מסקנות מהמאסטרס: המלך לא מת
זכיית פדרר בטורניר סוף השנה הוכיחה כי היה מוקדם להספידו, אל לנו לעשות אותה טעות לאחר כישלונם של נאדאל וג'וקוביץ'. נוכחנו לדעת שצפוף בצמרת הדירוג וגם: מדוע פרר מצליח היכן שדודי סלע לא?
זו היתה אליפות משוגעת שהסתיימה באופן צפוי למדי, שכן השחקן שמצוי בכושר הטוב ביותר, ניצח בה. עם סיומו של הטורניר, גיבשנו עבורכם חמש נקודות למחשבה.
חצאי הגמר שהתגבשו במהלך טורניר סוף השנה הורכבו דווקא מהשחקנים שמדורגים נמוך יותר. עם זאת, בעוד שהצלחתו של פדרר לא מפתיעה אף אחד, הצלחתם של ברדיץ', פרר וצונגה מעידה על כך
לפני כמה שנים אמר פדרר שכשמשחק נגרר למערכה חמישית הוא יודע שהכל תלוי בו. לאור התוצאות שלו בשלושת השבועות האחרונים הוא מוכיח שדווקא נוח לו לשחק במערכה שלישית מכרעת. מול נאדאל הוא הפגין יכולת אדירה וניפק משחק מבריק וחף מטעויות, ונותר לקוות שזהו מתאבן למנה העיקרית שהמאסטרו מתכנן בעונה הבאה. גם היום, כשהוא מוקף בשחקנים צעירים ורעבים, פדרר מראה לכולם שבשביל לנצח אותו צריך לעבוד קשה.
כבר כמה שנים שדויד פרר שייך לחבורת הצמרת הנכבדה. את העונה הוא סיים במקום החמישי בעולם ואת ההצגות שלו נגד אנדי מארי ונובאק ג'וקוביץ' יהיה קשה לשכוח בעתיד הקרוב.
למה זה צריך לעניין את דודי סלע? ובכן, מימדיו של הישראלי שווים לאלה של הספרדי, כשגובהו של כל אחד מהם הוא 175 ס"מ. אך בעוד שחבטת ההגשה של דודי נחשבת לחבטה הפחות טובה שלו, פרר דווקא ניזון מזו שלו. הוא חובט במהירויות גבוהות מאוד ומרוויח נקודות רבות בזכות ההגשה המצוינת שלו.
לא מעט פעמים, פרשנים ואנשים סביב דודי טוענים שגובהו מקשה עליו להגיש, אך הדוגמה של פרר מעידה על כך שזה לא בהכרח נכון. וכדי להמחיש את הטענה, רק נציין שגם ניקולאי דוידנקו (178 ס"מ), פיליפ קולשרייבר (175) וינקו טיפסרביץ' (180) מצטיינים בחבטת ההגשה שלהם.
ובכל זאת, מה מבדיל את פרר מסלע? מוסר העבודה והיציבות הבלתי נלאים שלו. הוא ידוע כאחד שעובד קשה באימונים וכאחד שצריך לעבוד קשה כדי לנצח אותו, בעוד שדודי מסתמך בעיקר על הכשרון הטבעי שלו ומתקשה לשמור על יציבות במהלך משחקים.
זה היה טורניר מעולה לג'ו ווילפריד צונגה, שבמהלכו הוא הפסיד רק לשחקן אחד. לאור היכולת הנפלאה שלו, ניתן רק לקוות שהצרפתי יצליח לתרגם את ההצלחה גם לטורנירי הגרנד סלאם. צונגה ידוע כאחד שיש לו שני פנים: לפעמים הוא משחק באדישות מוחלטת ולפעמים הוא משחק בהתלהבות אדירה שסוחטת קריאות התפעלות. כשהוא יצליח לאזן בין אופני המשחק, הוא יהיה לכוח משמעותי שקשה מאוד לעצור.
רפאל נאדאל ונובאק ג'וקוביץ' ירצו לשכוח את הטורניר הזה, שבו ההגמוניה שלהם נסדקה. הסרבי אמנם הגיע ללונדון מעט פצוע, אבל קשה שלא לתהות האם כשלונו הוא סימן לבאות. אם להתבסס על העבר, אין להתרגש מהנפילה שכן גם בטורניר המאסטרס של 2007 ג'וקוביץ' כשל, אך זכה באליפות אוסטרליה בתחילת 2008. כדי להמשיך את מה שהתחיל העונה, נובאק יצטרך לעבוד קשה, לשפר את המשחק שלו ולחשוב על טקטיקות חדשות כדי לנצח את יריביו המשתפרים.
נאדאל לעומתו צריך למצוא את התשוקה שלו למשחק מחדש, כפי שהעיד בעצמו. בטורניר הזה הוא שיחק ללא המחץ ורוח הלחימה שמאפיינים אותו. מבחינתו הפגרה מגיעה בזמן. הוא מבין ששחקנים יודעים איך לנצח אותו ועליו למצוא מחדש את הלהבה שהפכה אותו ללוחם הענק שהוא. אל תדאגו לו, הוא יצליח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם