דאבל דייט: שחזורי גמרים בליגת האלופות
ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד נפגשו כבר בגמר האלופות של 2009? זו הפעם החמישית ששתי קבוצות משחזרות גמר במפעל היוקרתי באירופה ? מיכאל יוכין נסע בזמן ברחבי היבשת ולא הצליח ללמוד כלום, אבל לפחות נהנה מהדרך
במהלך ההיסטוריה כבר היו ארבעה מקרים בהם הגמר האירופי חזר על עצמו. אם הסלאלומים של מסי או הכיבושים של רונאלדו לא מחדשים לכם יותר מדי, אתם מוזמנים לבדוק מה העבר מלמד. רמז: לא הרבה.
הפעם האחרונה ששתי קבוצות שיחזרו גמר קרתה לא מזמן, וגם אז המפגשים היו בהפרש של שנתיים. במאי 2005 הגיעה מילאן כפייבוריטית ברורה לגמר מול ליברפול באיסטנבול.
הרוסונרי של קרלו אנצ'לוטי הציגו את אנדריי שבצ' נקו בכושר שיא ואת קאקה שהפך בשנתיים הראשונות באיטליה לכוכב-על בלתי מעורער. האדומים של רפא בניטס הגיעו אחרי שסיימו רק במקום החמישי באנגליה. את צ'לסי - בעונתו הראשונה של ז'וזה מוריניו שם - הם הדיחו בחצי גמר לוהט הודות לכדור השנוי המחלוקת של לואיס גרסיה. רבים לא נתנו לה סיכוי, בוודאי לא אחרי שער נדיר של פאולו מלדיני אחרי 50 שניות. כשהרנאן קרספו עשה 0:3 עוד לפני ההפסקה, העסק נראה סגור וחתום.
ואז באו "שש דקות של שיכרון חושים", כפי שאוהבים להגיד בליברפול. סטיבן ג'רארד נגח פנימה, הבעיטה של ולדימיר שמיצר הצ'כי נכנסה אף היא, ולפני שמילאן הספיקה להתאושש נשרק גם פנדל לחובתה. צ'אבי אלונסו החמיץ אבל הכניס את הריבאונד, שוויון.
מההארכה והלאה זה כבר היה המופע של השוער הפולני ייז'י דודק. תחילה הוא ביצע הדיפה כפולה מטורפת מרגלי שבצ'נקו והביא את המשחק לפנדלים, במהלכו הדף את הבעיטות של אנדראה פירלו ושל שבצ'נקו. ריקוד "רגלי הספגטי" של דודק נכנס מיד לספרי ההיסטוריה, אך מדהים לגלות שזו גם הייתה תרומתו האחרונה של הפולני לכדורגל האירופי.
דווקא אחרי המשחק הגדול בחייו בחר בניטס להביא לאנפילד את פפה ריינה. דודק נזרק מההרכב, וכעבור שנתיים עזב כדי לצפות מהספסל בביצועי איקר קסיאס בריאל מדריד. המשחק האחרון בעידנו בליברפול היה, באופן אירוני במיוחד, בשחזור הגמר מול מילאן.
גם ב-2007, באתונה , הייתה מילאן פייבוריטית, אך הפעם הרוסונרי חששו מלשחזר את מקרה איסטנבול. על הליגה ויתר אז אנצ'לוטי לחלוטין, וקבוצתו השקיעה אך ורק בצ'מפיונס, עם 0:2 ענקי במינכן מול באיירן ברבע הגמר, ו-0:3 גדול לא פחות נגד מנצ'סטר יונייטד בחצי.
שבצ'נקו כבר עזב לטובת הרפתקה אומללה בצ'לסי, אך חלוץ אחר, שלא שיחק ב-2005 בגלל פציעה, היה הפעם כשיר. פרשנים רבים זלזלו בפיליפו אינזאגי, אך קרוב לגיל 34 הוא הצליח לשכנע את כולם שאפשר להצליח גם כשאתה חי בנבדל. צמד מיתולוגי של פיפו הכריע, דירק קאוט רק צימק ל-2:1. הנקמה הושלמה.
השחזור הראשון התקיים כבר בתחילת דרכו של המפעל. ב-13 ביוני 1956 התקיים בפריז הגמר הראשון, שהפגיש את שתי הקבוצות הטובות ביבשת. את ריאל מדריד, עם אלפרדו די-סטפאנו ופאקו חנטו, אין צורך להציג. מנגד התייצבה ריימס הצרפתית, והעובדה שמעטים זוכרים אותה היא עוול היסטורי.
המאמן אלבר באטו, שעבד במקביל בנבחרת צרפת, בנה קבוצה אטרקטיבית ורומנטית, בניצוחו של הפליימייקר הגאון ריימון קופה. "כדורגל שמפניה" קראו לזה בצרפת, על שמו של החבל בו ממוקמת ריימס. הצרפתים כבר הובילו 0:2, ולדעת הצופים ביציעי פארק דה פרנס, היו ראויים לניצחון. הספרדים השוו, אך אז בא שער מישל הידאלדו, לימים מאמן אדיר שהצעיד את צרפת לזכייה ביורו 84, ועשה 2:3 לריימס . בסופו של דבר יצאה ריאל עם ידה על העליונה, כשהקטור ריאל הארגנטינאי הפך ל- 3:4 בדקה ה-79.
מיד אחרי הגמר עבר קופה לשורות ריאל, וכאשר היריבות נפגשו כעבור שלוש שנים, ב-3 ביוני 1959 בשטוטגרט, הוא כבר לבש לבן. הפעם זה היה פחות דרמטי. מטאוס הבקיע בדקה השנייה, די-סטפאנו הכפיל אחרי ההפסקה, הבלאנקוס רשמו 0:2 חלק והניפו גביע רביעי ברציפות מתוך חמישה. ריימס נעלמה. כיום, כשהיא בתחתית הליגה השנייה, מחוץ לצרפת כבר לא ממש זוכרים את מורשת באטו.
יובנטוס חיכתה 23 שנים כדי לנקום באייאקס. בתחילת שנות ה-70 עיצב הכדורגל הטוטלי של יוהאן קרויף את תודעת האוהדים.
אייאקס השיגה שלוש זכיות רצופות בגביע האלופות, והאחרונה שבהן הייתה מול הגברת הזקנה במאי 1973 בבלגרד. אישטוואן קובאץ', רומני ממוצא הונגרי, שהחליף את רינוס מיכלס על הספסל באמסטרדם, הצליח לשדרג את תורת קודמו לגבהים חדשים, וההולנדים שטפו את המגרש. כבר בדקה השישית ג'וני רפ הכניע את דינו זוף, בעונתו הראשונה בשער יובה אחרי המעבר מנאפולי, ולאיטלקים לא הייתה תשובה.
המענה הגיע רק ב-22 במאי 1996 ברומא, כאשר אייאקס של ואן חאל הגיעה למעמד לאחר ששנה קודם לכן ניצחה בגמר איטלקית אחרת - מילאן - משער של פטריק קלייברט בן ה-18.
גם מול יובה היה זה קרב מורט עצבים. בדקה ה-12 ניצל פבריציו רבאנלי, "הנוצה הלבנה" עם שיער השיבה, טעות איומה של אדווין ואן דר סאר והרשית מזווית קשה. יארי ליטמאנן השווה על סף ההפסקה, והמשחק הלך לפנדלים. ואן דר סאר כשל בדו-קרב, בעוד אנג' לו פרוצי הודף בעיטות של אדגר דווידס וסוני סילוי. מיד לאחר מכן גרם חוק בוסמן להתפרקותה של אייאקס מנכסיה, ולא ברור מתי נראה אותה שוב במעמד הרם.
הפרש הזמנים בין השחזור הרביעי היה הארוך ביותר - לא פחות מ-27 שנה . ב-22 במאי 1963 פגשה מילאן בגמר בוומבלי את בנפיקה, הקבוצה הטובה באירופה.
אחרי חמש הזכיות הרצופות של ריאל חלמו הנשרים של ליסבון לשחזר את ההישג. בניצוחם של אוזביו האגדי ומריו קולונה, הם גברו 2:3 על ברצלונה ב-1961, פירקו את ריאל 3:5 כעבור שנה, ונדמה היה כי המשימה מול מילאן תהיה קלה יותר מאשר בפעמיים הקודמות.
אבל הרוסונרי, שעלו למגרש בחולצות לבנות, חשבו אחרת. הם לא נבהלו משער היתרון של אוזביו, ובמחצית השנייה ביצע ז'וזה אלטאפיני הברזילאי, מגדולי החלוצים שדרכו על אדמת איטליה אי פעם, מהפך עם צמד מהיר. בכך השלים החלוץ 14 כיבושים בגביע האלופות, והשיא הזה לא נשבר עד היום. צ'זארי מלדיני, אביו של פאולו, הוא הקפטן שהניף את הגביע, כאשר לצדו לא אחר מאשר ג'ובאני טרפאטוני, אז קשר אחורי קשוח.
מדוע נכשלה בנפיקה באותו גמר? הסיבה המרכזית נעוצה בעזיבתו של בלה גוטמן, מגדולי המאמנים בכל הזמנים, והיהודי המצליח ביותר בכדורגל אי פעם. בקיץ 1962, אחרי שהשלים את הזכייה השנייה, ביקש גוטמן מראשי המועדון העלאה בשכרו, אך נענה בסירוב ועזב בטריקת דלת, באומרו: "מעכשיו לא זכתה בנפיקה בגביע האלופות במשך 100 שנה".
בהפסד למילאן כעבור שנה אולי לא לקחו את מילותיו ברצינות, אך כאשר הידרדר מעמדה של בנפיקה, החלו בליסבון לחשוש מ"קללת גוטמן". הפורטוגלים הפסידו למנצ' סטר יונייטד ב-1968, חיכו 20 שנים ארוכות כדי להעפיל שוב לגמר ונכנעו בפנדלים לאיינדהובן.
השחזור מול מילאן התקיים ב-23 במאי 1990 בווינה, בה נפטר גוטמן תשע שנים קודם לכן. ביום המשחק עלה אוזביו הענקי לקברו של גוטמן בבירת אוסטריה, התפלל לזכרו וביקש ממנו להסיר את הקללה. זה לא עזר. פרנק רייקארד הביא גביע שני ברציפות לחבורה המדהימה של המאמן אריגו סאקי, ובנפיקה תיאלץ אולי לחכות עד 2062 כדי להניף שוב את הגביע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם