אני מאוהב: כדורגל הנשים חי ובועט
קוראים לה הופ סולו, היא השוערת של נבחרת ארה"ב והתאהבתי בה במבט ראשון. השוער הכי טוב בעולם הוא בכלל שוערת

תסלחו לי, אבל כבר כמעט שבועיים אני במקום אחר לגמרי. אל תדברו איתי על מסי (סמסו לי כשהוא יחזור לברצלונה), אל תספרו לי על טביב (תעירו אותי כשהוא יחזור לכפ"ס). ממש בדקות שבהן ברזיל חילצה נקודה מפראגוואי, יצאו 11 יפניות להתקפה מתפרצת קטלנית והפיקו סנסציה עולמית: הן העיפו את נבחרת גרמניה - אלופת העולם והמארחת - מרבע גמר המונדיאל.
זה היה אחד המהלכים המברקים שראיתי השנה על הדשא: מלא השראה וחוכמה, רווי בטכניקה ובמיומנות. מבצע של כדורגל טהור, מהיר ואלגנטי, בלי גליצ'ים, בכל המובנים של המילה. רגע לפני שאני מקיא את כל המלפפונים החמוצים של הקיץ, בא דווקא הגביע העולמי לנשים בגרמניה והשיב לי את חדוות המשחק.
אתמול, כשברחתי מהעבודה בשש בערב ורצתי הביתה, עדיין התביישתי לומר למה. העדפתי שלא לגלות את הסיבה האמיתית: שהתמכרתי לחלוטין למונדיאל הנשים; שאני לא מוכן בשום אופן להפסיד את רבע הגמר בין ארה"ב לברזיל.
נו, תכף המשחק מתחיל, לך תסביר עכשיו שהבחורות האלו מפיקות כדורגל מרהיב, תאווה לעיניים, מבלי להישמע סקסיסט. לך תספר שהאיצטדיונים בגרמניה מפוצצים בכל משחק ברבבות צופים. לך תסתבך באמירות
אחרי הדרמה הענקית אתמול, אפשר רק להתגאות ואפילו להתוודות: כן, אני מאוהב. קוראים לה הופ סולו, היא השוערת של נבחרת ארה"ב והתאהבתי בה במבט ראשון. בהתחלה חשבתי שהיא הספורטאית הכי יפה בעולם. אחרי ההופעה ההרואית שלה מול ברזיל, כבר ברור לי שהתואר הזה מקטין אותה. השוער הטוב ביותר בעולם הוא בכלל שוערת. והיא עוד עונה לשם תקווה, תתארו לכם.