תחום המאבק: כדורגל הנשים ניצח
גם אחרי ההפסד של האמריקאיות בגמר המונדיאל לנבחרת יפן המרטיטה, לא יהיה זה מוגזם להגדיר את סולו וחברותיה כפורצות דרך וכמגלות יבשות

חשבון פשוט מגלה שמועדון המעריצים של השוערת האמריקאית מתעשר מדי שעה בכמעט 4,000 מתפקדים חדשים. עד לפני שבוע תופעות אובססיביות כאלה היו נחלתם הבלעדית של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו. החל ביולי 2011 שני המגה-סטארים של הכדורגל העולמי, שהתגברו בקלות על כל שוער שניצב מולם, נתקלים באיום חדש ובלתי צפוי לחלוטין.
אלא שאין לשניים ממה להיבהל, להיפך: דווקא בשנה אי-זוגית, בלי מונדיאל וללא יורו, מצליח הכדורגל להרחיב את תחום המאבק שלו ולכבוש שתי ארצות לא נודעות מבחינתו: ארה"ב והמין הנשי, מי היה מאמין, מחוזות שהוגדרו לא פעם כאנטי-תזה לכל מה שהענף הזה מסמל ומייצג.
גם אחרי ההפסד של האמריקאיות אמש בגמר המונדיאל לנבחרת יפן המרטיטה, לא יהיה זה מוגזם להגדיר את סולו וחברותיה כפורצות דרך וכמגלות יבשות. הן אמנם לא הביאו גביע, אבל הצליחו היכן שפלה, פרנץ בקנבאואר ואפילו מרדכי שפיגלר שלנו שהגיעו לקוסמוס בשנות ה70- נכשלו: להפוך את משחק הכדורגל לפופולרי ואהוב גם ביבשת שראתה בו מוקצה מחמת מיאוס.
משימה שגם האירוח המושקע של המונדיאל ב'94- לא עמד בה במבחן הזמן. או כדברי סולו עצמה, בראיון טלוויזיוני אחרי הניצחון ההרואי ברבע הגמר על ברזיל: "סוף סוף אמריקה מבינה שהכדורגל הוא משחק נהדר."

גם אנחנו בעולם הישן ראויים לסטירת לחי: על כך שאיחרנו כל-כך לגלות את השילוב המלבב בין שני הדברים הקסומים ביותר שיש למין האנושי להציע - כדורגל ונשים. כעת, מוטב לכולנו למהר ולעלות על העגלה הזאת, כיוון שהשלב הבא כבר מופיע על מסכי הרדאר.
עולם הכדורגל זקוק עכשיו רק לאיזו אליס מילר עם נעלי פקקים שתפנה למוסדות הבג"צ של פיפ"א ותדרוש לפתוח את הקבוצות הגבריות בפני נשים.
מה שעובד באליטה שוביניסטית כמו חיל האוויר







נא להמתין לטעינת התגובות







