הכדור במגרש הפלסטיני: חוויות מא-ראם
תמונות של ערפאת ורג'וב באיצטדיון, צלחות ענבים ומנגו בתא הכבוד ואלפי אוהדים ששילמו 20 שקלים לכרטיס. בדרך למונדיאל בברזיל, אירחה אתמול נבחרת פלסטין את נבחרת אפגניסטן במשחק הרשמי הראשון שנערך ברשות. זה הסתיים בהעפלה פלסטינית לשלב הבא מול תאילנד
"את מי זה מעניין, לא יותר טוב שתלכו לעשות כתבה על בית"ר,"? עוד שמענו אותו צועק לעברנו מצידו השני של המחסום, שהיה אתמול דווקא ידידותי וקל למעבר, כאילו אנחנו חיים במדינות אירופה ולא בפתחה של חבית אבק שריפה.
רק שעת נסיעה ברוטו מתל אביב, ואתה עובר מהבית האירופי שבו משחקת ישראל (שנזרקה מאסיה בלחץ הגוש המוסלמי ב-74') לטיול באסיה התיכונה. האיצטדיון הלאומי בא-ראם מארח את משחק הגומלין בין פלסטין, מקום 168 בדירוג העולמי, לנבחרת אפגניסטן שמקדימה אותה בשני מקומות (ישראל מקום 30).
רק לפני שלושה ימים אירחו האפגנים את המשחק הראשון בטג'יקיסטן, ולא בארצם שנחשבת לאזור מלחמה אסור למשחק. לעומתם, האזור שבו חיים הפלסטינים הוא שווייצריה הקטנה, והפלסטינים, שניצחו 0:2 במשחק הראשון, באו לסגור את החשבון מהר ואלגנטי, לפני המפגש עם היריבה הבאה - תאילנד. הדרך למונדיאל בברזיל זרועה מוקשים תרתי משמע, אבל הם מאמינים בני מאמינים, לפחות כמונו.
האיצטדיון הלאומי בא-ראם די מלא, אבל לא לגמרי. תמונותיהם של אבו-עמאר (יאסר ערפאת), אבו-מאזן (מחמוד עבאס) ואבו-רמי (יו"ר ההתאחדות ג'יבריל רג'וב), מחייכים אלינו מכל פינה, חלקם מחובקים עם אבו-עלי של פיפ"א, ספ בלאטר. משהו כמו 10,000 אוהדים יושבים סביב הזירה שמזכירה הכלאה של הקופסה בנתניה, טריבונת העמידה בשכונת התקוה והיציע התחתון בהרצליה.
למרות שמדובר במשחק היסטורי ראשון של הנבחרת הלאומית על אדמת הרשות, הקהל מאופק יחסית, והתוצאה הטובה במשחק הראשון, גורמת לו להיכנס באיטיות לאיצטדיון. כי מי זו בכלל אפגניסטן שנשלם עבורה 20 שקל לכרטיס.
בינתיים, אנחנו מקבלים קצת פולקלור מהמשחק הראשון בטג'יקיסטן. עטאללה, שאסף אותנו מהמחסום, הוא חברו הקרוב של רג'וב. הוא מספר שהאפגנים לא הצליחו להתארגן שם עם בקבוקי מים, אז כתחליף הגישו בחדרי ההלבשה אבטיחים.
בכלל, האפגנים, כמו פיליאס פוג ב80" יום מסביב לעולם," עברו חצי יבשת והגיעו רק שלשום לשטחי הרשות לאחר שעברו בדרך בניו דלהי, דובאי, עמאן וגשר אלנבי. הם אפילו לא הספיקו להתאמן באיצטדיון לפני המשחק. בהתאחדות שלהם שקלו לא להופיע בכלל למפגשים מול פלסטין, בגלל שחששו משום מה מהמצב הביטחוני. כן, הם מחזיקים מעצמם לפחות לוקסמבורג.
אנחנו מחפשים קווי דמיון בין
פיאד עבר רק שלשום צינתור, אבל לא פספס את האירוע ותפס מקום ליד רג'וב ואחמד טיבי. מה שהכי בולט הוא שאין בכלל שלטי פרסומת סביב הדשא. מוזר, אבל לא שמענו פעם אחת צעקות "מוות לערבים."
ההבדלים האמיתיים נראים בתא הכבוד. ברמת גן כולם מתנפלים על הררי האוכל כאילו אין מחר, ואילו פה מגישים בעיקר פלטות קרות - בננות, אפרסקים, ענבים בלאדי, אגסים בלאדי, ליצ'י ומנגו. בויקו מהקייטרינג של איצטדיון רמת גן לא היה עושה עליהם שקל.
המאמן הפלסטיני הוא מוסה בזאז, צרפתי ממוצא אלג'יראי, ששיחק בסושו הצרפתית והביא אותה עד חצי גמר גביע אופ"א ב.1980- הנבחרת שלו מבוססת על שחקני אלופת הגדה המערבית ממחנה אל-עמארי, אבל הכוכב הוא דווקא מוראד אל-עיאן ממחזיקת הגביע אל-קודס. הבלם האחורי הוא עומאר ז'ארון אשר משחק בטמפה ביי האמריקאית, ואילו הקשר הקדמי, רוברטו אדולאי, הגיע מפלסטינו מהליגה הראשונה בצ'ילה.
חצי מיליון פלסטינים, רובם נוצרים מאזור בית ג'אללה ובית לחם מתגוררים כיום בצ'ילה, ועוד מאה אלף חיים בהונדורס. בחמש אחר הצהריים שעון מקומי כולם עומדים לשני ההמנונים. והפלסטינים, למרות גודל השעה ובניגוד למצופה, שומרים על פאתוס בפרופיל נמוך, בלי תזמורת המשטרה, ובלי ישי לוי שייפול במילים של הבית הראשון.
בדקה ה11- השוער האפגני חוטף ריקושט מחוסאם אל וואדי, והיציעים מתרוממים ב.0:1- עלי אבו קבש, טאלנט בן ,21 משדר חי לערוץ הטלוויזיה הממלכתי את הרגעים ההיסטוריים, ומבחוץ חודר פנימה ריחם המשכר של הדוכנים שבהם מוכרים פלאפל, תורמוס בלימון וערמונים חמים, כמו ליד הסטאד דה פראנס.
רג'וב עונה לשאלת הפרוטוקול שלי, שנבחרת ישראל לא באמת סופרת אותם, אז מה יש לדבר בכלל על משחק בין הנבחרות. אבל הוא שמח שבאנו לכאן כדי להיווכח, שגם הם רוצים לחיות את החיים הקטנים, הפשוטים.
אני מסמס לאחמד טיבי שאנחנו פה, והוא עונה לנו שלא אקפוץ משמחה בטעות בגולים של אפגניסטן. אמרתי לו שאת הקפיצות אני משאיר לדורון כהן, שההורים שלו נולדו בהראט, חמש שעות נסיעה מקאבול. הפלסטינים הדביקו עוד שלושה כדורים למשקוף ולקורה, אבל בילאל ארזו מאפגניסטן, הישווה מקרוב ל,1:1- מה שלא עזר לחברים שלו, כי פלסטין תשחק בשלב הבא, ב23- ביולי, בבנגקוק.
ארבעה ימים אחר כך היא תפגוש את תאילנד בכפר א-דורה הסמוך לחברון. מצפים שם ל20- אלף צופים. כאשר יצאנו לרחוב, ריחו של הפלאפל היכה בנחיריים, אבל החומה שחוצה את הרחוב הראשי של א-ראם, תלולה וקודרת אפילו יותר מזאת שהייתה בין מזרח ומערב ברלין, עדיין מלמדת שההרים גבוהים יותר בדרך חזרה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום כדורגל-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם