חלב על הזמן: הספורטאים המאכזבים של השנה האחרונה
רגע אחרי ארוחת החג עמוסת הגבינות, כתבי nrg מעריב בחרו עבורכם את הנבחרת החלבית, שצפויה לעשות כאב בטן לכל חובב ספורט מצוי. מז'וזה מוריניו ועד אנדי מארי: קבלו את הספורטאים הכי מאכזבים של השנה. חלק ב'
אם הייתם מציירים את הפופולאריות של ז'וזה מוריניו בצורת גרף, הייתם מקבלים משהו לצונאמי.
איפשהו בין הזכייה עם פורטו בליגת האלופות ב-2004 ועד שעזב את צ'לסי ב-2006, מוריניו נהנה מתדמית המנג'ר האחר. לא סתם נדבק לו הכינוי "המיוחד". אלא שמאז (וזה קרה לאט, אבל בטוח), בדומה לקבוצה אותה הוא מאמן, העולם הספיק להתחלק לשניים. אלה שמתים על ז'וזה מוריניו, ואלה שלא יכולים לסבול אותו.
העונה מוריניו כבר הפך לצל טרחני מדי של עצמו. סוג של בדיחה שמישהו ממשיך לספר למרות שאף אחד כבר לא צוחק. ההומור העוקצני שלו כלפי העיתונאים כבר לא נתפס כ"שונה" אלא כמתנשא, הטקטיקה שפעם נחשבה לגאונית פשוט הפכה לבונקר מתוחכם (ע"ע הזכייה בליגת האלופות עם אינטר ב-2010) ונראה שהעולם קצת התעייף מאדון מוריניו.
השנה מוריניו
המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת העונה למוריניו היא הכללת שמו בנשימה אחת עם אלכס פרגוסון. שניהם היו היחידים שבאמת יכלו להוות העונה אלטרנטיבה לברצלונה, ושניהם נאלצו לפנות את הבמה.
דודי ליפט
שיחה עם חבר הולנדי:
אני צריך לכתוב על ספורטאי חלבי.
"ואן פרסי".
שיחה עם חבר אוהד ארסנל:
אני צריך לכתוב על ספורטאי חלבי.
"ואן פרסי".
ההגנה נחה, גם רובין ואן פרסי.
נתחיל מהברור מאליו. קוראים לו רובין. רובין, השם ירחם. השם הקצת נשי הזה, השם של העוזר הלא שרמנטי של באטמן. אז נכון, לאחת מאחיותיו של רובין קוראים קיקי - עליה ההורים כנראה כלל לא ריחמו. אבל כדורגלן בשם רובין? די ברור שמילת המפתח בקריירה שלו תהיה "פציעות".
תקישו את צירוף המילים "Van Persie" ו-"Injury" בגוגל והראש יסתחרר כאילו הייתם שריר ברגל של ואן פרסי. במספרים: האיש מעולם לא שיחק יותר מ-28 משחקי ליגה בעונה, וגם זה הישג נדיר. רשומות לרעתו גם עונות של 15 ו-16 משחקים בלבד, והממוצע (21.5) מעיד על שחקן שאפשר לבנות עליו, אם אתם רוצים שהוא יקרוס.
הגיבן מרוטרדם נולד לאב פסל ולאם ציירת, שרצו שהוא יתחבר לצד האמנותי. "כשהייתי צעיר הוריי עודדו אותי להיות יצירתי, לצייר ולשחק משחקים", אמר פעם בראיון ל"סאנדיי טיימס", "אבל יצא שאני ממש חרא עם היידים".
גם עם הרגליים ההולנדי לא עשה יותר מדי. נכון, הכישרון קיים, השמאלית טובה ויש מה למכור. עד שזה חשוב, או כל עוד הוא הולך בלי מקל. בינתיים אוהדי ארסנל ונבחרת הולנד סופרים אכזבות, ויודעים שלא מהחלוץ תבוא הישועה.
גביע אנגלי עם ארסנל (2005) וגביע אופ"א עם פיינורד (2002) הם מעט מדי עבור הר הציפיות שסחב איתו ההולנדי בתחילת הדרך. בינתיים, אין לואן פרסי יותר מדי על מה לכתוב הביתה. אולי באמת כדאי שיקשיב לאמא ואבא, ויתחיל לצייר.
אורן יוסיפוביץ
אמנם בטניס, בניגוד למרבית שאר הענפים, עברה רק חצי עונה, כך שעדיין יש לאן להשתפר, אך הנציג החלבי ביותר של הספורט הלבן הוא אנדי מארי (4 בעולם).
בעוד שנובאק דיוקוביץ' הסרבי עשה השנה שדרוג מדהים ביכולת שלו ופתח את העונה עם 41 נצחונות רצופים, ונאדאל ופדרר המשיכו לשמור על יציבות בפיסגה, דווקא מארי, שהיו ממנו ציפיות שסוף סוף השנה יעשה את הקפיצה, נשאר בבינוניות.
הוא פספס בתחילת השנה עוד הזדמנות לגאול את העם הבריטי מהיסורים שלו ולהביא להם תואר גראנד סלאם לראשונה מזה כמעט ארבעה עשורים, כשנכנע בגמר לדיוקוביץ', ומאז נכנס לסיחרור שלילי והפסיד בארבעה טורנירים רצופים כבר בסיבוב הראשון.
ברולאן גארוס הוא קצת שיפר את הרושם והגיע לחצי הגמר, אך עדיין בשורה התחתונה השנה שלו היתה מאוד חלבית וספק אם זה ישתנה דווקא בווימבלדון שעומד בפתח.
אלמוג שריד
אין איש אחד בכדורגל הישראלי שלא אוהב את גל אלברמן. מדובר בבחור נהדר, עם אופי נוח, שנוטה להסתדר בכל קבוצה אליה הוא מגיע.
אבל יחד עם זאת, העונה האחרונה שלו ניפקה שורה מביכה מאוד בקריירה שלו. כחלק מפרוייקט הגלאקטיקוס המפואר, הגיע גם הקשר, שעבר פציעה לא פשוטה מגרמניה, השתלב בשורות הצהובים, והיה מוכן להפוך את עיגול האמצע לטריטוריה שלו. זה לא ממש קרה.
כל התיאורים בדבר גבינה שוויצרית מחוררת, רך כמו גבינה לבנה שישבה לה מחוץ לקירור, ועוד תיאורי שבועות, לא יספיקו כדי לתאר את מה שנהיה שם באמצע. משחקן מוביל הפך אלברמן לשחקן שנלחם על מקומו בהרכב, שנגרר לבינוניות שהקבוצה שלו מייצגת במקום לדחוף אותה קדימה, כפי שעשה לפני כמה עונות בבית"ר ירושלים.
ושלא תחשבו שאלברמן הוא המועמד היחיד לתפקיד. ראש בראש הלך איתו גם יואב זיו, אשר ירצה בוודאי לשכוח את העונה האחרונה, מוחמד גדיר, שלא פרץ כמו שציפו ממנו, ואבירם ברוכיאן, שהצהיר בתחילת העונה על אליפות, אבל מצא את עצמו כמעט ומסתבך עם האוהדים ועם הפועל אשקלון. אבל בסופו של דבר, פרס שן החלב הולכת לגל אלברמן, שרצוי שיחזור להיות בעונה הבאה השן הטוחנת שכולנו מכירים.
אסף נחום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם