA. דווקא יש הרבה אירופאים שעוברים ל-NBA ומצליחים מאוד".
למרות המחמאות לסגנון הכדורסל האירופי, הגארד מודה שהמעבר ליבשת אחרת בתור בחור צעיר כלל הלם תרבות. מאז הוא התבגר, וכאן הוא כבר ממש מרגיש בבית. "בת"א, כאמריקאי, אני מרגיש בבית ובגדול. בכל חנות שאני נכנס אליה כולם מדברים אנגלית, והכול נגיש, ובגלל זה כבר עושה לך חשק גם ללמוד את העברית. גם האוכל, יש מלא מסעדות בסגנון אמריקאי, ואם לא, מתאהבים באוכל המקומי. פה, למשל, בכל פעם שאני אוכל לחם אני ישר רוצה חומוס ליד".
העיר כבר חיבקה את השחקן החדש של מכבי, אבל דווקא בקבוצה עצמה הוא מרגיש שיש לו עוד דרך לעבור לפני שירגיש לגמרי בנוח. "אני עוד לומד את האחרים, ומחפש את הדרך שלי לתרום. ידעתי שלא באתי להיות כוכב, ואני גם לא חייב את זה כדי להצליח. זה לא תירוץ, אבל אני חדש פה. עוד לא שיחקתי
בשלב הראשון ביורוליג, מאלט הוביל את שרלרואה, יריבתה של מכבי בבית המוקדם, עם 32 דקות, 18.8 נקודות ו-2.4 אסיסטים בממוצע. במכבי, אליה הגיע אחרי עזיבתו של ג'ורדן פרמאר, ירד ל-24 דקות, 10 נק' ואסיסט אחד בלבד.
למרות הירידה המספרית, העבודה עם דייויד בלאט דווקא מאוד מוצאת חן בעיניו: "המאמן מדבר איתך ישירות. אם אתה לא עוזר לקבוצה, אתה יושב, וככה זה צריך להיות. אין רגעים של תסכול. אני יודע שאני מפשל לא מעט, והמאמן מסתכל עליי ולא מבין מה קורה. אבל אני לומד, ולוקח לי פעם אחת לפשל ואז אני מבין. אני אנושי, ולפעמים למרות שאתה יודע שאתה לא צריך לנסות משהו, אתה עושה את זה, ומשלם את המחיר. אני תמיד אהיה ילד מגודל, מחוץ ועל המגרש".
הגארד החדש של מכבי אמנם ילד בלב, וגם ביום קר וגשום הוא מעדיף שוקו חם על כוס קפה, אך כאמור, כבר ממש לא חסר ניסיון. למרות זאת - הלחץ של מכבי הוא בהחלט אלמנט חדש עבורו. "מרקוס בראון, ד'אור פישר וארון מגי ששיחקו פה הם חברים שלי", הוא מספר, "וכשהתקשרתי לספר להם על המעבר, הדבר הראשון ששמעתי מהם זה סוג של אנחה, ורק אז 'שיהיה בהצלחה'.
"הביקורות לא מטרידות אותי. אני פה הבחור החדש, וברור לי שהרבה אולי לא יחבבו אותי. אבל כולם יודעים איך זה עובד - כשאתה מנצח כולם אוהבים אותך, וכשיש רגע רע תמיד יחפשו את הסיבה למה דברים הולכים קשה".
כל הסיפורים על מאלט מעידים שאכן מדובר בבחור חביב. בקבוצות הקודמות שלו הוא היה ידוע בתור אחראי המוראל בחדר ההלבשה. "קשה קצת להשפיע על חדר ההלבשה כשאתה תוספת מאוחרת לקבוצה", הוא מתייחס למכבי, "אבל אני עדיין מנסה להחדיר מוטיבציה. אני תמיד מנסה להיות חיובי, אפילו שאני לא משחק טוב. אני קולני. אני אוהב לצחוק ולדבר הרבה, אני בטוח שכבר קצת שיגעתי אותם, בכל זאת - אנחנו מבלים יחד יותר מאשר השחקנים מבלים עם המשפחות שלהם".
בניגוד ללא מעט שחקנים, בטח אלה בני גילו בקבוצה, למאלט אין למי להתגעגע בנסיעות הארוכות למשחקי היורוליג והאדריאטית. החברה שלו נוסעת איתו. "הכדורסל זה העבודה שלי ומה שמשלם את החשבונות. אבל זו גם הבת זוג שלי, התשוקה שלי. ברור שיש רגעים שהראש רוצה לנוח ואתה לא יכול להתעסק בזה, אבל בסופו של יום אני אוהב את זה. אפילו בפלייסטיישן אני מעדיף לשחק כדורסל. אשחק כל עוד הגוף ייתן לי, וגם אחרי, אני מאמין שאשאר בסביבת הכדורסל, כמאמן או סקאוט".
עד שיגיע הרגע להחליט, מאלט עסוק במטרות הקרובות של מכבי. "אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה. קל אחרי משחק טוב להוריד את הרגל מהגז, אבל אנחנו לא פועלים ככה, זה הייחוד שלנו. מכבי היא בראש סדר העדיפויות שלי, ואני אשמח להישאר פה גם בעונה הבאה. אם לא, אז זה הצד העסקי של המשחק, אבל אם מכבי תרצה אותי, אני פה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם