גלגל הצלה: השחייה חזרה לשפיות
סיכום 2011: טירוף הכסף, הספונסרים ובגדי הים כמעט הטביע עוד ענף ספורט. עד שקברניטי השחייה העולמית אמרו די
ראיין לוכטה. הענף חזר לחיים צילום: אי-פי
לכל כתבות סיכום השנה של nrg מעריב
לפחות ביציע. הרי זה לא שפוטבול לא עושה את זה לקהילה השחורה. משם מגיעים רוב השחקנים. אבל כשכרטיס עולה למעלה ממאה דולר, אוכלוסיות שלמות אינן במשחק. תרתי משמע.
גם באנגליה ובספרד רוב הילדים רואים את רוני ורונאלדו רק בטלוויזיה. המועדונים המצליחים בעולם כבר מזמן לא באמת שייכים לאוהדים השרופים שלהם. הם מפעל תיירותי, וכרטיסים למשחקיהם נמכרים לאורחים מכל העולם, במאות יורו לכיסא. בכל זאת, מישהו צריך לעזור לבוס המיליארדר לתחזק את הצעצוע שלו, ולשלם מאה מיליון דולר עבור בחור בן ,24 שכנראה יודע לבעוט בכדור מאוד חזק.
מסחור הספורט לא נולד אתמול. הוא רק ממשיך להקצין. כמעט לכל ליגה יש את האימפריות הכלכליות שלה. מועדונים שמנפחים את הבועה בלי להפנים שבסוף היא תתפוצץ לכולנו בפרצוף. ולא צריך להיות סוציאליסט, כדי להבין שמדובר במציאות מדומה. שאין סיבה שספורטאי, מוכשר ככל שיהיה, ירוויח 20 מיליון דולר בעונה. בין היתר, כי בקצב הזה הספורט יפשוט את הרגל, ולא יישארו מספיק מועדונים שיוכלו לשלם לו גם מיליון אחד.
יותר משלושה עשורים הכסף, חברות הענק והאינטרסים קורעים לספורט את הצורה. החל מהתחרות עצמה, שלא יכולה להתקיים בפערים כל-כך גדולים, דרך משחקים שהופכים לפלטפורמה לשטיפת מוחו של הצופה במסרים שיווקיים, ועד החלטה הזויה לשנות את החוקים באירוע הקדוש מכולם, ולקיים את משחי הגמר באולימפיאדת בייג'ינג בבוקר, כיוון שככה יותר נוח לספונסרים ולצופים האמריקאים.
והנה דווקא השחייה הפכה לענף הראשון שמחזיר מלחמה ומנסה לחזור לשפיות. ההחלטה לאסור את השימוש בחליפות המרוץ נולדה בענף קטן, אבל צריכה להוביל אמירה גדולה.
הפעם הראשונה בה מנהלי הספורט מעזים להסתכל לספונסרים הכי כבדים שלהם עמוק בעיניים ולהגיד "די."
להסביר
שמעכשיו הערך הספורטיבי אינו מוצע למכירה. שנתיים אחרי הבדיחה העצובה של קריסת השיאים ברומא, גם הניסיונות של היצרניות הגדולות נבלמו ואליפות העולם 2011 חזרה לבגדי הים הישנים. כך ישחו גם בלונדון. תזכורת למי ששכח, שספורט אמור להיות תחרות פשוטה בין בני אדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם