שוק ולחמניה: המדריך האירופי לשחקני ה-NBA
מטבעות רותחים ואבנים מהיציע במזרח התיכון. טיסות צפופות במחלקת נוסעים בסין. אולמות קפואים בסיביר כוכבי NBA שחושבים לצאת אל מעבר לאוקיינוס, עלולים לגלות שקייטנה זה לא

האם אתם יכולים לדמיין את הווארד או וויליאמס, שהתרגלו למטוסים פרטיים ולמלונות חמישה כוכבים, גוררים את רגליהם הארוכות אל מחלקת הנוסעים בטיסה פנימית בסין? והאם צריך להזכיר לוויליאמס שהאוכל באיסטנבול אינו תמיד מזכיר את מסעדת הסטייקים המשובחת "רות'ס כריס?"
אל תבינו אותי לא נכון: סין וטורקיה הן מדינות יפהפיות ומקומות נהדרים לחופשה. אבל זה לא טיול מותרות, ולא חוויה אולימפית של שבועיים. שחקני כדורסל מקצוענים שמתחרים מעבר לים עובדים קשה, לפחות כמו הקולגות מה,NBA- רק ללא הטבות מפליגות, משכורות של שמונה ספרות ותקשורת חסרת רחמים.
עדיין לא לקחתי צד בבלאגן ההשבתה הנוכחי בליגה, אבל מצחיק לחשוב שכוכבי NBA מסוימים מוכנים להסתפק בשכר נמוך ובפחות הנאות החיים מעבר לים, במסגרת הקרב לקבל יותר אצלם בבית.
מעניינת באותה מידה היא העובדה שמולטי-מיליונרים, כמו וויליאמס, רוצים לשמור על המסגרת התעסוקתית שלהם בארה"ב - אבל אין להם שום בעיה לקחת את מקומות העבודה של השחקנים הנוכחיים המשחקים מעבר לים. לקבוצות NBA יש 15 מקומות בסגל השחקנים; לקבוצות בליגות רבות יש מגבלה של עד ארבעה אמריקאים בכל סגל.
שטף פוטנציאלי של כוכבי ,NBA שבדרך-כלל היו מעדיפים הקיץ לשתות קוקטייל מאי טאי על פני להתכונן לטיסות לתאילנד, משמעותו ששחקנים ותיקים מהליגות בשאר העולם יתקשו יותר להשיג לעצמם חוזים טובים. גם שחקנים שכבר יצאו לאירופה לאחרונה, כמו ג'ואי רודריגס מאוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת,' עלולים לסבול מהעניין.
הנושא הזה קצת יותר קרוב ללבי מכיוון שאחי, כריס אואנס, שיחק ברחבי העולם מאז 2003 לאחר שממפיס חתכה אותו. שוחחנו בטלפון לאחרונה, ושאלתי אותו אם הוא בכלל מרגיש שמקום העבודה שלו בסכנה. התשובה שלו הפתיעה אותי. "אני חושב שעבורי זה מצב של ווין-ווין," הוא ענה. "אני חושב שהם צריכים לבוא לכאן ולחוות את החוויה הזו."

למשל, החוויה של להיות מופגזים במטבעות רותחים מהיציע. אוהדי כדורסל טורקיים הם חבר'ה מלאי תשוקה, וחיזיון די נפוץ, בעיקר במשחקים בין יריבות חמות, הוא לראות אוהד מוציא מצית, מרתיח מטבע וזורק אותו לעבר הפרקט על שחקן. במקרה שתהיתם, זה קצת כואב, לדברי כריס.
מצד שני, הוא מעדיף מטבעות חמים על פני אבנים. במהלך משחק חוץ ביוון, אוהד הטיח בו אבן חדה שגרמה לו לחתך בגב. האוהדים כל-כך מאבדים שליטה, שכאשר הקבוצות פונו מהמגרש, חבריו לקבוצה הצטרפו ליריביהם בדרך לחדרי ההלבשה, מפני ש"על הקבוצה הביתית הם לא זורקים אבנים." ובארה"ב? לפעמים אנחנו חוזים באוהדים שמלווים באנשי אבטחה החוצה מהמגרש לאחר שהם מקללים יותר מדי.
אה, ותשכחו מאולמות בגודל של .NBA האולם של אוניברסיטת סנטרל פלורידה, עם 10,000 מקומות, כמעט שווה בגודלו לאולמות הכי טובים שאפשר למצוא ברוב המדינות - פרט, למשל, לספרד. ובתקווה, באולמות הללו
רגע, ועדיין לא הזכרנו את מחסום השפה. או את המקרים בהם קבוצות לא משלמות משכורות, בזמן או בכלל. ובאופן כללי, את השינוי בהרגלי הטיסה והלינה, ואת הלם התרבות המגיע עם מעבר לגור במקומות כמו אוקראינה למשך תשעה חודשים.
ואולי השינוי הגדול ביותר שמחכה לשחקני ה- NBA הוא המשחק עצמו. "אני חושב שהחבר'ה סבורים כי רמת התחרות כאן הרבה יותר קלה ונוחה," מספר כריס. "אבל כאן אין את הריווח על המגרש שמאפשר להם לשחק כדורסל של אחד על אחד."
הNBA- מעדיף כוכבים. כדורסל אירופי מקדש את הקבוצות. נכון שהאפשרות לעשות את מה שאתה אוהב ולקבל על כך כסף - אם זה קורה בטולסה, אוקלהומה, או בטימבוקטו - הוא ברכה. אבל כוכבי NBA שעוברים אל מעבר לים ילמדו בקרוב שכאשר מדובר על לשחק כדורסל מקצועני, באמת שאין כמו בבית.