דוח המשקיפים: 22 שנה לאסון הילסבורו
22 שנה אחרי אסון הילסבורו משפחות הקורבנות חיות בסבל. התקווה טמונה בעצומה אלקטרונית, שתכריח את הרשויות לחשוף נתונים ולשפוך אור על האירוע
הקמפיין תמיד היה שם ותמיד יהיה. זאת ההרגשה כשחנויות הצ'יפס עורכות את העסקים שלהן ואוהדים נאספים באנדרטה לזכר הרוגי הילסבורו או בוחנים את הפסל של

אך אנשים לא יכולים להיות מאושרים לחלוטין עד שתתאפשר למשפחות ההרוגים הזכות הפשוטה לקבל את כל המסמכים הקשורים לאירוע שהיה בשפילד ב15- באפריל ,1989 כשבן דודו בן ה10- של סטיבן ג'רארד, ג'ון-פול גילהולי, היה הצעיר ביותר מבין 96 האנשים שבאו למשחק כדורגל ולא חזרו.
השנאה כלפי ה"סאן" בגלל הסיקור שלו את הטרגדיה אינה נפסקת. קלווין מקנזי, העורך של העיתון בזמן האסון, התראיין לתוכנית "ניוזנייט" בקשר למהומות באנגליה. חוסר היכולת שלו לפני 22 שנה להבחין בין אסון להתפרצות של מעשים פליליים לכאורה היתה - בחברה הגונה יותר - פוסלת אותו מלהגיב על מה שקרה במדינה לאחרונה. ה"סאן" ממשיך לסחוב את הסטיגמה במרסיסייד, בדיוק כמו שמשפחות ההרוגים לא מפסיקות לדרוש חשיפה מלאה של פרטי האירוע.
יותר מ84- אלף בני אדם חתמו על עצומה אלקטרונית הקוראת לחשוף מסמכים חסויים בנושא הילסבורו. מארגני העצומה ישיגו קרוב לוודאי את 100 אלף החתימות הדרושות להכריח את בית הנבחרים לתת להם זמן לשטוח את טיעוניהם.
בשבוע שעבר הממשלה אמרה שהיא תערער על ההחלטה של כריסטופר גראהם, ראש הגוף הפרלמנטרי שאחראי על

הוועדה אליה התייחסו בהודעה היא גוף עצמאי אותו הקימה הממשלה לשעבר, שמטרתו לבחון את המסמכים בארכיון ולהגיע להחלטה לגבי פרסומם. אבל הוועדה לא היתה קיימת ב,2009- כשהוגשה הבקשה הראשונה לחשיפת המסמכים. ב-BBC אומרים שהמסמכים כוללים "דיווחים שהוגשו לראש הממשלה מרגרט תאצ'ר, התכתבויות בין משרדה לבין השר לביטחון פנים, דגלאס הורד, ורשימות מדיונים בהם השתתפה."
כל אחד יכול לדמיין איך מרגישים אב או אם של קורבן, שאומרים להם 22 שנה אחרי האירוע כי אין להם את הזכות לראות את המילים ואת העובדות שעשויות לשחרר אותם מהייסורים של לא לדעת את הסיפור האמיתי מאחורי היום המעצב של החיים שלהם.
אנשים במרסיסייד מתעוררים וחוזרים לישון עם תחושה של חוסר צדק הנובעת מהחלטת חוקר מקרי המוות להפסיק את חקירת הראיות בשעה .15.15 זו עדיין סיבה לכעס עבור אלו שמאמינים כי הדוח של סטיבן פופר היה צריך לכלול את תפקוד שירותי החירום ואת לוח הזמנים המלא של האירועים.

הממסד הערים שנים על גבי שנים של אכזריות על המשפחות. האובססיה הבריטית עם סודיות והגנה על בעלי הכוח עברה את גבול המעשים האנושיים במהלך הבדיקה מה קרה (ומי אשם) באירועים.
האמת הברורה היא שהכאב והמרמור יתנוססו מעל ליברפול עד שיפתחו הספרים. הסתרת הראיות רק מגבירה את הבושה ולא משרתת שום מטרה. לכן אי אפשר להפסיק את הקמפיין. הרוח שלו כלולה בכל חלק במועדון הכדורגל של ליברפול עד שהדבר האחרון שרפא בניטס עשה כמנג'ר המועדון היה לתרום 96 אלף ליש"ט לקמפיין.







נא להמתין לטעינת התגובות






