הגיע הזמן שאפרוץ כבר, לא? אנטון שוטבין מדבר על הכל
מבחינת כישרון, יש לו את כל החבילה. ענק 2.06) מ') וחזק (109 ק"ג), אתלטי וטכני. רק שאנטון שוטבין (22) נחמד מדי, גם על הפרקט, ולכן הילד שכבר היה בבוגרים של מכבי ת"א חתם השבוע באשדוד. העונה, אצל עופר ברקוביץ', הוא מנסה לחזור לשביל הנכון
מבחינת כישרון, מתדרך מאמן הנבחרת האולימפית, רוני בוסני, יש לו את כל החבילה. הוא ענק, ועכשיו גם חזק. אתלט מצוין, עם טכניקה טובה בהתקפה. יודע לחדור, ולמסור. בקיצור, אם נסכם את רשימת הסופרלטיבים שמדקלם כל מאמן שעבד איתו, לא גדלים כאן גבוהים באיכויות האלה. ההשוואות מגיעות עד ליאור אליהו ועמרי כספי.
רק ששוטבין, והנה מגיע המשך המשפט, נחמד מדי. עדין, צנוע, שקט, אינטליגנטי ומאופק. תיאור שנשמע נפלא אם אתה אנתוני פארקר. כל התכונות שמאמן מחפש בספורטאי, או באדם בכלל, עד השנייה שבה צריך לעלות אל הפרקט. שוטבין, הם אומרים, נשאר כזה גם על המגרש.
"כן, אני צריך להיות יותר אגרסיבי," הוא מאשר בחיוך מאוד לא אגרסיבי. נראה כמו בחור שיתקשה לקחת ריבאונד, לא כי הוא לא מספיק חזק או עצלן שמסרב להתאמץ, אלא כי לא נעים לו להידחף. בכל זאת, אולי גם מישהו אחר רוצה את הכדור האפאתיות הזאת מוציאה את המומחים מהדעת. חלק כבר נשברו בדרך. הרוב מאמינים שבסוף הכישרון חייב לנצח.
כל החיים מספרים לו שהוא חייב ללמוד להיות בן זונה. "יותר תחרותי," בשפה הרשמית. דווקא את ההגדרה המכובסת שוטבין לא אוהב. "זה לא נכון שאני לא נלחם או לא תחרותי," הוא מסביר "כנראה בגלל שאני מופנם, ולא יודע להחצין רגשות, התגובות שלי מתפרשות כאילו אני לא מספיק רוצה. אני מאוד רוצה. עכשיו אני גם מבין שצריך לדבר יותר, ולא להסתתר בתוך עצמי. אני יודע שהגיע הזמן, שבעונה הזאת אני חייב לעשות את הפריצה."
הוא גדל במשגב, במשפחה שעלתה לארץ מאוקראינה כשהיה בן .4 בן יחיד, לסבטלנה, שחקנית כדורסל בעברה, ואבא שעזב כשהיה בכיתה ג' או ד.' אנטון לא זוכר. מבחינתו מדובר באדם זר, שכנראה עדיין חי בארץ, אבל לא מעניין אותו. אפילו הסקרנות לא נשארה. "אולי השלמתי עם זה," הוא אומר.
"זה לא שאנחנו מדברים על מישהו שאני זוכר לטובה. רוב הזמן הוא היה שיכור. מהתקופה לפני העזיבה, אני זוכר בעיקר מריבות וצעקות. בהתחלה עוד נפגשנו כמה פעמים, אבל זה נגמר מאוד מהר. הוא לא רצה לראות אותי, או לשמור על קשר. גם מזונות הוא לא שילם. פשוט התנתק. אני לא זוכר שבכיתי אז, וזה בטח לא מישהו שמתחשק לי לראות היום."
דווקא על הנושאים האישיים אין לו בעיה לדבר. החיים עם אמא חד הורית, שנלחמת על הישרדות כלכלית בתנאים לא פשוטים, מבגרים אותך. מכניסים פרופורציות. גם היום, כשהוא מדבר על החלום, המשחק שהוא מאוד אוהב, הוא מבחינתו קודם כל
הספין הראשון בעלילה הגיע בגיל .15 הנער ממשגב נתפס במכ"מ של מכבי ת"א והוקפץ למרכז הבמה. בתחילת הדרך אנטון גר אצל המאמן ויקטור סקורניק. בהמשך מכבי העבירה גם את אמא שוטבין, ושכרה עבורם דירה. הפורוורד החזיר את ההשקעה מהר מאוד, הוביל את מחלקת הנוער לשתי אליפויות והפך לבורג מרכזי, כזה שכמעט לא יורד מהמגרש, גם בנבחרות הקדטים, הנוער והעתודה.
באליפויות אירופה הוא לא ירד מספרות כפולות, גם כששיחק עם כספי וגל מקל בשנתון מבוגר ממנו. ב2008- הוא קלע 32 נקודות מול ליטא, וסיים את האליפות כמלך סלי הנבחרת עם 18 נק.' מלך הריבאונד, אם מחפשים סמליות וחיבור לדיון על אגרסיביות ורצח בעיניים, היה הרכז, גל מקל.
אחרי שנתיים מצוינות בנוער הצהוב, התחנה הבאה היתה בית"ר בנימינה מהליגה השנייה. המניה המשיכה לטפס. 17 נק,' יותר מ6- כדורים חוזרים ובחירה כתגלית העונה בלאומית, שדרגו אותו לליגת העל. מכבי שמרה, כמובן, על הזכויות. שוטבין הושאל לגבעת-שמואל, אבל השידוך לא עבד. הוא שותף רק בשלושה משחקי ליגה, בקושי 4 דקות בערב. כדור השלג יצא לדרך.
"את הכישרון ראינו מיד," משחזר אורן אהרוני. לשעבר, מאמן הגבעה. "הבעיה היתה בנחיתות הפיזית. בריבאונד ובהגנה הוא קצת נפל. לדעתי, הוא עשה אצלנו התקדמות מאוד יפה והכיוון היה חיובי. אולי הוא ציפה לקבל יותר דקות. הוא ילד מדהים. טוב מדי זה אנדרסטייטמנט.
את היכולות ההתקפיות הוא כבר הוכיח. משום מה, במקום להיות בתהליך של צמיחה, הוא נעצר. אפילו הלך טיפה לאחור. עדיין, את הכישרון יש לו. הוא רק חייב לשלוף ציפורניים. אם הוא ימצא את הרעב בתוכו, הוא יוכל להגיע הכי רחוק שיש."
למרות המעצור בגבעת-שמואל, במכבי האמינו שצריך לשמור את הפלא קרוב, החזירו אותו הביתה והחליטו שהילד בשל למעבר אל המים העמוקים. בסיטואציה אחרת, אולי. במציאות של ,2009 זה לא היה הסגל (על כמות הזרים הדו-ספרתית,( ולא המאמן שהתאימו לתהליך. הילד טבע. עד סיום העונה הוא זכה לשש דקות, וזרק פעם אחת לסל. רוב הזמן, גם על האימונים הוא השקיף מהספסל.
"הייתי לבד לא היה מי שיכוון אותי, ואחרי בנימינה עשיתי בחירות לא נכונות שפגעו בי. בגבעת-שמואל היו בעיות שלדעתי לא קשורות בי או בכדורסל. פוליטיקה, שאני מעדיף לא להתעסק איתה. משם הכל התגלגל. במכבי לא שיחקתי. עברתי לגליל, והיתה שם צפיפות גדולה על העמדה שלי, עם אלישי כדיר רנדל, מוסקוביץ.' באמצע העונה עזבתי ליבנה. אם הייתי נשאר, הייתי היחיד בארץ שלקח שתי אליפויות רצופות בלי לשחק דקה."
אז למה, בעצם, הלכת לגליל? הרי ידעת מי יהיה בקבוצה.
"אמרו לי ללכת לשם."
מי זה אמרו?
"הסוכן שלי (לשעבר.( אמרתי לו שאני מעדיף לשחק בר"ג, אבל סיפרו לי שמכבי לא תסכים ודחפו אותי לגליל."
"אולי הייתי נאיבי. לא היה לי הרבה מה להגיד בנושא. הייתי צעיר, בלי ניסיון בדברים האלה. רק סיימתי נוער, ולא הכרתי אף אחד. תמיד הייתי שייך למכבי, ויצא שכל קיץ ההעברות שלי נמרחו. גם כשקבוצות פנו אליי, לא ידעתי מה לענות וחיכיתי לרגע האחרון עד שמכבי יתנו תשובות. אין לי טענות. הם דאגו לי ונתנו לי המון, כולל דירה, אבל הסיטואציה היתה בעייתית."
שנתיים נמשכה תקופת היובש, כששוטבין נודד בין ארבע קבוצות, חוזר לליגה השנייה, ולראשונה בקריירה מתמודד חזיתית עם כישלון. לפני שנה, הוא שכנע את מכבי לוותר על הכרטיס. מצד אחד חופש שהוא מאוד רצה.
"מצד שני, צביטה לאגו. הכרה בכך שמכבי הרימה ידיים, ויתרה עליך. כשמנסים לברר איזה חלק במשוואה יותר משמעותי, שוטבין חד משמעי. החופש. יש גם הסבר. "לא היה לי קל לקבל את הכרטיס. כן, הסיטואציה לא הכי נעימה, אבל אני יודע שאם אני באמת אהיה שחקן, עוד אחזור למכבי."
אם אני באמת אהיה שחקן... מתי הוספת את סימן השאלה?
"ברגע שעזבתי את מכבי בפעם הראשונה. כשהתחילו הטיולים בליגה וראיתי שאני לא משחק. זה מוריד את הביטחון. לא ויתרתי, לא שקלתי להפסיק, אבל מגיע השלב שאתה חושב: 'אולי אני באמת לא מספיק טוב."
ועם מי מדברים בתקופה הזאת?
"קצת עם אמא, ובעיקר עם עצמי."
הסצנה הבאה בסיפור, כמו בסרטים, נפתחת בחזרה למקורות. אחרי שנשכח תחת פיני גרשון ועודד קטש, שוטבין ארז תיק וחזר לאולם הקטן בצפון, אל ליאור אנגלמן.
הבחור שאימן אותו כשהיה ילד ממשגב, ומאמין גם היום שאנטון עוד יסדר לו פעם כרטיסים לשורה הראשונה במדיסון סקוור גארדן. אמא שוטבין יזמה את החיבור המחודש. קודם כמאמן פרטי, היום כמעין מנהל אישי תחת חוזה. מייעץ, מעביר אימונים, שותף פעיל בקבלת ההחלטות.
"אנטון היום אדם שונה," אומר אנגלמן. "בגלל שהוא בחור טוב מדי, בענף עם הרבה חיות טרף, לפעמים ניצלו אותו. הוא היה תלוי בסוכנים, שלא תמיד קיבלו החלטות בהתאם לאינטרסים שלו. לא היתה לו הכוונה. לשם אני נכנסתי. אמא שלו ביקשה עזרה, ואני אהיה בתפקיד המשפחה הדוחפת, הגב שלו.
"אין לי ספק שמבחינת כישרון, הוא לא נופל מעמרי כספי. אם הוא יביא את הביצים של עמרי, הוא גם יצליח כמוהו. ושלא יהיה ספק, הוא רוצה. כמה שחקנים אתם מכירים שנוסעים חמש פעמים בשבוע - באוטובוסים ורכבות, כי מכונית אין לו - מהמרכז לנהריה כדי לעשות אימון אישי ולחזור הביתה. אולי אנשים מהצד ירימו גבה, אבל מבחינתי, תוך שנה תהליך העבודה שלו צריך להסתיים כשאנטון נבחר על ידי קבוצה ב."NBA-
אחת ההחלטות הראשונות של הצוות המחודש היתה להתרחק מהביצה ולצאת להתאוורר בליגה הגרמנית השנייה. רחוק מהאכזבה של השנתיים המפוספסות, רחוק מהסטיגמות על הילד המוכשר שלא אוהב להיאבק. "חיפשתי שקט," הוא מסביר. "הזדמנות לשחק. זה לא היה הכי קל לחיות לבד במדינה זרה, אבל אין לי ספק של'לבד' היו גם השפעות חיוביות. לומדים להסתדר, להתמודד. מתבגרים."
את העונה בפרייבורג הוא סיים עם 21 דק' לערב, 10.4 נק' ולא פחות חשוב, עוד 11 ק"ג במשקל. חלק מרשימת המטלות. "נפגשתי עם תזונאית. אכלתי המון, שתיתי אבקות. עבדתי בחדר כושר. התחלתי את העונה 98 ק"ג, היום אני .109 זה חלק מהעבודה על האגרסיביות. יותר קל לדחוף כשאתה יותר חזק."
אז מאסה כבר יש, ו"לפעמים," מספר בוסני, "אני כבר רואה פתאום את העיניים שלו נדלקות באימון, כשמפעילים עליו אגרסיביות. הוא עדיין לא מגיב כמו שהייתי רוצה שהוא יגיב, אבל רואים ניצוצות. אני מכיר אותו עוד מנבחרת הקדטים. הוא קלע אצלי 15 נק' ולקח 7 ריב' למשחק באליפות אירופה. ילד מקסים עם פוטנציאל גדול, שצריך ללמוד להפריד בין החיים הפרטיים למשחק.
"הוא לא מסוגל לפגוע בזבוב, אבל אין ברירה, בתוך המגרש אנשים באים להילחם ולהיאבק על כל כדור כדי לנצח. בינתיים האופי שלו שונה, אבל צריך לזכור שאנחנו מדברים על ילד בן .22 בוא לא נגמור לו את הקריירה. כמה שחקנים בגילו כבר עשו את זה בליגת העל? ברגע שהוא ישפר את התחרותיות והאגרסיביות, הוא יעלה בכמה מדרגות."
את ההזדמנות הוא אמור לקבל בעונה הקרובה באשדוד. עופר ברקוביץ,' שכבר הוכיח שהוא לא מפחד לצאת לקרב עם כישרונות צעירים, ראה אותו באימוני האולימפית, והחליט ששווה להמר. על פניו, תנאי הפתיחה נראים מצוין. בעסקת החבילה, מקבל שוטבין גם את מאיר טפירו כחונך מנהל העבודה הוותיק בשוק, שגבוהים ישראלים תמיד אהבו לידם. "לא הבאנו אותו כקישוט לסגל," אומר ברקוביץ.'
"לשיטה שלנו מאוד מתאים פאוור פורוורד עם קליעה טובה, ואני מאמין ביכולות שלו. כמו שיאן מרטין הפך אצלנו לתגלית העונה שעברה, גם אנטון יקבל את ההזדמנות. היתר תלוי בו."
שוטבין יודע. במובנים מסוימים, אפילו השיחה הזאת היא חלק מהעבודה העצמית. לשבת שעתיים ולדבר על עצמו זו לא בהכרח הפעילות הכי טבעית שלו. אבל בדיוק כמו גארד, שצריך לתרגל קליעה בתנועה, גם לו יש רשימת מטלות. מנטלית בעיקר. "אני יודע שאני צריך להיפתח על המגרש.
"לדבר יותר. להיות יותר מעורב ואגרסיבי. לא להיעלם בתוך עצמי. אומרים לי כל הזמן שזה החיסרון שלי. שאני צריך יותר מרפקים, לחיות את המשחק. להיות פחות מופנם, לצעוק על המגרש, לבקש את הכדור אני עובד על זה."
וזה מצליח? כבר התחלת לירוק אש?
שוטבין מחייך "בינתיים עוד לא ממש," הוא עונה. "בשבילי, יותר קל ללכת לזרוק 500 פעמים לסל מאשר לתרגל צעקות. אבל זה יגיע. זה חייב להגיע. השנה זה חייב לקרות. הגיע הזמן שאני אפרוץ כבר לא."?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם