ראשי » ספורט » כדורסל » כדורסל עולמי

האקדח המעשן: קיימן בנבחרת גרמניה

לפני שלוש שנים גילה כריס קיימן מהקליפרס ששורשיו המשפחתיים מאפשרים לו לשחק בנבחרת גרמניה. באליפות אירופה הקרובה הוא יחבור לנוביצקי כדי לשלוט מתחת לסלים, ולעזור לו "לעצבן כמה יריבות"

מספיק מבט אחד בכריס קיימן כדי להבין שמדובר באאוטסיידר. בליגה שרובה אפרו-אמריקאים, הוא נראה כמו פולש מפסטיבל הבירה של בוואריה .

 הוא לא רק משחק בקליפרס, אחת הבדיחות של ה-NBA, אלא אף עושה זאת כל חייו כמקצוען. וכשכל העיתונות האמריקאית התקבצה סביבו באולימפיאדת בייג' ינג, חודש וקצת לאחר שערך הופעת בכורה במדי נבחרת גרמניה, לכולם היתה שאלה אחת: למה?

מקצועית, הצעד של קיימן (29) מובן. בכל זאת, מתוך כ-400 אמריקאים שעוברים מדי עונה ב-NBA, רק 12 יכולים לשחק בנבחרת, וסביר להניח שקיימן - למרות מספר עונות מצוינות מבחינה אישית-לא היה מגיע לסגל הסופי של ארה"ב באף טורניר גדול.

 הוא אפילו לא נזקק לקומבינות מפוקפקות של משטרים מזרח-אירופים כדי לקבל אזרחות; פשוט התברר לו ששלושה דורות אחורה, סבא וסבתא מצד האבא, משפחתו היתה גרמנייה. ועדיין, כשמדובר על מדינה בה מעולם לא ביקר קודם, וכזו שמחזיקה באיזשהו חשבון היסטורי עם ארה"ב, התהיות שבו ועלו.

"הבנתי פתאום שאני אמריקאי, משחק עבור גרמניה, והמילה הראשונה שעולה לך לראש היא "בוגד", סיפר כשהיה באולימפיאדה, רק חמישה שבועות לאחר שקיבל דרכון גרמני. "אבל לא אכפת לי. אני לא צריך לרצות אף אחד. אני שמח עם ההחלטה שלי. אני עדיין אזרח אמריקאי, משחק ב-NBA, מגיע ממישיגן. פשוט החלטתי ללכת עם המורשת קצת רחוק".

מי שפחות התלהב מהחלטה, לדבריו, היה אביו לירוי. "אמא תמיד תמכה בי, אבל אבא לא מת על זה. הוא די שלילי בעניין,'אתה לא גרמני, אתה אזרח אמריקאי'. אבל הוא צריך לשמוח".

מבחינת כדורסל, עם זאת, קיימן דווקא משתלב היטב בנבחרת של דירק באוורמן. בעוד כולם מתמקדים - בתקשורת ועל הפרקט - בשחקן האירופי הטוב בהיסטוריה, דירק נוביצקי, קיימן מנצל את תשומת הלב כדי לצבור נקודות קלות עבור נבחרת שפרט לאותו פנומן מדאלאס מעולם לא הצטיינה ביכולת קליעה מטורפת.

יחד עם נוביצקי - שהצטרף איתו לסגל, לאחר אימונים אישיים, רק בסוף השבוע שעבר - הוא יוצר צמד תאומי מגדל מה-NBA. שניהם בגובה 213 סנטימטר, קומבינציה שמעט מאוד נבחרות באירופה, אם בכלל, מסוגלות לעמוד מולה.

עם צמד מגדלים שכזה, הטקטיקה של באוורמן די שקופה. "הכדור צריך ללכת הישר אל דירק וכריס. זו הזהות שלנו", אמר המאמן לאחר שנבחרתו ניצחה 52-64 בקרב במשקל כבד את טורקיה, אחת היריבות היותר מסיביות שאפשר למצוא באירופה. "זה לא תמיד כדורסל יפה, אבל זו הדרך להצליח.

אלה שני חבר'ה יציבים שנותנים 20 נקודות ו-10 ריבאונדים כל ערב". ונוביצקי מוסיף: "כשכריס ואני משחקים היטב,

קולעים כמו שצריך מבחוץ ושומרים טוב, יש אפשרות שנעצבן כמה יריבות". כרגע , אגב, יש משהו שמפריע דווקא לגרמניה.

ההצטרפות המאוחרת של נוביצקי וקיימן - הראשון רק סיים את העונה באמצע יוני - שינתה, מן הסתם, את צורת המשחק לגמרי. "לקחנו שני צעדים אחורה, ומשם אנחנו מתחילים", העיד באוורמן. "אבל גם אם אנחנו לא נראים טוב במשחקי האימון, זה לא נורא. אנחנו די נינוחים".

קיימן הוסיף לאחר אחד המשחקים: "בשל שינוי השיטה, היו לנו הרבה טעויות טפשיות. אנחנו במרוץ נגד הזמן, והשאלה היא כמה מהר נוכל לתקן את מה שצריך".

לקיימן , בהשראת סבו, יש אוסף אקדחים מרשים בבית. "אולי זה אומר שלא צריך להתעסק איתי", הוא הסביר בחיוך נבזי לתחנת ZDF. מאמנו באוורמן דווקא התעקש: "לכריס יש לב זהב". וגם ידיים טובות, והתמצאות מעולה מתחת לסל. ואחרי שכבר לקח אליפות NBA וסחב את דאלאס על הגב, נוביצקי העייף ישמח אם מישהו יוכל לסחוב גם אותו. בשביל זה, כריס כאן.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...