מהפך או אותו פח? בירושלים פתחו עונה
השבוע פתחה הפועל ירושלים את העונה באופן רשמי. למרות ניקוי האורוות והחתמתם של חמישה שחקנים חדשים עדיין לא ברור לאן פניה של הקבוצה מועדות, ויעיד על כך קצב מכירת המינויים. תמונת מצב
האוהדים המסורים מהבריגדה הרעישו עולמות, והבהירו לשחקנים החדשים בקבוצה כי בניגוד לסגל חסר האכפתיות מהעונה החולפת, הם מצפים מהם למידת מחויבות זהה על הפרקט לזו שהקהל מפגין ביציע. הבריגדה אמנם הגיעה למלחה בהרכב מלא, אך עד עתה יתר האוהדים מדירים רגליים מהמגרש של עודד קטש וקבוצתו. לפני הכול, הפועל חייבת להחזיר לאוהדיה את הצבע ללחיים, אחרי שבעונה שעברה הם לא הכירו גוון אחר מלבד חיוורון.
גורם בקבוצה אמר לנו השבוע כי קצב מכירת המינויים האיטי צריך לשמש תמרור אזהרה בולט לראשי המועדון. "אנשים באים אליי ברחוב", סיפר אותו גורם, "ואתה רואה שהם פשוט כבויים. העונה האחרונה הרגה אותם וגרמה להם לאבד אמון בקבוצה. המטרה שלנו היא להחזיר את האמונה בהפועל ולהחזיר את הקבוצה לחיים".
אמנם המאמן הוא אותו מאמן, וגם בהנהלה לא התרחש שינוי מקצועי עמוק בקיץ האחרון, אך בהפועל רוצים להאמין כי החריש העמוק שנעשה בסגל לפחות מקנה את האשליה שהעונה הסיפור שונה בתכלית מהזוועה שחווינו בעונה שעברה. השאלה היא אם שמות כמו לוק ג'קסון, די-ג'יי סטרוברי, אלישי כדיר, ג'רביס ורנאדו וגוני יזרעאלי יגרמו לכם לצאת מהבית, ולחפש לפחות פעם בשבוע חנייה ברחוב שטרן.
נתחיל מאזור הצבע. אמנם סם קלנסי נחשב לסנטר קלאסי, כזה שאמור לטחון את השומר שלו במלחמת חפירות, אך הגובה הבלתי מספק שלו - קצת מעל שני מ' - וחוסר האמון המוחלט של קטש בסנטרים מסוג זה, גרמו לקלנסי לעסוק בעונה שעברה בשיחות עם עיתונאים יותר מאשר בכדורסל.
ורנאדו, בניגוד לקלנסי הקשיש יחסית, חצה רק במרס האחרון את גיל 23, ובהחלט ניתן לומר כי עתידו עוד לפניו. לכאורה מדובר בגבוה שקטש מפנטז עליו - אתלט מהמעלה הראשונה, חוסם בחסד, ריבאונדר מצטיין, אחד שמקפיץ את הקהל בדאנקים מהסרטים, והכי חשוב: לא סנטר טבעי. הבעיה היא שוורנאדו, שאמנם הוסיף לעצמו מסה מכובדת מאז תחילת ימיו בקולג', כנראה ייתן לא מעט הצגות בארץ אך עוד לא ברור כיצד יסתדר באירופה, מול סנטרים מגושמים אך עבי בשר.
בנוסף, הפורוורד החדש של הפועל לוקה בחסר בשמירה מחוץ לאזור הצבע. הקבוצה המקצוענית היחידה שוורנאדו שיחק בה עד עתה הייתה מהליגה האיטלקית השנייה, אך אין ספק שמדובר בפוטנציאל ענק. מצד אחר, חוסר הניסיון שלו בקבוצה שיש עליה לחץ כמו הפועל
נעבור לגזרת הישראלים הגבוהים. אורי קוקיה, שהתלונן בשבוע שעבר על העוול שמאמן הנבחרת אריק שיבק גרם לו לדבריו באליפות אירופה האחרונה, יצטרך לחלק את דקותיו עם כדיר, שהצטרף הקיץ להפועל. קוקיה מאוד לא אהב את המשא ומתן שמנהלת הפועל עם כדיר, אך לאחר שהובהר לו כי לא מדובר בדחיקתו מהרוטציה, הוא התרצה והאריך את חוזהו בהפועל. אמנם הקפטן של האדומים חש מקופח בשל חלקו המועט בקמפיין הנבחרת, אך הוא מצדו צריך להוכיח לאוהדים במלחה שאכן התאושש מהפציעה הקשה והניתוח המסובך בכתף שעבר בעונה שעברה. בעקבות הפציעה נעדר קוקיה מהמגרשים לחמישה חודשים.
בעוד קוקיה מתייבש על הספסל הלאומי, כדיר היה אחת מנקודות האור הבודדות בנבחרת של שיבק באליפות האחרונה. חובת ההוכחה שרבצה מעליו - להתמודד בכבוד מול גבוהים אירופאים אגרסיביים - אמנם לא נעלמה כליל בעקבות האליפות, אך אין ספק שקטש יכול להרגיש שיש על מי לסמוך גם במסגרת היורוקאפ.
בריאן רנדל, שאמור לשמש חוליה מקשרת בין שחקני החוץ לשחקני הפנים, סיים את העונה שעברה בטעם חמצמץ. אנחנו לא באמת יכולים לדעת באיזה כושר הוא יתחיל את העונה, אך בדומה לקוקיה גם הוא לא הצליח בעונה החולפת להתאושש מפציעה קשה באזור הקרסול, ונעדר בגללה מהמגרשים כחצי שנה. בהפועל אומרים כי הפציעה הקשה של רנדל נבעה מהעומס הרב שהוטל עליו בשני משחקים בשבוע, עניין שהפורוורד לא היה מורגל בו בשתי העונות האחרונות שלו בגלבוע/גליל.
מלבד חוסר היכולת לשחזר את יכולתו המקצועית מהקבוצה הצפונית, רנדל היה מאוכזב קשות מהמרקם החברתי המזעזע שהיה מנת חלקם של האדומים בעונה שעברה. העונה הוא צריך לקחת את העניינים לידיים. במקביל לשיפור חד ביכולת המקצועית, כדאי מאוד שהוא ישתלט על מושכות המנהיג השקט, שאבדו לו בעונה החולפת.
משה מזרחי אמנם לא סבל מפציעה כלשהי בעונה שעברה, אבל היה רחוק מלשכנע את קטש והנהלת הקבוצה שהיה שווה להילחם עליו בקיץ שעבר. משחק ההגנה שלו ממש לא כמו שהיה פעם, ובהפועל ישמחו אם לפחות יכולת הקליעה מהשלוש, שאפיינה את הפורוורד לאורך השנים, תחזור בעונה הקרובה.
הקו הקדמי חשוב מאין כמוהו בכל קבוצת כדורסל, אך באופן מסורתי הקבוצות של קטש מתבססות בעיקר על הגארדים. יוגב אוחיון הבהיר בריאיון ל"זמן ירושלים" לפני כחודש כי קיבל הצעה כספית זהה ממכבי ומהפועל, אך החליט לבחור בצהובים בעקבות רצונו "להתקדם". לא ברור עד כמה אוחיון יוכל להתקדם לצד שמות כמו ג'ון שאייר, דווין סמית' ותיאו פאפאלוקאס, אך מה שבטוח הוא שבהפועל ממש לא שמחים מכך שהגארד מקריית שמונה עבר דווקא ליריבה הגדולה מהמרכז
.
כזכור, במרס האחרון רמז היו"ר דני קליין כי "עדיף לנעימי להתאוורר בעונה הבאה במקום אחר". כחצי שנה חלפה, ונעימי, שהיה נטול הצעות ממשיות בקיץ האחרון, מצא את עצמו חוזר ללבוש האדום, אף שקטש עדיין בעמדת המאמן וקליין לא באמת שינה דעתו בנושא.
עבור קטש העונה החולפת הייתה סיוט אחד גדול בכל הנוגע לשליטה על שחקניו, על הפרקט ומחוצה לו. כדי לשנות זאת הוא החליט מבעוד מועד שלפחות בגזרת הישראלים לא יהיו בקבוצה שני מובילי כדור דומיננטיים, כמו נעימי ואוחיון.
מלבד המכשול המקצועי שמקשה על שיתוף פעולה בין השניים, נדמה שהשניים לא ממש מחבבים זה את זה גם במישור האישי. מקורביהם מספרים על השמצות הדדיות שהנייר לא סובל. לפיכך היה ברור כי מהרגע שהפור נפל על נעימי, אוחיון לא ימשיך ללבוש אדום.
אמנם בהפועל ניסו להראות שהם נלחמים על אוחיון, בעיקר בשביל לרצות את הקהל, אך בו זמנית המשיך להתנהל משא ומתן עם יזרעאלי. הידית של הגארד מהעמק מחוץ לקשת השלוש, היכולת שלו להתעלות ברגעי ההכרעה והנאמנות הגדולה שלו לקטש מהימים בגלבוע הניעו את מאמן הפועל להשליך יהבו על יזרעאלי.
אף שיזרעאלי אחראי במידה רבה לשני הכישלונות האחרונים של ירושלים בפיינל פור, צמד הדנים (קליין וכהן) לא היו בטוחים בנוגע להגעתו לבירה. קטש הזכיר להם כי מעבר ליכולתו המקצועית, יזרעאלי מגיע למלחה בידיעה ברורה שהוא לא יעלה בחמישייה והוא מודע לכך שישמש מחליף לגארדים. זה בדיוק מה שקטש רצה - תיאום ציפיות וצמצום פוטנציאל מאבקי האגו למינימום.
אם חשבנו שמאבקי האגו בין שחקנים ישראלים מעניינים, העונה שעברה הוכיחה לנו כי מלחמות אישיות בין שחקנים אמריקאים עסיסיות אף יותר. התיעוב בין וויל סולומון לג'ייסון ריץ' וסם קלנסי חצה בעונה שעברה כל גבול, ומרגע שהוחלט כי קטש ימשיך בהפועל, היה ברור לכולם שסולומון סיים את דרכו במלחה. קטש רצה מאוד כי ריץ' ימשיך בקבוצה, הפעם ללא הצל של סולומון, אך בהנהלה לא היו מוכנים לשמוע על כך.
כפי שהוזכר כאן לא אחת, המנהל גידי דודי אמר לקטש עוד במחצית העונה שעברה כי ריץ' צריך להשתחרר מהמועדון. הפעם גם יתר חברי ההנהלה צידדו במנהל - שאגב, היה שמח מאוד גם אם קטש לא היה ממשיך לעונה נוספת. ריץ' הלך, ואיתו גם דיון דאוול. המאמן רצה שגם דאוול ימשיך אך חברי ההנהלה, בייחוד כהן, פסלו מיד את הרעיון.
לדעתם דאוול היה אחראי ישירות להדחה המוקדמת מאירופה, הדחה שהתחילה את כדור השלג שהוביל גם לספיגת הפסד ביתי משפיל לנתניה בגביע, וגם, בסופו של דבר, להדחה נוספת בידי גלבוע~גליל בחצי גמר הפיינל פור.
קטש לא ממש מרוצה מכך שהוא לא המילה האחרונה בקביעת הסגל, אולם הוא נאלץ לנשוך שפתיים בכל הנוגע להגעתו של סטרוברי לקבוצה. אמנם השחקן נחשב לשומר דגול ולחודר מצוין אבל בקליעה, מה לעשות, הוא לא משהו.
קטש הצהיר בשבוע שעבר כי אם יגיע לקבוצה גארד זר בעל יכולת קליעה מוכחת, סטרוברי ימצא דרכו החוצה. לעומת זאת, בהודעה ששלחה הנהלת הקבוצה לתקשורת לפני כשלושה שבועות נמסר כי סטרוברי חתום בקבוצה לשנתיים הקרובות, בתנאי שיסיים בהצלחה את תקופת המבחן בת החודש.
החשש העיקרי והמוצדק של קטש הוא שלהפועל אין מספיק קלעים. אמנם נעימי הוכיח לא אחת כי יש לו יד טובה מבחוץ, אך הוא טרם הפגין יציבות מספקת. ג'קסון הפגין גם הוא במהלך הקריירה רזומה קליעה מרשים, אבל ליגת הפיתוח של הא-NBA והליגה השנייה באיטליה, שם שיחק ג'קסון בשנים האחרונות, אינן מהוות אינדיקציה לגבי היכולת שהוא יפגין העונה במלחה.
הסגל החדש ברובו של הפועל מקשה מאוד על התחזיות לעונה הקרובה. דאוול עזב כאמור, אך במקומו גייס קטש את כדיר ויזרעאלי, ועם רנדל הם ירכיבו שלישייה נאמנה לאיש שהוביל אותם לאליפות ב~2010.
קטש עצמו נבחן בזכוכית מגדלת מצד הנהלת הקבוצה והאוהדים; גם להם ברור שאילולא היו קוראים לו עודד קטש, הם לא היו מאפשרים לו להמשיך לעונה נוספת במלחה. בניגוד לשנים קודמות זמן וכסף לא מהווים בעיה אמיתית, ולכן אין לאף אחד מהאדומים תירוץ אם הקבוצה שוב לא תעמוד בציפיות. ואולי הפעם, אם אין כל סיבה להיכשל, הפועל סוף כל סוף פשוט תצליח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם