מנה מקולקלת: מיכאל בן-ארי, תרגיע
תשואות לגיבור הריאליטי, ח"כ מיכאל בן-ארי. הניסיון שלו למנוע מעמאשה לשחק בנבחרת רק חיזק את האמונה שמדובר בקונספירציה של ארץ נהדרת
הימים ימי המאה ה,16- זמן שלטונו מזרה האימה של המלך הנרי השמיני שסבל ממגוון רחב ועשיר של פתולוגיות פסיכוטיות. שף רוס בישל סעודה לאורחי מעסיקו. שניים מהם הגיבו באופן קיצוני. הם התפגרו על השולחן. במשפטו גזר עליו המלך הנרי השמיני עונש סימבולי. סיר ענק נתלה מעל כירה במרכז לונדון, ולעיני האספסוף נשלק רוס במים הרותחים כקנלוני אנושי.
בינתיים העולם התעדן. כבר לא מבשלים שפים גרועים, גם אם קיים חשש כי נוכח המיתון המתפשט ואובדן הכנסות הטלוויזיה, בד בבד עם העניין הגדל והולך בתוכניות ריאליטי ובישול, רעיון דומה עשוי לחלוף בישיבת סיעור מוחות של מפתחי פורמטים. לדפוק שתי ציפורים באבן אחת. גם תוכנית בישול וגם ריאליטי.
ואגב ריאליטי, השבוע פנתה אליי הפקת תוכנית העוסקת בדיונים גבוהי מצח על המתרחש בבית האח הגדול, על מנת שאגיב על מלחמות הדת בבית. כיוון שרופאי אסר עליי, אני לא צופה כך שלא ידעתי על המהומה. אולם מבירור שערכתי, התברר לי שהפקת התוכנית הכניסה השנה (וכנראה בכוונת מכוון זדונית) צמד קוקיות חרדיות לבית, שהצליחו ככל יכולתן להשניא את הדת היהודית ואת הבורא על יתר המשתתפים והצופים בהתנהגות דוחה ומטומטמת. אבל איך זה קשור לספורט לעזאזל?
אז זהו, שלאותן מחוננות, הצטרף השבוע גיבור ריאליטי נוסף. ח"כ מיכאל בן-ארי. הפעם תקף בן-ארי את הכוונה לשתף את וויאם עמאשה בסגל הנבחרת, משום שלטענתו השחקן אינו נושא תעודת זהות ישראלית. דומני, שאחרי כל הופעה תקשורתית של ח"כ בן-ארי אני משוכנע שמדובר בקונספירציה של הקרן החדשה בשיתוף ארץ נהדרת.
דמות פיקטיבית, קריקטורה סאטירית על הימין הישראלי שתכליתה להבאיש ריחם של דתיים ומתנחלים. הרי אין שירות טוב יותר לשמאל הישראלי מאשר ההתנהלות האווילית, המתלהמת, חסרת הטאקט והסתומה של ח"כ בן-ארי. ובסתומה אני לא מתכוון למסתורית, אלא לסתומה במובן המטומטם של המילה. די כבר, תרגיע.
כבר שלוש שנים שאני מנסה להסביר ליוחאי בני הבכור ואולי גם לעצמי את המהות חסרת ההגיון שבאהדת קבוצת כדורגל. את דיכאון הפוסט הפסדים ואת התרוממות הרוח לאחר ניצחונות, אושר קצר שבדרך כלל מושג רק באמצעות כדורים במרשם פסיכיאטרי.
למרבה הצער, בני נשאב לאהדת בית"ר בשנים האחרונות וחווה יותר רגעי שפל מאשר אושר. בעיניים כלות, צפה בהצלחת האדומים השנואים (חינכתי אותו היטב) בשעה שקבוצתנו היתה כאסקופה הנדרסת. חכה, אמרתי לו, חכה. לכל איגרא רמה יש בירא עמיקתא. זו המחזוריות המופלאה של הכדורגל והחיים. כשאתה למטה, יש לך שאיפות מעלה. כשאתה למעלה, האושר קצר ואתה חושש מהנפילה שבוא תבוא.
במובן מסוים, ניסיתי לשכנע את הילד ואת עצמי, למטה עדיף. לא בהצלחה יתירה. ולאחרונה הגיעו הדברים עד לכדי חשש שבני בכורי, מחמל נפשי, מאבד עניין בבית"ר. סיוט שיקבע סופית את מעמדי ככישלון פדגוגי חרוץ.
השבוע על שלל ההתרחשויות המענגות בהפועל ת"א והניצחון ההרואי של בית"ר, יחד עם ההחלטה העלובה של בית הדין העליון, כמו קיפל בתוכו את חייו של אוהד הכדורגל ועשה לי חצי עבודת הסברה. כדי להשלימה, הבהרתי לו באמצעות סיפור
היה תלמיד חכם שאביו היה שתיין, שבכל פעם שהיה משתכר בבית היין היה נופל בשוק ומתגולל בקיאו. היו באים הפרחחים, מכים באב, לועגים ומשפילים. כשראה הבן את אביו מבוזה היה נכלם וביקש נפשו למות. בא והפציר באביו להפסיק ללכת לבתי המרזח משום החרפה על המשפחה והבטיח לדאוג לאספקת יין שוטפת לבית האב.
בסופו של יום, אחרי תחנונים ודברי כיבושין הסכים האב לוותר על בית היין והבן דאג לאספקת אלכוהול היישר לבית. ביום גשם, עבר הבן בשוק בדרכו לבית הכנסת ובדרך ראה שיכור שוכב בשלולית, והפרחחים מכים אותו ומשליכים חומר בפניו.
כשראה זאת הבן אמר בלבו: "אביא את אבא ואראה לו את השיכור ואת החרפה שמעבירים אותו הבחורים והנערים, אולי ימנע פיו מלשתות בבית היין ולהשתכר." וכך עשה. הביא את האב לשוק, הראה לו את השיכור. מה עשה האבא? הלך אצל השיכור ושאל אותו באיזה בית יין שתה אותו יין שהיה משתכר בו. זה למה כדורגל ישראלי - התמכרות חשוכת מרפא.
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם