פרס על מפעל חיים: מארק קיובן חולם על אליפות
כמעט כל הסגל של דאלאס התחלף מאז הגמר הקודם ב-2006. גם הבעלים השתנה, אם כי עדיין קוראים לו מארק קיובן. בגרסת 2011, אחרי שהשתלח בשופטים ובזבז בראוותנות, הוא הוריד פרופיל והפך לאב מסור. את הדיבורים הוא משאיר לשחקנים שלו. במגרש
ב-11 עונות NBA מלאות בהן הוא מכהן כבעלי דאלאס מאבריקס, מארק קיובן הוציא סכום די גבוה על שכר שחקנים. בעוד הבעלים האחרים מנסים להכתיב חוק של תקרת שכר קשיחה בהסכם החדש שייחתם, מתישהו בעתיד, בין הנהלת הליגה לארגון השחקנים - עבור מארק קיובן, תקרת שכר היא בגדר המלצה.
התקרה הממוצעת ב-NBA מאז עונת 2000/01 עד היום היתה 48.96 מיליון דולר לקבוצה. קיובן, בממוצע, שילם 82.5 מיליון לשחקניו בכל עונה. מארק קיובן הוא לארג'. אקסטרה לארג'.
הרבה מוטל על הכף מבחינת דאלאס מאבריקס בסדרת הגמר הקרובה. נטל הגמר של ,2006 זו שהחלה להידרדר בקריסה בסיום משחק ,3 כשהמאבריקס כבר מובילים 0-2 בסדרה, עדיין רובץ על הכתפיים שלהם.
התוצאה של הסדרה הקרובה עשויה להשפיע על הדרך בה נזכור את דירק נוביצקי, את ג'ייסון קיד, את פג'ה סטויאקוביץ,' כשכל אלה יחליטו לתלות את הנעליים. אבל זכייה בה תהיה, יותר מכל, פרס על מפעל חיים עבור מארק קיובן.
מיליארד דולר.
בגיל 12 בפיטסבורג שבפנסילבניה, כבן למשפחה יהודית ממעמד הביניים, ניגש מארק קיובן - שם משפחה שקוצר מהשם הרוסי צ'אבניסקי, שהיה שייך לאבותיו כשהיגרו לאליס איילנד - לאביו, נורטון, כאשר האחרון שיחק פוקר ועישן עם חברים.
קיובן, כך סופר בפרופיל שנעשה עליו באתר CNN, ביקש מאביו נעלי טניס חדשות. אביו אמר לו שאם הנעליים הנוכחיות שלו לא מספיק טובות, הוא מוזמן למצוא עבודה ולקנות לעצמו אחרות. הילד לקח את העצה, ולקח אותה רחוק.
בהתחלה הוא מכר שקיות זבל מדלת לדלת. בהמשך גם פיצ'פקעס אחרים. הילד התבגר והפך לנער, ולסטודנט שהלך לאוניברסיטת אינדיאנה, שיפץ בר מקומי והציע משקאות זולים. הוא עבר לדאלאס ב-1982 בגיל 24 בשביל השמש והחיים הטובים, והחל לעבוד כאיש מכירות של חברת מחשבים.
שנה אחת בתפקיד הספיקה לו, ומכאן
בהמשך שינתה החברה את שמה ל"ברודקסט.קום" וב-1999 בשיאה של פריחת בועת הדוט-קום, הצליחו קיובן וואגנר למכור את החברה ליאהו, תמורת סכום שהתקרב לשישה מיליארד דולר.
קיובן עצמו יצא עם מיליארד ירקרקים, והחיים הטובים התחילו באמת. זה לא מנע ממנו להמשיך ולהקדים את זמנו.
ב-2001 הוא פתח את אחת הרשתות הראשונות לשידורי היי-דפינישן, HDNet אבל במקביל, קיובן נפתח גם לאפיקים אחרים.
ב-20 בינואר 2000, במסיבת עיתונאים, הודיע רוס פרו ג'וניור על מכירת המאבריקס לקיובן, עבור 285 מיליון דולר.
"מארק הוא איש מכירות טוב מאוד" אמר פרו, "הוא לא ויתר למרות שאמרתי לו 'לא' במשך שישה חודשים. ראיתי בו את מה שהמועדון צריך. ההתלהבות והתשוקה לכדורסל, כמו גם הערצתו הממושכת למאבריקס".
קיובן עלה לדוכן ואמר: "לפעמים חלומות מתגשמים. אני מודה לרוס שעזר לרקום את העסקה הזו. בכנות, אין לי הרבה מה לומר". איך לומר השורה הזו קצת השתנתה בהמשך.
בשנים הבאות, הפך קיובן את דאלאס מאבריקס לאימפריה, ואת עצמו לפרצופה המצליח והמתריס. המועדון שלא הגיע עד 2000 לפלייאוף במשך עשור, שרשם בשלב מסוים 24 ניצחונות במשך שתי עונות רצופות יחד, ציין באפריל האחרון 11 עונות רצופות בפלייאוף עם 50 ניצחונות לפחות בכל אחת, הישג שמעט מאוד קבוצות בתולדות ה-NBA הצליחו לרשום.
קיובן עשה זאת הרבה בזכות נוביצקי, אבל גם בשל הנכונות להעז למשל, ההימור על אייברי ג'ונסון הצעיר כמאמן ובעיקר בשל הנכונות לבזבז. הוא העביר את הקבוצה למטוס מפואר, מילא את חדר ההלבשה בגאדג'טים ופינק את השחקנים.
בכל פעם שראה שיש אפשרות לשדרג את הסגל הוא הלך עליה, גם אם התוצאה היתה תשלומים מופרכים ומופרזים לשחקני דרג ב' ומטה כמו אריק דמפיר, טאריק עבדלוואהד, אלן הנדרסון, קלווין בות' ורייף לפרנץ. במקביל, קיובן לא חסך (תרתי משמע) גם את שבטו משופטי הליגה שהתנכלו, לטענתו, לקבוצתו האהובה. במשך השנים צבר כ-1.7 מיליון דולר של קנסות מהליגה על התפרצויות זעם כאלה ואחרות. לשיא הוא הגיע, מכל הבחינות, ב-2006.
המאבריקס עברו אז את סן אנטוניו, שהיתה בשיאה, בסדרה בלתי נשכחת, ואז את פניקס וסטיב נאש, עליו ויתר קיובן שנתיים קודם (הרכז הקנדי הפך ל-MVP במדי הסאנס) בדרך לגמר.
הם הובילו 0-2 על מיאמי. מתוך ארבעת המשחקים הבאים, שלושה הוכרעו בהפרש של סל. בשלושת המשחקים הצמודים זרק דירק נוביצקי מהעונשין 25 פעמים. דוויין ווייד ממיאמי זרק מהקו 64 פעמים. אין פלא שבסיום משחק 5 התפרץ קיובן לעבר דייויד סטרן, לפי דיווח ב"מיאמי הראלד", במלים: "לך תזדיין הליגה שלך מכורה".קיובן הכחיש, אבל קיבל הביתה דוח של רבע מיליון דולר.
במשך שלושה שבועות לאחר הגמר ההוא, כך מספרים, קיובן לא יצא מהבית. המלים הכואבות ביותר כנראה הגיעו אליו מפי האיש שעזר לו לבנות את האימפריה, החבר נוביצקי: "הוא חייב ללמוד לשלוט בעצמו כפי שאנחנו לומדים. הוא לא יכול לאבד את קור הרוח כל הזמן על המגרש ומחוצה לו. הוא חייב להשתפר ולהפסיק לצרוח על השופטים כל המשחק, כי זה לא עוזר לנו".
5 שנים.
זה לא עזר לאף אחד. המאבריקס נפלו מהאולימפוס אל שנים ארוכות של בצורת, הדחות משפילות בפלייאוף, טריידים גדולים שהביאו תוצאות קטנות.
הנהלת ה-NBA, בינתיים, חוקקה קוד התנהגות לבעלים, ויתר הבעלים בליגה, שלא אהבו את הבולטות והראוותנות של קיובן, לא התלהבו לעשות איתו עסקים במישורים אחרים. מספר ניסיונות שלו לרכוש קבוצות בייסבול מקצועניות נכשלו גם הם.
בינתיים, קיובן נרגע והתברגן. לא שהוא הפסיק להגיע למשחקים, ולשבת בשורה הראשונה ביציע. לא שהוא עבר לחליפות מחויטות הוא ממשיך להופיע בחולצות טי של קבוצתו. אבל עם השנים, הזעם שכך וקיובן מצא עיסוקים נוספים.
הוא נכנס לשדה הטכנולוגיות מבוססות הרשתות החברתיות, שותף בחברת "סינרג'י" המספקת ניתוחים מקצועיים לחברות כדורסל, הופיע בתוכניות טלוויזיה כמו "הפמליה" בתפקיד עצמו, ו"רוקדים עם כוכבים" בתפקיד "בולדוג שרודף אחרי סנאי", כהגדרת אחד השופטים.
הוא נתן הופעה מרשימה בכנס הניהול בספורט של אוניברסיטת.MIT הטוויטר והבלוג שלו, וקשר מיילים שוטף עם סטרן, שימשו ככלים להוצאת קיטור וגם היא היתה מעודנת יותר. הוא עדיין עומד על שלו, רק בלי לעשות רעש. כאשר בעלי ה-NBA התבקשו להצביע אם להעביר את הקבוצה של סיאטל לאוקלהומה סיטי בקיץ 2008, הוא אחד משני היחידים שהצביעו נגד.
קיובן, שהתחתן ב-2002 באירוע מטורף, הוא היום גם אב לשלושה ילדים קטנים. "בעבר, ניצחון היה ההיילייט מבחינתי", אמר ל-"USA Today" בשנה שעברה, בה אירח את משחק האולסטאר לעיני הקהל הגדול ביותר אי פעם, יותר מ-100 אלף איש.
"עכשיו להגיע הביתה עם הילדים שווה הרבה יותר. פעם הייתי עצבני על הפסד במשך יום שלם, אולי יותר עכשיו, אני מגיע הביתה, הקטנצ'יק פולט עליי, וזה הרבה יותר מעניין ומרגש מכל דבר שיכול לקרות במשחק כדורסל".
ועדיין, אל תטעו בקיובן. הוא נשאר חיית כדורסל. בעונה שעברה, כשוושינגטון וויזארדס עברה לשלב מכירת החיסול לאחר פרשת האקדחים של גילברט ארינאס, הוא חטף ממנה את קארון באטלר שהיה אחד השחקנים הבולטים בפתיחת העונה המעולה של המאבריקס (וכנראה לא יחזור בגמר מפציעתו שנגרמה באמצע העונה).
כשמייקל ג'ורדן חיפש להוריד כסף מתקרת השכר של שארלוט, קיובן הביא משם את טייסון צ'נדלר, הסנטר הטוב ביותר ששיחק אצלו בקבוצה, ושמשלים נהדר את דירק נוביצקי. וכשפג'ה סטויאקוביץ' הפצוע ישב על הספסל בטורונטו, קיובן חשב שזו יכולה להיות החוליה החסרה.
רק שני שחקנים, נוביצקי וג'ייסון טרי, נשארו מהסגל של המאבריקס שהגיע לגמר 2006. גם קיובן השתנה. כאשר ב"פאלם ביץ' פוסט" של פלורידה ביקשו לראיין אותו לכתבה, הוא שלח להם מייל: "תודה על ההתעניינות, אבל אני לא מתראיין והייתי מעדיף שלא תכתבו עליי".
כאשר רשת ABC שמשדרת את הגמר ביקשה ראיון, גם היא נענתה בשלילה. קיובן של היום מדבר קצר ולעניין. כשהניף את תואר אליפות המערב בשבוע שעבר, הוא אמר ארבע מלים: "אנחנו עדיין לא סיימנו." עוד ארבעה ניצחונות בגמר, והאושר שלו יהיה גדול לפחות כמו החלפת חיתול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם