"החוויה האולימפית," הסיור האלטרנטיבי: אפשר לסמן מטרות לאולימפיאדה
המוזיאון טוב ויפה, ומיליון שקל למדליית זהב מצלצל נהדר. אבל מה עם המאמנים, התשתיות והסטנדרטים המקצוענים? אנחנו רוצים תוספת לחוויה
בינתיים, מה שיזכרו מהמחזור האולימפי הנוכחי זה את ה"חוויה האולימפית," המוזיאון השנוי במחלוקת. אתר נפלא - הן חינוכית והן טכנולוגית, מומלץ מאוד לביקור, ומצד שני מעורר שאלות לגבי נחיצותו, בהתחשב בעלות היקרה, הן של הקמתו והן של תחזוקתו.
הוועד האולימפי משיב למבקריו כי הקניית ערכים אולימפיים חינוכיים היא מטרת כל ועד אולימפי לאומי בכל מדינה, לה הוא מחויב על-פי האמנה של הוועד האולימפי הבינלאומי.
הוא משיב גם כי המדינה היא זו שצריכה לדאוג לתשתית הספורט ולמועדונים, וכי הוועד צריך רק לטפל בשפיץ, בקצפת של הספורטאים. יש גם תגובות מהממות מצד ספורטאים אחרי ביקור במוזיאון, מספרים לנו בוועד הצעירים מקבלים השראה ותיאבון, ומשם הם מגיעים מתודלקים לאימונים הקשים למען המטרה.
טוב. אתם יודעים מה, קיבלנו. אבל אנחנו רוצים תוספת לחוויה. לדעתנו, סיור ב"חוויה האולימפית" שבהדר-יוסף לא יהיה מושלם בלי הסיור
עד כאן, הכל הגיוני וקיים במציאות. מכאן, מתחילה פנטזיית הספורט האולטימטיבית, אותה יכול הוועד האולימפי להגשים. באולם הגדול, נבחרת הכדוריד האולימפית, המתאמנת פעמיים ביום, כדרך קבע, מאז תחילת יישום הפרויקט הלאומי למשחקי כדור.
משם לאוטובוס לווינגייט. באולם, נבחרת כדורעף הנשים של זלינגר, ממשיכה לעבוד במקצוענות כפי שהיא עושה בארבע השנים האחרונות, מה שהביא אותה לאליפות אירופה. על הדשא, נבחרת הראגבי שביעיות, המשחק האולימפי החדש, מתאמנת באחד משני האימונים היומיים שלה כדי להיות בין הנבחרות החכמות, אלה שהתחילו להשקיע בזמן ולהקדים את שאר העולם בדרך לריו .2016
בבריכה, כעוד נדבך של פרויקט ענפי הכדור, מתאמנת נבחרת הכדורמים. הסיור מסתיים כמו שצריך בישראל, על חוף הים בת"א, כדי להתפעל מהרצינות של נבחרת כדורעף החופים האולימפית באימון השני שלה אותו יום, לקראת השקיעה.
כסף? לא בעיה, יש מספיק רזרבות אצל הגוף שבנה מוזיאון ואשר מבטיח מיליון שקל למדליית זהב אולימפית ועוד שלל פרסי ענק למצטיינים. לפי מודל כדורעף הנשים והקופצים באתלטיקה, שכבר עובד, יצטרפו גם משרד הספורט ומועצת ההימורים בהזרמת תקציבים.
לפרויקטים לאומיים כאלה מיוחדים, ניתן גם לגייס ספונסרים מקומיים ותורמים מחו"ל, במיוחד לאחר שאלה יעברו את סיור החוויה האולימפית החדשה. בואו ל"חוויה של היסטוריה במוזיאון - עתיד במגרשי האימון," נאמר להם.
תבינו, הרי כדי שבאמת תהיה פה תשתית ספורט כמו במדינה מתקדמת, ייקח עוד כמה מאות שנים עד שהאתלטיקה תושרש בבתי הספר והמכללות, ועד שיוקמו מסלולי ריצה בכל יישוב לצד אולם רב-תכליתי עם בריכה ומתקני כושר.
ייקח עוד מילניום עד שיבוא שלום, ואז הספורטאים שלנו, בדומה לקולגות מחו"ל, יוכלו לצאת מדי סוף שבוע לתחרויות ברכבת, כל פעם במדינה אחרת, ולארח כאן תחרויות קטנות על בסיס קבוע. רק ככה מתקדמים וצוברים ניסיון בתחרויות. כל הטיסות היקרות האלה לרחבי העולם בשביל יריבי אימון והתנסות בתחרות, שלא תהיה לכם טעות, הן בגלל המצב הפוליטי של ישראל.
אה כן, ואנחנו צריכים גם לכתוב כאן כמה הערכות חכמות לקראת האולימפיאדה בשנה הבאה, אז הנה: אם הרוחות יתלבשו בדיוק לשחר צוברי/נמרוד משיח באתר הגלישה בוויימות;' אם בת אל גטרר תוגרל מול איראנית בטקוואנדו; אם אריק זאבי יקום בבוקר ולא ייתפס לו הגב; אם לנטע ריבקין לא ייפלו האלות מהידיים וחברותיה לא יסתבכו עם הסרט בין הרגליים; אם שטילוב לא ימעד אחרי שתי הסלטות; אם זהר זמירו לא יתייבש במרתון; אם שחר פאר לא תתעצבן מהגניחות של שראפובה; אם הקלעים לא יאבדו ריכוז והשחיינים לא ישתו מים - אנחנו הולכים לעשות כזה בליץ בלונדון, שלוורשביאק ייגמרו פנקסי הצ'קים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם