איתות מלונדון: אגדת יוסי בניון
הפציעה הטורדנית, הכישלון עם הנבחרת והחיים החדשים בארסנל הגדולה. יוסי בניון חזר השבוע לליגת האלופות, והשאיר מאחור את השנה הקשה בחייו: "מקווה שיהיו לי עוד כמה עונות לתרום"
כישלון עם הנבחרת, מעבר למועדון מפואר בצפון לונדון, וחוסר ודאות בנוגע לשלבים הסופיים בקריירה העשירה. בגיל 31, אחרי פציעה קשה, לבניון עדיין יש מה להפסיד. או כפי שאמר מרטין קיון, מסמלי העבר של ארסנל ונבחרת אנגליה: "בהקשר שלו, אני ממש לא בטוח מה יהיה".
השתיקה של בניון נשאה אותי כמה שנים אחורה לסנטנדר הצנועה, שבצפון ספרד. ירד אז גשם מטורף, טיפות בגודל ג'ולות נחתו, ועל מגרש האימונים רץ שחקן צנום כאשר מולו עמד דמיטרי פיטרמן, יהודי-אוקראיני-אמריקאי, אבל בעיקר בחור שסבל משיגעון גדלות.
אחד שחשב שחשבון הבנק השמן יאפשר לו להיות בעל קבוצה וגם מאמן. תוך כדי ההתלבטויות אמלל פיטרמן את שחקניו ואת האוהדים ביציע. בניון סבל. מבעד לטיפות העבות זה נראה מדכא, כמו כלוב מזהב. רציתי לדבר איתו, אבל כמו בתחילת השבוע, השחקן סירב. נסענו אליו הביתה, שתינו קפה, טיילנו על החוף, ויוסי המשיך לשתוק. רק כשהחזיר אותי למלון הסכים לנדב כמה מילים לציטוט, ובסוף סיכם: "יהיה בסדר".
אכן בסדר. מאז אותו מבול שיחק בניון בליברפול, בצ'לסי ועכשיו בארסנל, 13 פעמים אלופת אנגליה, 12 פעמים מחזיקת הגביע. קבוצה המושכת למשחקי הבית, באצטדיון האמירויות, 60 אלף איש. מעטים בעולם יכולים להתגאות בתיק עבודות דומה.
רק כשחזר מגרמניה, לאחר משחק בכורה בהרכב הפותח, משהו השתחרר אצלו. "ככה זה אצלי. תמיד טיפסתי עוד מדרגה ועוד אחת", אמר . "אחרי כמעט שנה שלא שיחקתי בגלל פציעה, היה חשוב לי יותר להתרכז, ועוד כשקיבלתי הזדמנות להשתייך למועדון גדול. הכוונה לחזור לעצמי, לתת כמה משחקים טובים, ואז אהיה הרבה יותר משוחרר".
אתה כבר לא ילד.
"זה מצחיק. תראה את הקבוצות הגדולות בעולם. שחקנים בני 33 חותמים על חוזה לשנתיים-שלוש. אצלנו, בישראל, מי שמגיע לגיל 30, מחכים שיפרוש. אני יכול להעיד על עצמי שאני מרגיש בכושר לא פחות טוב מלפני חמש שנים, ואני מקווה שיהיו לי עוד כמה עונות לתרום. הגיל באמת לא משחק תפקיד".
קיץ משוגע עבר על בניון, מאז שהחליט לעזוב את צ'לסי. "שמונה קבוצות רדפו אחריו", מעדכן סוכנו רונן קצב. "טורקיה, רוסיה, איטליה. אבל החלטנו להישאר במעגל הבכירות, כי ידענו מה מעמדו.
לפעמים הראש קצת מתבלבל בגלל חוסר הפרגון, שממנו אנחנו סובלים. בשבוע שעבר הייתה כתבה באחד האתרים, שיוסי אשם בכישלון הנבחרת. יש פה חוסר הערכה לספורטאים. אבל באנגליה עדיין משווים אותו לכוכבים הגדולים, ולא אומרים את זה סתם".
בניון עבר לארסנל ב-31 באוגוסט. הוא הגיע לצ'לסי בסך הכל לפני שנה, כשהמאמן האיטלקי קרלו אנצ' לוטי בנה עליו, והעניק לו את החולצה מספר 10, המחייבת חתימה של כוכב. הבעיה שמדובר בכדורגל ולא במהנדס היי-טק מבוקש.
יוסי שיחק בעונה שעברה שבעה משחקים בלבד בגלל פציעה קשה בגיד אכילס. אנצ'לוטי פוטר, ובמקומו עומד היום על הקווים אנדרה וילאש-בואש, מאמן פורטוגלי בן 33, שהגיע אחרי תקופה נפלאה בפורטו.
במועדוני ענק כמו צ'לסי אין סנטימנטים.
באתר יוטיוב נרשמו 1.9 מיליון צפיות במהלך המרשים. יוסי נזכר וצוחק. "אפילו לא שמתי לב, כולה אימון. אבל אחרי המשחק פתחתי את הסלולרי והיו 200 הודעות. חשבתי שקרה משהו".
גם כשספג קריאות אנטישמיות במהלך מסע המשחקים למלזיה בחודש יולי, הקפיד המועדון לעמוד מאחוריו. אבל כשהמנג'ר ביקש שימשיך איתם, בניון כבר הבין לאן הרוח נושבת. שחקנים חדשים הגיעו, מקומו בהרכב נמחק, והוא רצה לשחק. הרי עם כל הכבוד, סוף הקריירה נראה באופק.
בניון היה צריך לקבל החלטה למעבר, רק שיש משתנים נוספים במשוואה. אישה, ילדים, בתי ספר, אפשרות של מעבר לבית חדש. ואז הגיע הטלפון מארסן ונגר, המנג'ר של ארסנל, הנמצאת בקצה האחר של לונדון.
ונגר גאון. הוא הגיע לארסנל לפני 15 שנה, ומאז המועדון נבנה על פי תוכניותיו המפורטות. יושב על התקציב, מחליט איזה שחקנים להביא, את מי למכור. איך תיראה מחלקת הנוער, מה יהיה אופיו של האצטדיון. אין צעד שנעשה ללא ידיעתו. האיש זכה עם הקבוצה בשלוש אליפויות ובארבעה גביעים, והפך את ארסנל לכוח מרכזי ביבשת.
במשך שנים היה הקהל מאוהב בצרפתי. אפשר למצוא כרזות בנוסח "בארסן אנחנו בוטחים", ואפילו הסופר ניק הורנבי, אוהד מושבע, אמר. "אם אתה לא אוהב את ארסנל של ונגר, אז אתה לא ממש אוהב כדורגל".
רק שלמאמן יש פילוסופיה. בניגוד למועדונים הגדולים שמבזבזים הון על כוכבים נוצצים, הוא מעדיף למצוא את השחקנים שלו צעירים, זולים, ולהפוך אותם לכוכבי ענק שיימכרו בעתיד בסכומים מטורפים.
השיטה הפכה את המועדון לאחד הרווחיים בעולם מבחינה כלכלית. בעוד האחרים מתלוננים על מצוקה כספית וממשיכים לבזבז, הוא רושם פלוס בבנק. לא מזמן אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית, הציגה את הקבוצה כמודל פיננסי לשאר היבשת.
הדרך של ונגר אמנם חסכונית, אבל בשנים האחרונות סוחבת אחריה כישלון מקצועי. בשש השנים האחרונות לא זכתה הקבוצה בתואר, והקיץ שני כוכביה ססק פברגאס וסמיר נאסרי החליטו שנמאס להם, ועברו למועדונים עם שאיפות הרבה יותר גדולות.
ונגר, שפעם נחשב למרענן הרשמי, הפך למטרה נוחה לנעיצת מסמרים. כוכבי העבר מיהרו לנגח. "ארסנל נשארה מאחור", כתב איאן רייט בטורו ב"סאן". "אי אפשר למשוך כוכבים, כשכל שחקני הצמרת עזבו. ונגר נאמן לשיטה של קניית אלמונים שעתידם לפניהם, אז הוא מילא את חדר ההלבשה בשחקנים שחייבים לו. סידור נוח".
ונגר מיהר לענות. "חושבים שאני עקשן, אבל אני לא", אמר . "אני עושה את מה שהכי טוב לקבוצה, וזה לקנות את השחקנים הנכונים. אומרים לי'קנה, קנה', אבל צריך לרכוש את השחקן המתאים. תהליך מסובך".
רק שונגר, איש מקצוע סבלני בדרך כלל, קיבל סטירה מצלצלת. ב-28 באוגוסט הובסה ארסנל 8-2 על ידי מנצ' סטר יונייטד, יריבתה המושבעת. ההשפלה הגדולה ביותר שספג המועדון זה 115 שנה. שעון החול של הצרפתי החל לפעול בשריקת הסיום.
המכה ההיא נגד יונייטד גרמה למאמן הצרפתי לטרוף את קלפיו, ולסטות מדרכו. אלה היו הימים האחרונים של מועד העברות, והוא פתח את הארנק. הביא כוכב ספרדי, שחקן הגנה גרמני, ואז עשה מהלך לא צפוי. הרים טלפון לבניון, והציע לו להצטרף בהשאלה עד סוף העונה הנוכחית. אם ילך, הרומן יימשך. ואם לא, ייפרדו דרכיהם.
"כשיש מאמן שמאמין בי, אני לוקח את ההזדמנות בשתי ידיים", בניון אומר. "יכול להיות שהייתה להם פתיחת עונה בינונית, אבל עדיין זו קבוצה מפוארת עם הרבה שחקנים מוכשרים. אני לא מתכוון להיכנס לנעליים של אף אחד, אלא מאמין בעצמי. הייתי במועדונים גדולים, והוכחתי את יכולותיי. זה הלחץ שאני תמיד מחפש".
בניון הוא לא שחקן ארסנל טיפוסי. בן 31 ומגיע מצ'לסי, היריבה העירונית, קבוצה שבדרך כלל משתדלים לא לעשות איתה עסקים. אבל הצרפתי חשב שיש כאן אפשרות לשלב את הכישרון הטבעי של יוסי, עם הניסיון שחסר כל כך לחבורת הצעירים שאסף.
"זו בעיה כששחקן מגיע מהיריבה הגדולה", הודה השבוע אנדרו מנגן, בעל הטור הפופולרי ארסבלוג. "כשהתרבו השמועות שבניון חותם, אוהדים לא התלהבו. חשבו שמדובר במחליף של פברגאס, שהיה כאן האליל הגדול, ועיקמו פרצוף. אז יקבלו אותו יפה, כי כאלה אנחנו, אבל ישגיחו עליו בשבע עיניים".
לבניון אלה היו ימים מורטי עצבים. בזמן המשא ומתן עם המועדון הבכיר, הוא היה במחנה אימונים של הנבחרת לקראת המשחק המכריע עם יוון, במוקדמות אליפות אירופה. הוא שוחרר על ידי המאמן הלאומי כדי שיוכל לטוס ללונדון לחתום על חוזה, ולחזור מיד אחר כך. בגלל קוצר הזמן, ארסנל אפילו ויתרה על הבדיקות הרפואיות המסורתיות.
ישראל הפסידה ליוון, איבדה את סיכוייה להגיע לטורניר היוקרתי, וחלק גדול מהסיוט נפל על הכוכב. אמרו שהוא לא בכושר, אולי עייף מהטיסות. "אני אוהב להיות בנבחרת, ותמיד רוצה לתרום", בניון מחזיר. "אין לי שום בעיה שיפילו עליי את האשמה. יש המון צעירים שצריך לתת להם שקט. נגד היוונים לא התביישתי לומר שזה לא היה היום שלי. קורה לכל שחקן. רק מה, אצלנו או שחוגגים יותר מדי, או שמתאבלים, ועכשיו לא יעזור לנו אם נמשיך לבכות".
כמה תקוות תלו בשחקן, שהביא לפני 15 שנה את נבחרת הנערים למקום השלישי באירופה. אבל מתברר שגם הוא כנראה לא יעזור לתקן את בעיותיו הרציניות של הכדורגל הישראלי. אז, באותו הישג נדיר, הדריך את השחקן המאמן בני טבק, שנאנח השבוע. "אי אפשר להפיל עליו את התיק. אוי לנבחרת שמתבססת על כוכב בודד. אבל ככה זה, בכל קמפיין מחפשים את השעיר לעזאזל, וקל להתלבש על יוסי, כי הוא מושך אש".
בניון שב ללונדון כדי לפתוח דף נוסף בקריירה. ניגש למתקן האימונים בהארטפורדשייר, קיבל את החולצה עם המספר 30. מה לעשות, ה-15 החביבה עליו נתפסה על ידי אלכס צ'מברליין, שהגיע לפניו. ואילו 10, ששימשה אותו בצ' לסי, שייכת לקפטן ההולנדי רובין ואן פרסי. בשבת, בליגה, נכנס כמחליף ועשה הרצה. וביום שלישי בליגת האלופות כבר נתן לו ונגר את המפתחות, שיזיז את הכוחות.
בלונדון הזדמן לי לפגוש את יהודה שנער, מומחה לווינריות, שעבד בזמנו עם נבחרת הרוגבי של אנגליה, וסייע לה לזכות באליפות העולם. לא דיברנו על בניון, אלא על איך לזהות מנצח בחבורה. שנער נתן את מייקל ג' ורדן כדוגמה. כדורסלן שעד הפרישה בדק את קצה גבול היכולת, ורק רצה להשתפר. נחישות, רעב, לאו דווקא כישרון.
טבק מצביע על התכונות האלה גם אצל יוסי. "ראיתי גאון כשהוא היה בן 15 וחצי. אני זוכר שבאתי הביתה ואמרתי לאשתי: 'בחיים לא ראיתי שחקן כזה'. היא צחקה,'אל תתלהב'. ועניתי'באמת. הנער רץ עם כדור, ושחקנים מפחדים לגשת'. אחד שיודע מה הוא רוצה, צנוע, נחוש. אמרתי אז לאביו שיוסי יהיה מהבולטים באירופה, והוא ביקש שאהיה הסוכן שלו. עניתי:'אני מאמן. אכוון אותו ככל שאוכל, אבל כשיהיה בטופ, תשלח לי צ'ק'. אני עדיין מחכה. נקווה שיוסי יזכור אותי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם