עוד יאיר השחר: שחר פאר שלא הכרתם
שחר פאר התחילה את שנת 2011 כשהיא מדגדגת את רשימת עשר הטניסאיות הגדולות בעולם ותסיים אותה במקום ה-36. בראיון בלעדי היא מדברת על ההידרדרות במשחקה, על מאחורי הקלעים של הסבב העולמי ומבטיחה למספידים: 'השנים הבאות יהיו הכי טובות בקריירה'
"עוד הייתי סתם קטנה ולא נחשבת, משהו כמו מקום 130 בעולם, והגעתי לטורניר מהמוקדמות. במערכה הראשונה הייתי בפיגור 5:0, ואז קצת התעוררתי והצלחתי להקטין ל-5:3 והייתי מרוצה מעצמי וצעקתי את קריאת ה-Come On שמעודדת אותי.
הכיתי בכדור וסרינה בקושי הגיעה אליו ואז החלטתי שאני מפציצה אותה עם כדור ההחזרה. זה כמעט פגע לה בגוף והיא עשתה תנועת התחמקות כזאת ופלטה לעברי' 'Bitch". למרות היכולת המרשימה, פאר הפסידה 6:3, 6:3. " בסוף המשחק, כשהגענו לרשת ללחוץ ידיים, היא התקרבה אליי ובכזה חצי חיוך אמרה שניסיתי לפגוע בה. לא הגבתי, ואחר כך במסיבת העיתונאים כולם שאלו אותי מה היא אמרה לי בסוף, ולא עניתי. אף פעם לא דיברתי על זה עד עכשיו ".
אבל התקרית הזאת לא התפתחה לאיבה ממשית, והיחסים ביניהן בסדר גמור. את הג'סטה האישית כלפי פאר עשתה דווקא אחותה הגדולה של סרינה, ונוס, שהתייצבה לימינה כשהתפוצצה פרשת חיסולו של בכיר חמאס מחמוד אל מבחוח בדובאי, זמן קצר לפני ששחר הייתה אמורה להשתתף בטורניר היוקרתי שם, והשלטונות בנסיכות כמעט ביטלו את בואה בגלל המהומה. במחווה חברית יוצאת דופן, ונוס והטניסאי האמריקאי אנדי רודיק, הצהירו שפגיעה בשחר תהיה כאילו פגיעה בהם, ואיימו לעזוב את הטורניר.
"ונוס היא בחורה מאוד אצילה ואני מאוד אוהבת אותה, אבל אני משתדלת מאוד לא להכניס את כל הפוליטיקה הזאת לטניס", אומרת פאר. "כשהייתה מלחמה בלבנון ושיחקתי באוקלנד, צעקו לי'רוצחת עם דם על הידיים' ונורא בכיתי מכל המתח הזה.
מאז אני לא נוסעת לשם, כי למרות שהגעתי בטורניר הזה לחצי הגמר, אני לא חוזרת למקומות שלא נעים לי להיות בהם. ברור לי שהתקשורת תחפש את הדברים האלה ותבקש לדעת מה אני חושבת. אם אני זוכרת טוב, אני לא חושבת שאי פעם הצבעתי כשהיו כאן בחירות. תמיד הייתי באותו יום בחו"ל".
כשבודקים את ההצלחות של שחר פאר-שלא לדבר על הכישלונות - קשה להתחמק מהמחשבה שהיא סובלת מסימפטום אחינועם ניני. מצד אחד, היא כישרון גדול ומוערך ברחבי העולם; מצד שני, בישראל היא מוצאת את עצמה לא פעם מטרה לביקורת. פאר אומרת שזה לא מפריע לה במיוחד.
"אני דווקא מרגישה שמפרגנים לי בישראל, ובשלוש השנים האחרונות אני מרגישה את זה אפילו יותר. אני מרגישה את היחס אלי ברחוב, ממש מדהים. זו לא קלישאה, ואני לא משחקת אותה. רואים בי מישהי ומעריכים את הדרך שלי ואת זה שאני גם מייצגת סוג של ישראליות בעולם".
זה נכון גם באשר ליחס של התקשורת אלייך?
"קודם כל, מתייחסים לא רע לטניס בתקשורת. לא כיף לקרוא או לשמוע כשיש עלייך ביקורת, אבל אני לא לבד במצב הזה. תסתכלו מה עושים לאנדי מארי בבריטניה, על זה שהוא לא השיג עד היום גראנד סלאם אחד, למרות שהוא מדורג שלישי בעולם. בכל מדינה יש את זה, ואני מבינה שצריך לחיות עם הדברים האלה. לפעמים זה מבאס כי יש דרך לומר את הדברים, ואנשים כותבים ואומרים דברים לא נכונים".
מה למשל?
"שאני מחליפה סדרתית של מאמנים. אנשים לא מבינים את הסיטואציה. לא החלפתי כל כך הרבה, וגם אם מישהו בא ועובד איתי לניסיון במשך שבועיים או חודש, זה לא אומר שחתמתי איתו חוזה ופיטרתי.
מותר לי לבדוק, לנסות ולהחליט מי האנשים שהכי טוב לי לעבוד איתם. זו הרי הקריירה שלי. עיתונאי מסוים כתב שצעקתי באיזה משחק על אבא שלי. זה לא קרה בכלל והתקשרתי אליו. עיתונאי שלא כותב נכון, אני אתקשר לבדוק איתו".
לא מזמן נפרדה פאר ממי שהיה חבר שלה בחודשים האחרונים, רז ברכה, שאותו הכירה בחתונה של אחיה. "קשה לשמור על מערכת יחסים כשאני נמצאת חלק כל כך גדול מהשנה בחו"ל", היא מוכנה לומר ומיד ממהרת
לשחר אין בעיה עם צילומי פפראצי, אבל היא גם יכולה להבין את הפרצופים שבר רפאלי עושה לצלמים
שמגיעים בלי הזמנה. השנים הארוכות בצמרת הטניס העולמית - אבל עדיין לא בטופ של הטופ - לא הפכו אותה לפנים ממש מוכרות.
בנמלי תעופה ברחבי העולם לא כל כך מזהים אותה, היא מודה, אבל בארץ אין מי שלא מכיר אותה וטורח להראות את זה. "אני נורא מתפדחת כשצועקים לי ברחוב 'שחר פאר' וכל מיני כאלה", היא אומרת. "מה אני אמורה לענות להם?'כן, זו אני?', אבל תמיד היחס מעולה, וזה כיף שצועקים'את מספר אחת ואוהבים אותך'".
יש דברים שעשית במהלך הקריירה שלך שאת מצטערת עליהם?
"אני לא מצטערת על דברים שעשיתי. היו התנהגויות שלי בגיל צעיר יותר שאני מייחסת לחוסר בגרות, למשל איך לתת כבוד לאחרים, אבל אי אפשר בגיל 18 שיהיה לך כבר הכל. יש לי את הקריזות שלי, ואני מאוד אמוציונלית על המגרש ולוקחת קשה הפסדים, אבל מתבגרים עם הזמן".
אמוציות זה גם להתייסר על החטאה של כדור במשחק שהפסדת בסופו של דבר?
"גם זה קורה, אבל ההתייסרות נמשכת בערך חמש דקות, ואני עוברת נורא מהר הלאה".
מכיוון שאנחנו מכירים את הצעירה בת ה-24, שכבר בגיל 14 וחצי עלתה מהמוקדמות וזכתה באליפות ישראל לבוגרות, אפשר לקוות שהמקום ה-36, הנוכחי שלה, הוא אפיזודה חולפת ופאר מוכנה להסתער ולשפר עמדות כבר בחודש הבא, כשהעונה החדשה תיפתח באליפות ישראל. אחריה ממתינים היעדים שתמיד הציבה לעצמה. על אף שאין פה מתחרות רציניות שיאיימו עליה, אליפות ישראל גורמת לה להתרגשות כמעט לא ברורה.
"בארץ תמיד קשה לי להוכיח את עצמי. אני יכולה לעלות למשחק בסיבוב ראשון של אליפות ישראל נגד ילדה שאני בקושי יודעת איך קוראים לה, מול 15 צופים, ואני עדיין אהיה לחוצה. אבל זה משהו שאני אוהבת לעשות, כי זו הכנה טובה לקראת אליפות אוסטרליה. לפעמים לשחק מול מאה איש ברעננה עושה לי יותר מאשר מול 20 אלף צופים בווימבלדון".
בניגוד לגברים, טניס הנשים נתון לשינויים מטלטלים בצמרת, ודירוג עשר הגדולות משתנה דרמטית משנה לשנה. יש לא מעט טניסאיות שהיו הטובות בעולם, הגיעו למיצוי ופרשו בגיל צעיר, ומצד שני, יש כאלה שניסו לייצר קאמבק אחרי שנישאו והולידו ילדים. כיוון שפאר לא מרגישה שמיצתה את עצמה, ולאור העובדה שבגילה הצעיר עוד אין לה תוכנית להקים משפחה, הטרדות האלו רחוקות ממנה.
"היו טניסאיות כמו ג'ניפר קפריאטי ומרטינה הינגיס שהתחילו לשחק בגיל מאוד מוקדם ופשוט נשרפו ולא הצליחו לחזור, ויש את קים קלייסטרס ולינדזי דבנפורט שילדו והקימו משפחות, והצליחו פחות או יותר לחזור, אבל כבר לא שלטו בסבב כמו קודם. גברים יכולים לפתח את הקריירה שלהם ובמקביל לבנות משפחה כי הם לא יולדים. לא נראה לי שאני אעשה את הדרך הזאת של ללדת ולחזור לטניס.
אני קבעתי לי יעד של השתתפות בשלוש אולימפיאדות - בייג'ין ב-2008, לונדון בקיץ הבא וריו דה ז'נרו ב-2016. אני אהיה אז בת 29, וזה נראה לי גיל טוב לסיים. זה שונה ממה שחשבתי כשהייתי ילדה. כל הזמן היו לי אז בראש חתונה בגיל 25 וילדים בגיל 27".
את רק בת 24, עם הרבה שנים של טניס לפנייך. לאן את הולכת מכאן?
"אני רוצה לסיים יום אחד את הקריירה ולהגיד שעשיתי את הכל. כשהייתי קטנה נורא שנאתי לעשות גמישות ומתיחות בסוף אימון.
הייתי אומרת לעצמי: 'תעשי את המתיחות עוד חמש דקות, אל תוותרי, כדי שכאשר שתפרשי יום אחד, לא תוכלי להגיד לעצמך שלא עשית את אותן חמש דקות שבגללן לא הייתי מספיק גמישה'.
לדעתי , אני נמצאת עכשיו בתחנה הכי חשובה בקריירה שלי, ואני חושבת שהשנים הבאות יהיו הכי טובות שלי. או שיתחבר או שלא. לפרנצ'סקה סקיאבונה התחבר הכל בגיל 30 כשזכתה ברולאן גארוס, ואני לא יודעת מתי זה יקרה אצלי, תוך שנה-שנתיים. למדתי, נכוויתי אבל אני משלימה עם עצמי כבן אדם ויודעת את היכולות שלי".
סטטיסטית, 2011 הייתה השנה הרעה ביותר בקריירה המקצוענית של שחר פאר, עם 23 ניצחונות בלבד ב-44 משחקים - המאזן הגרוע ביותר שלה מאז נכנסה לסבב המקצועני.
את השנה היא החלה במקום ה-11 בעולם , הגבוה שלה אי פעם, עם ציפייה לא מוסתרת להשתחל ולתקוע יתד בטופ 10 הנכסף. אלא שלקראת סוף השנה היא מוצאת את עצמה מחוץ ל-30 הטובות בעולם, כשבדרך חוותה אכזבות בטורנירים הגדולים. למעט טורניר וושינגטון, שבו הגיעה לגמר, פאר לא הצליחה לעבור את שלב רבע הגמר באף תחרות.
נקודת האור היחידה הייתה הניצחון על המדורגת 5 בעולם, פרנצ'סקה סקיאבונה, בשמינית גמר טורניר אינדיאן וולס, שקירב אותה מרחק נגיעה מהטופ 10. מהצד האחר היה רגע השפל שבו הפסידה למדורגת 429, קייסי דלקוואה, בטורניר בריסל, מה גם שבסופו של דבר נאלצה לסיים את העונה חודש לפני המתוכנן, בעקבות שבר מאמץ בגב שדורש ממנה מנוחה.
"אולי מבחינה סטטיסטית השנה הייתה חלשה, אבל אני חושבת שהיו לי שנים יותר גרועות מבחינת היכולת", טוענת פאר. "ב-2009 כבר הידרדרתי לסביבות המקום ה-70 בעולם . אני חושבת שסבלתי מחוסר מזל, והשנה שלי הייתה יכולה להיראות אחרת לגמרי אם הייתי משיגה את הניצחון על הגרמנייה יוליה גורגס בטורניר בבריסל והייתי נכנסת לטופ 10.
הפרידה מהמאמן שלי, קרייג קרדון, בחודש מרץ, פגעה בתוצאות שלי בטווח הקצר, אבל הרגשתי שזה צעד מתבקש. יש לי קשר מצוין עם המאמן החדש שלי, הרולד סולומון (בעבר מקום חמישי בעולם - א"פ, א"ש), ואני בעיצומו של תהליך. זה אומנם לא בא עדיין לידי ביטוי בתוצאות שאני רוצה להשיג, אבל אני לא מתרגשת מזה כי אני יודעת שאני בדרך הנכונה".
"לא יודעת. השאיפה, החלום, זה לקחת טורניר גראנד סלאם. מצדי זה בסדר אם אקח טורניר כזה ולא אגיע להיות מספר אחת בעולם. אני לא רואה את עצמי מגיעה למקום הראשון בעולם, כי צריך כל כך הרבה יציבות בסגנון שלי כדי להיות שם, וזה כמעט לא מציאותי.
ואתם יודעים משהו, אני מעדיפה להיות כל הזמן במקום 11 בעולם, מאשר להיות שבוע אחד בקריירה במקום 9, כאילו לסמן שהשגתי טופ 10, ואז לרדת בדירוג. חשוב לי להיות מבוססת בטופ 10 מאשר להיות אפיזודה. אני טניסאית לגיטימית בין 20 הגדולות, והשלב הבא הוא לטפס הלאה".
ובכל זאת עוד לא זכית בטורניר גדול. מתי זה יקרה?
"בשנה שעברה הרגשתי שאני שווה זכייה בגראנד סלאם. זכייה בטורניר זה כוח מנטלי, לנצח סיבוב אחרי סיבוב את הטובות בעולם בתקופה של יום אחרי יום. ברבע הגמר של אוסטרליה הייתי מותשת, הגעתי למשחק חולה. גם להגרלה ולמזל יש חשיבות מאוד גדולה בטורניר.
כשאני הולכת לגרנד סלאם, המטרה היא לנצח בתחרות. אבל אם אני לא מנצחת, זה לא כישלון מבחינתי למרות שהמטרה שלי היא לקחת כל משחק שאני עולה לשחק. בסופו של דבר, מילת המפתח היא פרופורציות ועמידה במטרות הגיוניות. אני מאוד מפרגנת לסקיאבונה על הזכייה בצרפת, אבל הייתה לה הגרלה טובה בטורניר".
כמעט כל משפחת פאר עומדת מאחורי פרויקט החיים של שחר. אביה דב, הייטקיסט ומנכ"ל "בבילון" לשעבר, הוא הכוח הכלכלי שתחזק בשנים הראשונות את הקריירה של הבת שלו. אמה עליזה השקיעה בה המון זמן, יום יום, בדרך לאימונים ומהם, והאח שלומי, איש עסקים, הוא גם הדובר שלה ומקפיד להצטרף לכל ראיון שנערך איתה בארץ.
מוסר העבודה של פאר נחשב לאגדה. אם לכדורגל הישראלי היה חמישים אחוז מכוח הרצון והמנטליות שלה, הנבחרת כבר מזמן הייתה מצליחה להגיע למונדיאל או לאליפות אירופה. פאר אומרת שאצלה אין דבר כזה לדלג על אימונים או להתפנק במיטה במקום להגיע למגרש. אחרי הפסדים הנטייה הזאת אפילו מתעצמת; היא מגבירה את קצב האימונים.
כבר בגיל שמונה שחר נהגה לקום בחמש ורבע בבוקר. ברבע לשש אמה הייתה מסיעה אותה ממכבים למגרש הטניס ביד אליהו. בשש ורבע הייתה עולה למגרש לחימום, כשאמה מגרשת את החשיכה בחוץ בפנסי המכונית שלה. בסוף האימון שחר הייתה הולכת לבית הספר במכבים, ואחרי ארוחת הצהריים אמה הייתה מסיעה אותה לאימון נוסף. "במשפחה כינו אותי 'יאסר' מכיוון שהייתי נורא בלגניסטית".
אנחנו מקריאים באוזניה את רשימת עשר הטניסאיות המדורגות ראשונות - ווזניאקי, שראפובה, אזרנקה, קביטובה, זבונרבה, סטוסור, נה לי, רדוואנסקה, ברטולי ופטקוביץ' - ואומרים לה שאנחנו מתקשים ליפול מהכיסא. אין שם אגדות טניס אמיתיות, אין כישרונות חריגים, כמה מהן היא ניצחה לא פעם. אז איך זה שעד כה היא לא הצליחה להשתלב ברשימה היוקרתית?
"בכללי, אני מסכימה שרוב הבנות בעשירייה הראשונה הן לא אגדות טניס. דווקא בעשירייה השנייה יש שתי אגדות ענקיות כמו קים קלייסטרס שאני מעריצה (11 בעולם) וסרינה ויליאמס (14). יש הרבה הפתעות אבל בסופו של דבר מי שמשדרת יציבות במשחקים שלה, מצליחה לשמור על דירוג גבוה. אני לגמרי מסכימה שיש היום פער יותר קטן ברמה בין הנשים, והרבה משחקים הם הרבה יותר צמודים. כשהכוכבות הגדולות היו במקומות ראשונים, אני השגתי את דירוג השיא שלי, ואני לא מתעמקת בזה שניצחתי לא מעט טניסאיות שהן היום בטופ 10".
נראה שיש טניסאיות שהשלמת עם זה שלא תוכלי לנצח אותן. למשל האחיות ויליאמס
"יש סיטואציה בספורט שהמאצ'- אפ שלך לא טוב מול המתחרה שלך. יש בנות שקשה לי להזיק להן במשחק. לפעמים אתה משנה קצב או משהו בסרב כדי להיכנס יותר טוב למשחק, אבל מול סרינה זה לא מזיז לה. פיזית היא חזקה ממני בהרבה. נפגשנו ברבע הגמר באוסטרליה והייתי קרובה לנצח אותה, אבל המימדים והאתלטיות שלה מנצחים. השחורים הם אתלטים אדירים".
ובכל זאת, האחיות ויליאמס הן כמעט השחורות היחידות בטניס העולמי, וגם בין הגברים יש מעט מאוד שחורים.
"אני חושבת שזה קשור למקורות התרבותיים והכלכליים שלהם. לשחורים אין או לא היו אמצעים ללכת לטניס, שהוא ספורט יקר יותר מפוטבול וכדורסל, משחקים שאפשר לשחק בשכונה, אתה צריך רק מגרש וכדור כדי להתפתח.
במקרה של ונוס וסרינה, אבא שלהן לקח אותן למגרשים ציבוריים בגיל 5 והתחיל לאמן אותן. טניס זה משהו שמתפתח מהר, ואם אתה כוכב, אז מגיל 14 אתה מקצוען. אני הייתי אלופת ה' אורנג' בול' בגיל 14 וחצי, וטניסאיות כמו מרטינה הינגיס או מריה שראפובה לקחו גרנד סלאם בגילי 15, 16".
ומנגד הצרפתייה מריון ברטולי משחקת טניס מוזר עם סרב משונה וכמעט לא אסתטי, ובכל זאת מדורגת תשיעית בעולם.
"הכל מוזר אצלה, אבל היא טניסאית מיוחדת וכישרונית. היא אמיצה ויודעת להחזיר כדורים גם מול החזקות ביותר, והיא גם חברה שלי".
מי עוד חברות שלך?
"לא יכולה להגיד שיש לי שם חברות ממש. אנחנו לא יוצאות ביחד. בדרך כלל הטניסאיות יוצאות עם החברות שלהן מאותה מדינה, אבל עם כולן אני מדברת".
בכל זאת, יש כאלה שאת מנשקת אותן ליד הרשת בסוף משחק, וישנן אלה שאת רק לוחצת את ידיהן.
"נכון. נשיקות יש עם ברטולי, פנטה, ווזניאקי, רדוואנסקה. יש לפעמים רכילויות על בנות אחרות. ככה זה בנות".
מי למשל?
קים קלייסטרס היא מלכה, ויש ממש הילה סביבה. היא נורא נחמדה ואני בכלל מעריצה אותה על כל המהלך שעשתה - פרשה, ילדה את הבת שלה וחזרה לשחק ולהצליח. יש הילה גם סביב ג'סטין הנין הבלגית, אבל היא פחות בקשר עם הבנות. למריה שראפובה יש פמליה יותר גדולה סביבה. איתי היא לא כל כך מדברת".
טניס נחשב לספורט של מעמד גבוה. גם בתוך המילייה של הנשים יש מעמדות?
"בטורניר גראנד סלאם ל-16 המדורגות ראשונות יש מתחם חדרי הלבשה נפרד מזה של שאר הבנות. עד היום יצא לי פעמיים, שתי הפעמים בווימבלדון, להיות בלוקר של הגדולות במתחם העליון. הכל הרבה יותר שקט ומפואר שם, עם אמבטיות וכל מיני מקומות לטיפולים. כל מי שזכתה בעבר בווימבלדון מקבלת כניסה קבועה לאזור ה-V.I.P הזה.
אבל דווקא את ווימבלדון אני פחות אוהבת לעומת שלושת הגרנד סלאם האחרים. אני לא מתחברת למשטח עצמו, כי משחקים על דשא תקופה נורא קצרה, ועד שמתרגלים, זה נגמר". אמרת פעם שרולאן גארוס והזכייה בו מופיעים לך בחלומות. "נכון, אני אוהבת את הטורניר בפריז, והחלום הוא לעמוד שם על השטיח האדום עם הגביע".
סקיאבונה זכתה שם בגיל 31.
"כשסקיאבונה לקחה את הרולאן גארוס ממש קינאתי בה, אבל ממקום של פרגון. הייתי ממש בשוק מהזכייה שלה. היא מאוד חמודה ונורא מצחיקה, וגם שיחקנו ביחד זוגות והגענו לחצי הגמר במדריד".
איך מתבטא הפרגון? מרימים טלפון, שולחים מסרונים?
"ברור ששלחתי לה הודעה, וגם לאנה אי בנוביץ' הסרבית. שלחתי גם לסטוסור, אבל היא לא ענתה לי. את ווזניאקי בירכתי אחרי שהגיעה לגמר בארצות הברית ודיברנו".
את בקשר עם ספורטאים ישראלים אחרים?
"יש לי יחסים טובים עם אריק זאבי, יוסי בניון, אלכס שטילוב. עם יוסי אני מחליפה אס.אם.אסים. וכשהייתי במוסקבה והנבחרת שיחקה שם, הוא ארגן לי כרטיסים".
את אוהדת כדורגל?
"אני ירושלמית במקור ואני אוהדת בית"ר. ממש כמו אנדי רם. הייתי הולכת לכל משחק וידעתי את כל ה-11 של ההרכב".
למה , לדעתך, הכדורגל הישראלי כל הזמן מפשל?
"אני לא מבינה גדולה ואני לא יודעת אם לקרוא לזה כישלון כל פעם שהנבחרת לא עולה. השאלה היא מה המטרות שהנבחרת מציבה לעצמה לפני כל קמפיין. אם אי עלייה היא המטרה, אז הם נכשלו". תל אביב או ירושלים? "אני אוהבת את תל אביב. הסבתות והדודים עוד גרים בירושלים, אבל אני הרבה פחות מתחברת אליה".
איפה את בפוליטיקה?
"תגידו, אתם חושבים שמעניין פה מישהו מה אני חושבת על ביבי, ציפי, שלי או אהוד ברק? ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם