מראה מקום: הניצחון הבהיר את מקומה של ישראל
הניצחון הראשון באליפות אירופה הזכיר שישראל מתאימה למשחקים על דירוג .16-13 ושוב חוזרת השאלה לגבי העומק הלא קיים בסגל
אם לא נותנים לנו מתנות, אין לנו מה למכור. בלו מול לטביה צילום: איי-אפ-פי
לטביה היא יריבה כמידתנו, ואחרי אתמול ברור סופית שיש לנו נבחרת שלוקחת מה שהיריבות נותנות. בדרך-כלל זו מחמאה, אבל כשרוב היריבות לא נותנות דבר - כמו גרמניה, צרפת וסרביה ברבע האחרון - קשה להגיע רחוק אם אתה לא לוקח קצת מעבר למה שהן מאפשרות.
אתמול פגשנו סוף סוף נבחרת שלוקחת פחות ריבאונד התקפה מישראל 7:16) לנו בריבאונד התקפה, הרבה בזכות אסרטיביות מכיוון גארדים כמו מקל והלפרין), שאין לה תשובה לליאור אליהו ושישראל מסוגלת לנצח אותה למרות יום של 4 מ19- לשלוש. עם כל הנחת מהניצחון, זה נראה כמו משחק דירוג קלאסי של מקומות ,16-13 שזה כנראה המיקום הריאלי של שתי הנבחרות ביבשת.
מהרגע הראשון של הטורניר עומדת באוויר השאלה מה היה קורה אילו - אילו, כמובן, עמרי כספי היה משחק. השאלה החשובה יותר היא מדוע הכדורסל הישראלי סובל באופן כרוני מעומק של מי אפסיים, שבו כל פציעה של שחקן או פרישה של גארד מותש בגיל 35 (ד"ש מטפירו) מותירה אותנו עם ריק מהדהד.
אפשר לסמוך עליו גם אחרי 6-0 מחוץ לקשת. גיא פניני צילום: איי-אפ-פי
אם בכל זאת לחזור לשאלה, בנבחרת שבה יש כל-כך הרבה שחקנים משלימים היכולת של כספי להעסיק את ההגנה היתה יוצרת הקלה משמעותית בהתקפה. במכבי ת"א פניני ובלו חיים מההתמקדות של ההגנות באיומים האחרים, בנבחרת קשה להם להשיג את חצי השנייה הדרושה לשלשה. למרבה המזל, פניני הוא אחד שרוחו לעולם לא נופלת, ואפשר לסמוך עליו שיקלע את השלשה המנצחת גם אחרי 0 מ6- מזעזע מעבר לקשת.
נעים היה
לראות אתמול את גל מקל, טיפוס קשוח וחד שנכנס 10 דקות לסיום ולקח את המשחק על הכתפיים. פחות משמח לראות באליפות הזו את טל בורשטיין ויניב גרין, שני נכסי צאן שבגיל 31 נראים קשישים בהרבה מכפי שנותיהם.
מותר לשער שזו האליפות האחרונה של שניהם. הבעיה היא, שכשהם יפנו את המקום, תחת שני בוגרי נבחרת העתודה שלקחה מדליית כסף בקיץ 2000 יצטרפו שני עתודאים שלא הצליחו לעלות לדרג א.'
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם