ילד מזדקן: הקמבאק המפוספס של מוסטר
הקאמבק של תומאס מוסטר לא ממש עמד בציפיות: ניצחון בודד בשנה שלמה. אבל גם במקום ה-1,009 בעולם, לאוסטרי בן ה-43 אכפת רק מדבר אחד: הפרפרים בבטן לפני כל משחק
חלקם היו מוצלחים והסתיימו עם גביע ביד ודמעות בעיניים (קים קלייסטרס), אחרים היו מפוארים פחות (מייקל ג'ורדן בוושינגטון, ברט פארב) וחלקם הסתיימו בכישלון וקילקלו, לפחות במידת מה, את המורשת של אותם ענקים מימיהם היפים (ע"ע מייק טייסון, לאנס ארמסטרונג ומיכאל שומאכר). לקבוצה השלישית אפשר להוסיף גם את תומאס מוסטר.
בשיאו, דורג מוסטר ראשון בעולם ב-1996 וזכה ב-44 תארי ATP , כולל הרולאן גארוס של אותה שנה. ב-1999 תלה אחד מטניסאי החימר היותר מרשימים אי פעם את המחבט, בעונה שעברה הדהים כשהודיע על קאמבק, אבל כיום, בגיל ,43 הוא מתבזה בטורנירי צ'לנג'ר נידחים, ומדורג אי שם במקום ה-1,009 בעולם.
בעולם הטניס לא ממש ידעו איך לאכול את הקאמבק שלו. הוא הוסיף צבע ועניין, אבל אף אחד לא ציפה שבגילו המתקדם, ואחרי 12 שנה מחוץ לעניינים, מוסטר יחזור לגדולתו.
גם האוסטרי עצמו הנמיך ציפיות וטען שהוא לא חוזר כדי להיאבק עם פדרר ונדאל על המקום הראשון, אלא רק כדי ליהנות ולחוש שוב את הריגוש והאדרנלין. גם הטניסאים שהתחרו בו בשיאו, כמו מייקל צ'אנג וייבגני קפלניקוב, שיבחו את
כנראה שהם טעו. ההדחה בסיבוב הראשון בטורניר הצ'לנג'ר בבראונשוייג בשבוע שעבר, מול הרוסי בן ה-26 טימורץ גביאשוילי (140בעולם) סגרה למוסטר שנה מאז הקאמבק, והמספרים ממש לא מחמיאים, איך שלא מנסים לסובב אותם. שכניו הנוכחיים לדירוג כוללים שמות כמו אנריקה אוליבראס מונצואלה, דימיטרי מקייב מקזחסטן וטרנס נוגט מחוף השנהב, שיכולים להיות בניו.
הוא מסתובב בצ'לנג'רים נידחים, רק כדי לקבל בהם בראש ממדורגים 400 בעולם, שכאשר הוא הניף את הגביע בפריז, הם עלו לכיתה ג.' ואפשר פשוט להסתכל על המאזן: 17-1. כן, בצ'לנג'ר אחד הוא עלה סיבוב. זה קרה בלובליאנה מול המדורג 570 בעולם, ברוט פוק מקרואטיה. אלסיו די מאריו ( 170) האיטלקי קטע לו את החלום.
השאלה המתבקשת היא מדוע הוא היה צריך את זה. הרי שנה של אימונים, מסיבות עיתונאים וקוקטיילים, תורגמו לניצחון אחד בשנה שלמה. האוסטרי היה דייר קבוע בצמרת הסבב במשך שנים, הגיע לשלבים המתקדמים בטורנירי גראנד-סלאם והוא היחיד, פרט לנדאל ולפדרר, שזכה בתארי מאסטרס על כל משטח.
כיום, כשהוא מודח על ידי יריבים קיקיוניים, הולכים וגוברים הקולות הקוראים לו לתלות את המחבט, בטענה שההרפתקה הנוכחית מקלקלת את הזכרונות הגדולים ממנו, ומקבעת את מעמדו כליצן מזדקן שעושה מעצמו צחוק. לפחות בטענות הללו, מוסטר הצליח לחבוט בהצלחה.
"מלכתחילה לא חזרתי כדי לזכות בתארים, התוצאות ממש לא מעניינות אותי," הסביר "השגתי כבר את כל מה שאפשר בקריירה מקצוענית, והגשמתי כל חלום כשהייתי צעיר עכשיו אני רק רוצה ליהנות, ולהיות חלק מהספורט הזה שוב. מבחינתי, עצם העובדה שבגילי הבאתי את עצמי למצב פיזי מספיק טוב כדי להתחרות בסבב המקצועני, היא הניצחון שלי.
מצידי, שאפסיד בכל המשחקים. העיקר שכשאני הולך לישון בלילה יש פרפרים בבטן לקראת המשחק של מחר ושאחרי הפסד אני מסוגל לקרוע את עצמי שלוש שעות באימון כושר מרוב עצבים. בכך כבר עשיתי את שלי. אם לא היה אכפת לי ממה שאנשים חושבים בגיל ,23 בטח שלא אכפת לי מזה בגיל 43".
ויש גם את תקדים ביורן בורג, שתומך בנקודה שלו. בורג פרש ב-1983 חזר כעבור תשע שנים בגיל 37 והודח בסיבוב הראשון בכל 12 הטורנירים בהם השתתף, עד שהבין שזה לא בשבילו. מעטים, אם בכלל, זוכרים לשבדי האגדי את האנקדוטה הזו. עכשיו נותר לראות האם גם מוסטר יחליט לעצור בעצמו בקרוב, או שהפרפרים בבטן עדיין חזקים גם מההשפלות הגדולות ביותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם