בית השיטה: כך תבנה לעצמך טאלנט
את הכדורגל של ברצלונה בלתי אפשרי לחקות, אבל הרעיון שעומד מאחוריו כבר התפשט בכל אירופה. ההצלחה הקטאלונית האיצה את ההשקעה באקדמיות והחריפה את המצוד אחרי כשרונות צעירים. עכשיו כבר אין הגבלה של גיל וכסף. אתה תהיה מסי?
מדין היום בן 9. בגיל שבו ילדים עושים את צעדיהם הראשונים על מגרשי הדשא, העילוי מצפון צרפת זוכה למעקב צמוד מצד ריאל מדריד וממועדוני פאר אחרים, ומתחזק עמוד פייסבוק עם יותר מ-3,500 עוקבים. בתוך זמן קצר הוא צפוי להיכנס לאחת מאקדמיות הכדורגל בעולם, שם יעשו הכל כדי להבטיח שמדין אכן יהפוך לכוכב על גם מחוץ ליוטיוב.
הרצון של קבוצות כדורגל לגייס טאלנטים צעירים אינו בגדר תופעה חדשה, אבל דומה שבשנים האחרונות נפתח מרוץ חימוש שאינו מוגבל בגיל או בכסף. אלה לא רק הגלובליזציה והעלייה בסכומים המושקעים בענף, אלא גם השלטון הכמעט דיקטטורי של ברצלונה בכדורגל האירופי. ההצלחה של בארסה העלתה על נס את אקדמיית המצוינות של המועדון, "לה מאסיה", שבוגריה מרכיבים את עמוד השדרה של הקבוצה הבוגרת כיום.
"הזכייה של ספרד בגביע העולם לא היתה ניצחון של קבוצה כמו שהיתה ניצחון של רעיון", אמר קרלס פולגרה, המנהל המקצועי של "לה מאסיה", ששבעה מתוך 14 שחקני ספרד ששיחקו בניצחון על הולנד בגמר מונדיאל 2010 נמנים על בוגריה. כשלוקחים בחשבון שגם ליאו מסי, השחקן הטוב בעולם כיום, התחנך בין כותלי המועדון, לא נותר אלא להסכים עמו.
כמעט כל ילד יודע לדקלם איך הגיע מסי לברצלונה בגיל 13. הפריחה המוקדמת בניואלס אולד בויס והגילוי של הפרעת גדילה - כשהיה בן 10 צמח עד 1.22 מטר בעוד הגובה הממוצע הוא 1.37 מטר - הם שהניעו את המהלך. המועדון הקטאלוני הסכים לממן את הטיפול ההורמונלי, לא לפני שקרלס רשאק, מנהל קבוצת הילדים באותו זמן, כל כך התלהב מביצועיו של הנבחן עד שמיהר להחתים אותו בו במקום, על גבי מפית.
האם עולם הכדורגל היה שונה היום אלמלא סבל מסי מבעיית גדילה ולולא טביעת העין של רשאק? לפחות לפי פולגרה, כנראה שכן. "סביר להניח שמסי היה כוכב גם אם לא היה מגיע אלינו בגיל כה צעיר", הוא אמר, "אך ספק אם היה מקבל את השלמות, האופי החזק והרצון להיות הטוב ביותר ללא המסגרת הזו".
מאז נפתחה "לה מאסיה" - מבנה מהמאה ה-18 בפאתי הקמפ-נואו, שהוסב ב-1979 לאקדמיית המצוינות של ברצלונה - עברו בה כ-500 חניכים. בחודשים האחרונים עבר המוסד היוקרתי לכותליו של בניין חדיש ב"עיר הספורט ע"ש חואן גאמפר", קומפלקס ענק בו מתאמנת גם הקבוצה הבוגרת של ברצלונה.
כ-1,000 ילדים מרחבי העולם מנסים להתקבל בכל שנה לאקדמיה הזו. רק כ-90 נמצאים בו בזמן נתון,
לרשות השחקנים הצעירים עומדת פנימייה מאובזרת, בה נשארים לישון המוצלחים שביניהם, וכך הם זוכים למעקב צמוד. ההבדלים בתכני האימון נובעים, בין היתר, מהמטרות השונות של כל אקדמיה. בברצלונה שואפים שהחניכים ישתלבו בקבוצה הבוגרת, ולכן מחדירים את סגנון המשחק המפורסם, ה"טיקי-טאקה".
לסאות'המפטון, לעומת זאת, קבוצת בוגרים חלשה ולא אטרקטיבית, כך שהחניכים המוצלחים מיוצאים לקבוצות הגדולות באנגליה. בחמש השנים האחרונות מכרה סאות'המפטון שחקנים ב-60 מיליון ליש"ט, ביניהם גארת' בייל (טוטנהאם) ותיאו וולקוט ואלכס צ'מברליין (ארסנל). בהיעדר סגנון משחק מוכתב, בסאות'המפטון מתרכזים בפיתוח מהירות. "לשחקן מהיר יש יותר זמן לחשוב", זהו המוטו באקדמיה של הקבוצה האנגלית, ע"פ המנהל מאט קרוקר.
אז מה יש בהם, בגיבורי העל בפוטנציה, שצד את עיני הסקאוטים? מדבריהם של פולגרה וקרוקר עולה כי מהירות מחשבה היא מצרך מחייב אצל כל חניך.
מרק ורטהיים, ד"ר למדעי הכדורגל, מחדד כי המונח המדויק הוא קואורדינציה. "כל אחד מהילדים באקדמיה עובר אבחון שבודק איך הוא מעבד ומגיב לתמונה שמוצגת לו", מסביר ורטהיים. "לדוגמה, יש חשיבות עצומה לאופן שבו שחקן קולט את הגובה והעוצמה של כדור, ואיך הוא מכין את הגוף. טעות נפוצה היא להגיב קודם עם הידיים. זה גורר הפסד של זמן יקר".
ומה לקורה לילד שצומח ב-20 סנטימטרים. הקואורדינציה לא יכולה להיפגע?
"מתמודדים עם זה בעזרת אימון אישי שמותאם לכל ילד. באקדמיות מצאו שברגע שכל הקבוצה עושה את אותו אימון, חלק גדול ממנו מתבזבז. כישרון על נמצא קודם כל במוח, לא ברגליים. יש חשיבות עצומה לאימונים אישיים בגילים הצעירים, כי היכולת של המוח מאוד פלסטית. באקדמיות הופכים ילדים למכונות".
לא רק למכונות, ואולי להפך - במועדונים המובילים בעולם מנסים ליצור קודם כל בני אדם. כך טוענת שלומית גיא, ד"ר באנתרופולוגיה, שהתלוותה במשך שנה לאקדמיות של ארסנל וצ'לסי. "שאלתי את המאמן מה הוא מלמד את הילדים", משחזרת גיא. "הוא ענה לי: 'טכניקה וטקטיקה, אבל קודם כל לתת כבוד'.
"כל משחק אימון שם מתחיל ומסתיים בלחיצות ידיים. כל המשחקים עד גיל 16 הם משחקי ידידות. התנהלות שלא מוכרת בישראל. תראה איך אנחנו נראים בליגות, איך אנחנו בנבחרת. קראתי ידיעה במעריב על קבוצת ילדים שהפסידה 71:0. מאמנים לא יודעים איזה נזק פסיכולוגי זה עושה לילדים. צריך להפסיק לחשוב שכדורגל זה רק מספר אימונים בשבוע".
הדברים של גיא לא מפתיעים. כמעט כל בוגר של "לה מאסיה" מזכיר את הערכים שספג באקדמיה. אפשר להתייחס לכך כאל קלישאה דביקה, אבל במקרה של בארסה אין מרווח פעולה רב לציניקנים. סמואל אטו וזלאטן איברהימוביץ' נזרקו בשנים האחרונות מהמועדון כיוון שיצרו אווירה רעה בחדר ההלבשה.
למרות סכומי הכסף והתהילה, השחקנים של ברצלונה ממעטים ליפול במלכודות של אתרי רכילות ופפראצי. פולגרה הגדיר זאת כך: "קחו לדוגמה את אינייסטה, הוא לא אדם שחצן אלא אחד שבקושי מרגישים בו". ובמילים אחרות: רוצה להיות כוכב על? אל תתנהג ככזה.
ההצלחה של האקדמיות מעלה את השאלה האם בעוד 10 שנים יהיו כוכבי על שלא יעברו את המסלול שעשו מסי וחבריו. האם נחזה בשחקנים שפורצים בענק בגיל 18, מבלי שעברו כילדים אבחוני קואורדינציה או מפגש דו-שבועי עם קואוצ'ר.
אייל ברקוביץ', ששיחק באי הבריטי כמה שנים טובות וכיום בעל קבוצת הילדים של נשר, משוכנע שהתשובה חיובית. "זאת ריצת מרתון שמתחילה בערך בגיל 10 ומסתיימת בגיל 18. במהלך השנים הללו האופי של השחקן חשוב יותר מהכישרון. אני לא חושב שהאקדמיות עושות את ההבדל. גם אצלי היתה מודעות לאורח חיים ספורטיבי, יש ילדים שאתה לא צריך להגיד להם מה לעשות".
ברקוביץ' חשב אמנם להפעיל בנשר קבוצה בתנאי פנימייה, אבל בסוף נשאר במתכונת רגילה. "מעט הורים ירצו להיפרד מהילדים למשך כל השבוע", הוא מסביר את ההחלטה. "אני לא יודע אם זה בריא שילד ייצא מהבית בגיל כזה, ואני גם לא חושב שהייתי רוצה שהילדים שלי יהיו ככה.
"לברצלונה אין ברירה כי הם מביאים ילדים מכל העולם. וכן, ברור שיש לזה יתרונות. בנשר אני לא יודע מה הילד אוכל או שותה, ואם הוא יוצא לבלות לפני משחק. אין ספק שלפקח על הילד בכל רגע נתון זה יתרון".
בניגוד לברקוביץ', לד"ר ורטהיים אין ספק שהרוב המוחלט של כוכבי העל בעתיד יהיה מורכב מבוגרי אקדמיות. השאלה מבחינתו היא איזה סוג של מסלול הם יעברו. "יש היום שתי גישות. אחת אומרת שאסור להזיז את הילד מהסביבה שלו. לכן קבוצות פאר בונות אקדמיות במדינות היעד, כמו אפריקה למשל. גישה אחרת אומרת שצריך להביא את הילד למדינה של הקבוצה. כאן אופ"א מציבה מכשול: היא מחייבת שאחד ההורים ייצא עם הילד, ושיהיה לו מקור פרנסה. הם הבינו שאחרת לילד מאוד קשה להסתגל לחברים, לאוכל ולשפה".
גם ד"ר גיא מאמינה שמסי, רונאלדו וקאקה של עוד 10 שנים יהיו רק כאלה שגדלו באקדמיות. "זה לא יהיה מוזר, כי כל מחלקות הנוער יהיו כאלה. רוב השחקנים בליגות הגדולות יהיו כאלה שלמדו באקדמיות, קיבלו מערך ערכים מסוים ויהוו דמויות לחיקוי".
האמנם דמויות לחיקוי? האם תרבות כדורגל כזו לא תאבד מהרומנטיות שלה? הרי לשם כך התכנסנו - לשמוע על שחקן ברזילאי ששיחק יחף על החוף בקופקבנה עד שנתגלה במקרה על ידי תייר, או להעריץ שחקן עם רקע קשה שסידר לעצמו ולמשפחתו עתיד. האם נוסחה שיוכנס אליה ילד בן 10 וייצא ממנה שחקן מעוצב לא תפגע במעמד של כדורגל כספורט של ההמונים?
ד"ר גיא עונה על כל השאלות בשלילה: "מסי לא גדל בסלאמס, וכך גם שאר השחקנים של ברצלונה. בכל מקרה זו לא תהיה נוסחה. ילדים הם לא חומר גלם שאתה מכניס אותו בצד אחד ומוציא בצד השני. הסיפור ההרואי הוא של ילד שמאוד מאוד רוצה. באקדמיה צריך לקום כל בוקר, שני אימונים, מטלות, שיעורי בית. הסיפור נשאר. יש יותר נכונות להעלים את העוני בעולם, אז להשאיר עוני כדי שיהיו שחקני כדורגל? אני לא קונה את זה.
"אני רואה הרואיות בסיפור של דייויד בקהאם. הוא לא בא מרקע קשה, אבל הוא כל-כך רצה לשחק כדורגל שהוא הכריח את ההורים שלו ללכת לכנסייה, כדי שיוכל לשחק בליגה שלה. הוא בעט לשער כל היום, גם בחושך, ונאלץ להקשיב לכדור פוגע ברשת כי לא יכול היה לראות אם הוא נכנס. כיוון שאני מכירה את זה מבפנים, אני רואה את האקדמיות בצורה הכי רומנטית. ילדים עם מדים במידה אקסטרה סמול שמנסים להגשים את החלום שלהם. זו הרואיות".
החלום של כל אם יהודיה הוא שהבן יהיה עורך דין או פרופסור לכימיה. החלום של כל אבא ישראלי הוא שהילד יגדל להיות כדורגלן. ואכן, בשנים האחרונות העסק נראה משתלם מתמיד. תן שנתיים מוצלחות בליגת העל, תוסיף הצגה במפעל אירופי, ותקבל חוזה שמן בבלגיה, פולין או אפילו ספרד.
אלא שבהשוואה לעולם, בכל הנוגע לטיפוח שחקנים צעירים אנחנו עוד לא שם, ואולי פה טמון ההבדל כשהשחקנים שלנו מגיעים לרגע האמת. כמעט לכל המועדונים הגדולים בארץ יש מוסד שמציע לינה לשחקנים צעירים שגרים רחוק, אבל מעטים המקומות שבהם אפשר למצוא מסגרת מטפחת כדוגמת האקדמיות בחו"ל.
במ.ס. אשדוד יצאו בשנה שעברה בפרויקט שאפתני שנועד לענות על הצורך. רפי נידם, מנכ"ל הקבוצה, מספר: "בנינו מקום כמו בית מלון חמישה כוכבים עם כל הפאסיליטיז: חדר כושר, חדר אוכל, אולם הרצאות, פיזיותרפיה, אמבטיות קרח. על הגג יש שני מגרשי קט-רגל עם דשא סינתטי. נסענו לצ'לסי ולברצלונה כדי ללמוד מהם".
התוכנית, לפי נידם, עובדת כך: שתי קבוצות נוער נבחרות מתכנסות ברוטציה (יומיים בשבוע כל אחת) לאימונים אינטנסיביים, פעילות חברתית ולינה משותפת. "נוסיף עוד ימים ועוד אימונים", אומר נידם. "אנחנו עוד לא שם, אבל נהיה שם. אתה לא יכול להוציא ילד מהבית שלו בבום. אנחנו משקיעים אך ורק בילדים, ואין סיבה שזה לא יצליח. אני יכול להגיד לך כבר עכשיו את ההרכב של מ.ס. אשדוד בעוד חמש שנים. יש כאלה שלועגים, אבל מי שבאמת מבין עניין יודע שזו הדרך".
וגם מי שגר קרוב צריך להישאר לישון?
"גם אם הבית שלו בתוך האיצטדיון הוא יישאר עם הקבוצה. זה עניין של משמעת. תאר לך בן אדם מסיים אימון ומיד הולך לאכול שווארמה. הכל צריך להיות במעקב".
עד שהאקדמיה באשדוד תהפוך למותג, ימשיך לקטוף את הפירות אריק איזיקוביץ', המייסד והבעלים של פרויקט הנוער בטוברוק, שמונה כיום כ-3,000 שחקנים צעירים. בין הבוגרים נמצאים שלומי ארבייטמן, דודו ביטון, אייל גולסה ורפי דהן.
"אנחנו מגיל 7 עובדים על האינדיבידואל", חושף איזיקוביץ' את הסוד. "במכבי ת"א ובמכבי חיפה מנסים להקנות את שיטת המשחק של הבוגרים, אבל אצלי אין בוגרים. לכן אני מייצר שחקנים".
איזיקוביץ' מתגאה בליווי האישי שמקבל כל שחקן תחת חסותו, עד לחוזה המיוחל בקבוצה גדולה. "אני מכין את השחקנים להצליח באירופה", הוא אומר. "לא בחורות, לא סיגריות, לא עגילים, לא קעקועים. לארבייטמן היתה חברה שבכל פעם שהם היו רבים היתה אומרת לו 'הלוואי ותשבור את הרגל', והוא היה מביא את זה למגרש. עשיתי איתו חוזה: או שהוא עוזב אותה או שהוא עוזב אותי. הוא נפרד ממנה. חוץ משי בירוק שהיה בעייתי, כל מי שיצא הוא ילד טוב. הם הולכים כמו חיילים".
גם לטוברוק יחידה של כ-30 חניכים מאותרים, שמקבלים אימונים נוספים בהתאמה אישית. אלא ששם ישנים רק נערים שגרים רחוק. "למה לנתק ילד לכל החיים?", פורט איזיקוביץ' את האג'נדה. "הוא צריך להיות בבית עם חברים, חברות, מחשב, משפחה. פה יש גם צבא, זאת אומרת שאתה לוקח ילד בן 10, ואבא שלו רואה אותו בפעם הבאה כשיש לו נכד. זה נראה לך הגיוני?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם