עד שייצא עשן: ביקור בפסטיבל גלאמיס
כלים מפלצתיים, דיונות מטורפות, מרחבים אינסופיים ו-120 אלף מכורים לספורט מוטורי. נדב גבאי נסע להגשים חלום בפסטיבל גלאמיס בקליפורניה ועד עכשיו הוא לא נרגע. הכתבה המלאה באתר nazzima
את הכתבה המלאה ניתן לקרוא באתר nazzima
התוכנית פשוטה: RZR-XP900 polaris שנרכש ונשלח לחבר בווגאס, שכבר דאג להרכיב את כל הפינוקים ,השכרת קרוואן, קניות, גנרטור, דלק לשלושה כלים לארבעה ימים, עצים למדורה בלילה, אופנוע, ציוד רכיבה והרשימה עוד ארוכה.
עייפים ורצוצים הגענו שותפי ואני ללאס וגאס בשעות הערב ובבוקר, אחרי שעות שינה בודדות ומלאי עקיצות מליל אמש, מתחיל מרתון ארגונים ארוך ומייגע, שבסופו הרייזר נכנס לתוך ה-RV כמו גם הציוד הנלווה. קניות בשווי 1,000 דולר (אחרי שבקופה השארנו חצי), אופנוע הונדה CRF על דודג' ראם 5.7, מיכלי דלק, כלי עבודה וארבעה חברים עייפים וכואבים, שרק מתחילים את הנסיעה בת שש וחצי השעות לאורך שלוש מאות וחמישים מייל.
השם המקורי של האתר, שגודלו בערך כמו הנגב, הוא
במקום אין חוקים או כבישים - ההגבלות היחידות הן לרכוש אשרת שהייה, לא לחנות על השבילים המאולתרים, לשים דגל סימון בגובה שני מטרים, וכל כלי רכב חייב אישור כמו טסט שנתי, כשהדגש על תאורה קדמית ואחורית, זיהום אוויר וזהו בערך. כל יתר הפרמטרים כמו גודל גלגלים, נפח המנוע, אורך המתלה ועוד, לא נכנסים למשוואה.
יקיצה טבעית בחמש בבוקר, קפה שחור חזק. אני פותח את דלת הקרוואן ולפניי מדינה של דיונות וכלי רכב, שגם תיאור מילולי מפורט לא יתקרב לעשירית מהרזולוציה המקורית. המום כמוכה טראומה נעצרתי על המפתן, הנחתי את הקפה על גרם המדרגות, היד לפתה את הניקון באופן טבעי ומשם תריס המצלמה לא ידע מנוח.
המקום מלא, מפוצץ, עמוס, ים, ים של קרוואנים ורכבים מכל הסוגים; גיפים, טנדרים, אופנועים, טרקטורונים, אף אחד מהם לא דומה למצב הצבירה המקורי בו הוא יצא מהמפעל.
מוטציות שלא ניתן להעלות על הדמיון. אחרי סיבוב של שעה ברדיוס של מאה מטרים אני מתחיל להבין את גודל התופעה. ארוחת בוקר זריזה והתארגנות מהירה. כולם חמים לעלות על הכלים, חשבתי שהמרתון הגיע לסיומו, אז הבנתי שעד עכשיו זה היה רק חימום. במהלך הלילה הגיעו עוד קבוצה של ישראלים מקליפורניה וכך יצרנו לנו באמצע שום מקום מדינת ישראל קטנה, ובטוח לא היחידה בגלאמיס.
ההתנהלות בגלאמיס היא מאוד פשוטה: קמים בבוקר, יוצאים לרכיבה כמה שרק רוצים. 360 מעלות מסביב הן רק דיונות מטורפות אך גם לא צפויות. בקצה הדיונות, אחרי כל עליה צפויה הפתעה, לעתים לא צפויה ובמקרים מסוימים גם לא נעימה. סכינים חדים בקצה הדיונות, מדרונות תלולים מאוד, צניחות גובה של ארבעים מטר לפרקים או ירידה בשיפועי צד קיצוניים. מסיבה זו כל כלי הרכב נושאים את הדגל הנישא אל על, כך שיוכלו לראות את הכלים בהפרשי הגובה השונים.
רק כשיוצאים לשטח מתחילים להבין במה מדובר באמת. מתחקור קצר של "ריינג'ר" מקומי, הבנתי שבחג ההודיה הנוכחי ישנם כמאה ועשרים אלף איש, והוא מוסיף כי המספר נמוך ביחס לשנים קודמות. השבילים מדהימים, אין כמעט צמחיה, חולות בתוליים וכל דיונה מעניינת ומאתגרת. המרחבים אדירים וכלי הרכב הסובבים אותנו מטורפים, מרשימים וחזקים אחד יותר מקודמו.
האמריקאים משקיעים בכלים שלהם סכומי עתק ואף כלי לא דומה למשנהו. מתחילים בנסיעה רגועה ותוך מספר דקות מגיעים אל ה"דיונה הגדולה". בנקודה זו מתקיימים "קרבות תרנגולים" בדמות כלים מוטוריים, או יותר נכון מוטציות בדמות כלים תמימים. במקום נמצאים לאורך כל היום מאות, אם לא אלפי כלים, בסדר מופתי ומשמעת מדהימה. בכל דקה עולים ויורדים כלים במהירויות מטורפת ובפרץ כוח שלא ניתן להבין כלל.
ארץ הדיונות פתוחה לרווחה, כוון את הכלי, לחץ את המצערת ותן בגז כל עוד יש דלק במיכל. עלייה אחר עלייה, שיפוע אחר שיפוע. איתור וזיהוי של נקודות אסטרטגיות הפך להיות תחביב בנקל, לאן שלא תפנו את הראש, תקבלו דיונה בבתוליה. כל גבעה קטנה היא פוטנציאל למשגר טילים וה-CRF מרחף בגבהים לא נתפסים. את יתר הדבר הזה שנקרא גלאמיס צריך פשוט לראות ולהאמין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם