בשביל הביטחון: הצורך בשבילי ריצה ורכיבה
בכל ארה"ב אין כמעט מטר כביש שאין בשוליו שביל אופניים. מאות אנשים רכבו את כל קליפורניה ואיש לא צפר ולא הפחיד ולא חשב שהכביש הוא שלו. אצלנו אפשר לרכוב במכון כושר, כי בכל מקום אחר זו סכנת חיים
סכנת חיים ומטרד סביבתי. תאונת אופניים צילום: אדי ישראל
הבוקר: רוכב אופניים נפצע אנוש בכביש 4
עברתי את רוב החוף המערבי, מגבול אורגון-וושינגטון ועד גבול ארה"ב-מכסיקו. אין כמעט מטר כביש שאין בשוליו שביל אופניים, ותמרורים שמבהירים לנהג שעליו לחלוק איתם את הדרך.
ראיתי מאות אנשים שעושים את כל קליפורניה באופניים עם הבית על הגב או אפילו בעגלה נגררת מאחור, ואיש לא צפר להם ולא הפחיד אותם ולא חשב שהכביש הוא שלו והם שילכו למקום אחר. אפילו בסיבובים הצרים של כביש מס' 1 היפהפה, נהגים לא עקפו אופניים כשלא היה מקום.
אין מקום שבו אי אפשר לרוץ בבטחה, בנתיב מסומן. כשאתה צריך לחצות כביש, נהג ייתן לך לעבור. כל איצטדיון, מהמגרשים המדהימים של בתי הספר, שכמוהם אין לקבוצות בליגת העל אצלנו, ועד למסלולים היסטוריים כמו הייוורד פילד באורגון, שאירח פעמים רבות את המבחנים האולימפיים האמריקאים ובו נולדה נייקי או האיצטדיון הנפלא של UCLA, פתוחים לכל מתאמן, שרק יבוא.
בכל שעה, בכל מקום, אתה רואה אנשים רצים.
בחודש הבא בלבד יתקיימו בארה"ב 64 מרתונים רשמיים, מקנאיי שבארקנסו ועד אלנטאון שבפנסילבניה.
האמריקאים כבר לא קורעים אליפויות עולם. ילידי האיים לקחו להם את הריצות הקצרות, האפריקאים את הארוכות, כל העולם את מקצועות השדה. אבל להיות ספורטאי חובב בארה"ב, כמו ברוב העולם המערבי, זה תענוג צרוף. אצלנו? תרוצו בצבא, תרכבו במכון כושר. בכל מקום אחר זו סכנת חיים ומטרד סביבתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם