מורן סמואל: חשתי שאני רצה שוב
בוקר שהתחיל בהשכמה שגרתית הסתיים עבור מורן סמואל בכאב חד בגב ובניתוח. אבל גם אחרי שעלתה על כיסא גלגלים היא חזרה למגרש הכדורסל, ובקרוב תוביל את הנבחרת ביורו 2011
"זה היה בוקר של יום חמישי והייתי לבד בדירה", משחזרת סמואל בת ה-29. "התכוונתי לנסוע במשך היום לבית הוריי לאחר שערב קודם חזרתי מאימון כדורסל, בלי שום רמז למה שצפוי להתרחש. במהלך נסיון קימה מהמיטה הרגשתי פתאום כאב גב, לא משהו שאתה יכול לדמיין או להגיד לעצמך - היי, קרה לי משהו נוירולוגי".
אחרי כמה רגעים של כאבים, כשחשה קושי לנשום, הבינה מורן שמדובר במשהו רציני. ובכל זאת, היא לא איבדה את העשתונות. "נשכבתי במיטה והזמנתי אמבולנס. נלקחתי לבית החולים רמב"ם ושם הוכנסתי לחדר ניתוח, לא לפני שעדכנתי את הוריי שבתם הבריאה והספורטאית הפעילה, ככה פתאום קמה בבוקר והולכת לניתוח".
במהלך הניתוח התברר כי סמואל עברה אירוע בגב הדומה לאירוע מוחי. היא יצאה ממנו על כיסא גלגלים.
את ספורט הנכים הכירה סמואל עוד לפני הפגיעה, כשהיתה הולכת לצפות משחקי כדורסל בכיסאות גלגלים בבית הלוחם חיפה, אותם הדריך בזמנו חיים (איקסי) בוכבינדר. "לאחר המקרה לא חשבתי שאחזור לשחק כדורסל", היא מספרת, "אולי מתוך פצע פסיכולוגי. לא חשבתי שאי פעם אכנס לנישה הזו".
אלא שהשייטת הפראלימפית הגר זהבי כנראה חשבה אחרת. "היא התקשרה אליי בלי הפסקה והפצירה בי לבוא", מספרת אטלס. "באחד מימי ההולדת שלי החלטתי לנסות, ונשארתי". סמואל לא התחרטה. היא גם לא מצאה שינויים רבים מהפעילות שלפני הפציעה. "יש פרקט, יש כדור, יש סל. הרגשתי שאני רצה שוב", היא אומרת.
נסיון העבר סייע לסמואל להשתלב במהירות. מורן היא אחת השחקניות הבולטות בקבוצת הכדורסל של בית הלוחם ת"א ושל נבחרת הנשים בכיסאות גלגלים. בנוסף, היא השתתפה לאחרונה בתחרות בינלאומית בחתירה, שבה זכתה במדליית ארד. ייתכן
בינתיים, היא מקווה להגיע יחד עם חברותיה למקום מכובד באליפות אירופה הקרובה בכדורסל בכיסאות גלגלים, שתתקיים בספטמבר בישראל. "אנחנו קבוצה חסרת ניסיון עם המון מוטיבציה. אני מאמינה ביכולת שלנו. אנחנו צריכים להיות ממוקדים ולעשות את המקסימום האפשרי, אך יחד עם זאת חשוב שנהיה ריאלים לגבי היכולות שלנו".
מורן, שמחוץ למגרש מתפקדת כפיזיותרפיסטית התפתחותית של תינוקות וילדים, מסיימת בימים אלה תואר שני בהתפתחות הילד. לדבריה, הורי הילדים מקבלים בטבעיות את העובדה שבחורה נכה מטפלת בתינוק או בילד שלהם. "המסר שאני מעבירה להורים הוא שהמגבלה היחידה היא המגבלה שאתה מציב לעצמך. לא הכיסא מהווה מגבלה, לא הקביים ולא הנכות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם