ראשי » ספורט » כדורגל עולמיגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

הנסיך מווילס: סיפורו של ריאן גיגס. חלק א'

הכדורגלן הגדול בעולם לא מוכשר כמו מסי ולא חתיך כמו רונאלדו. קוראים לו ריאן גיגס, והערב הוא יפגוש את ברצלונה בגמר הצ'מפיונס (עם שערוריית ניאוף טרייה על הכתף). כך הצליח הוולשי להתגבר על סיפור משפחתי לא פשוט, לשרוד 20 שנה בהרכב ואפילו לקבל פידבק מהומר סימפסון

ריאן גיגס ממנצ'סטר יונייטד הוא הכדורגלן הגדול בכל הזמנים. אני מניח שכמה אוהדים נזעמים מאיימים לעזוב את הכתבה, אז חכו רגע, המתינו בבקשה לשלב הטיעונים לפני שאתם פוסקים.

אני מסכים שיש שחקנים הרבה יותר מוכשרים. נתחיל בפלה, נעבור למראדונה. אפילו ברגעים אלה יש את הכישרונות הגדולים של כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי שעולים עליו, אבל אנחנו מדברים על כל החבילה, עם העטיפה והסרט שלמעלה. יכולת, אישיות, הישגים ואורך קריירה. קחו את כל המרכיבים הבסיסיים ותחפשו מועמד. תאמינו לי שתחזרו עם שם אחד - גיגס.

כנראה רק העובדה שהוא שיחק בנבחרת וויילס הקטנה והשולית, מנעה מגיגס לקבל את החותמת הסופית. ארסן ונגר, מאמנה הצרפתי של ארסנל, אמר פעם שבגביע העולם לא משחקים הכדורגלנים הטובים ביותר, כי עובדה שגיגס לא ביקר שם.
  
הערב (21:45), מספר 11 של מנצ'סטר יונייטד יהיה על הדשא של אצטדיון וומבלי בגמר ליגת האלופות האירופי מול ברצלונה האימתנית. מדובר באחד משבעת פלאי תבל בעת החדשה. בן 37 וחצי, 20 שנה במדי הקבוצה הבוגרת של יונייטד, מעולם לא עזב אותה. השבוע התברר שהיה נאמן לה יותר משהיה לאשתו, אחרי שהתפוצצה פרשת הרומן שלו עם הדוגמנית וכוכבת הריאליטי אימוג'ן תומאס.
  
17 במרס 1991 הוא התאריך המדויק. גיגס נכנס כמחליף במשחק מול אברטון. בחור צנום עם חולצה אדומה שנראתה גדולה עליו בכמה מספרים. הקבוצה שלו הייתה אז בפיגור 2:0 ולא עברו כמה דקות עד שאחד משחקני היריבה פגע בו עם הפקקים של הנעל, ישר לתוך הברך. "ברוך הבא לעולם של הגדולים", הבהירה המכה האדירה.

גיגס סיפר לאחרונה שהוא לא זוכר הרבה מאותה פרמיירה חמצמצה, אולי חוץ מהצרחות של המאמן בחדר ההלבשה והחתך העמוק שנפער ברגלו, בגלל אותה כניסה.
  
אלא שמאותו יום חורפי, משהו במועדון הענק הזה השתנה. ביציעי האצטדיון הביתי, אולד טראפורד, תלויה בימים אלה כרזה גדולה: "ריאן גיגס קורע אתכם מאז 1991".

תקלטו את ההספק: 12 אליפויות, שני גביעי אירופה לאלופות, 33 תארים קבוצתיים בסך הכל - וזה עוד לפני התארים אישיים. הכדורגלן המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל האנגלי, ללא מתחרים. אבל צניעותו הייתה ונשארה סימן ההיכר.
  
כשנשאל לאחרונה מה הוא עושה עם כל הגביעים והמדליות, ענה: "אני אפילו לא זוכר איפה שמתי אותם. לא רואה צורך בבניית מקדשים והאמת שאשתי, סטייסי, עיצבה את הבית ולא רצתה מדליות בכל מקום. בעוד 50 שנה יהיה נחמד להתרפק על הזכיות, אבל עכשיו, להסתכל על חתיכת מתכת זה לא ממש מזיז לי".  

 ריאן וילסון נולד בקרדיף שבוויילס לליין ודני, שהיה אז כוכב רוגבי מצליח. אב שחור עם שורשים חזקים מסיירה לאונה. ריאן סיפר רק לפני כמה שנים על הגיהנום שעבר בבית הספר כשהיה צעיר. באמצע שנות השבעים, נישואים בין שחורים ולבנים לא היו דבר שבשגרה. לכן, כבר בגיל צעיר סבל מהקנטות וירידות לחיים, ואולי אופיו המופנם מגיע בדיוק משם.
  
היחסים בין הוריו היו רעים. האב היה בריון שנהג להתעלל באם, וריאן היה נמלט לבית סבו וסבתו ומשחק עם כדור ברחוב. "נגעלתי מהדרך בה אבי התייחס לאמי", כתב גיגס באוטוביוגרפיה שלו. "אבל מצד שני, הוא היה האליל הראשון שלי. למדתי ממנו את היחס לספורט. איך להתאמן ולהיות מקצוען".

הטראומה הייתה גדולה כשהמשפחה נאלצה לעזוב את וויילס ולנדוד אחרי הקריירה של האב לסווינטון, שבפרברי מנצ'סטר. רק ששם גיגס גילה את הכדורגל, או, יותר נכון, הענף הפופולרי איתר אותו. זריז כמו שד עם שליטה מופלאה בכדור ובעיקר שמאלי, מוצר נדיר ומבוקש

אצל ציידי הכישרונות.
  
היה זה מאבטח מאצטדיונה של מנצ'סטר יונייטד שניגש למאמן הקבוצה, אלכס פרגוסון, וסיפר שמדי שבוע הוא הולך לראות קבוצת נערים מקומית בסלפורד, ויש שם ילד בן 13 שמדהים ביכולתו. פרגוסון שלח את אחד מאנשיו לעקוב מהצד. השליח חזר עם בשורות טובות. המאמן החליט שקבוצת הנערים של מנצ'סטר תארח את נערי סלפורד למשחק שבו הוא יוכל לראות מקרוב אם הנער שווה השקעה.
  
משרדו של פרגוסון היה פעם ממש מעל הדשא בקליף, מתקן האימונים הישן של מנצ'סטר יונייטד. מכיסאו הוא יכול היה לראות מה מתרחש על המגרש. גארי פאליסטר ופול אינס, כוכבי העבר של הקבוצה, נזכרו לא מזמן איך פרגוסון קרא להם לבוא לראות את הנער.

"הבוס התלהב רק לעתים נדירות משחקנים צעירים", סיפר פאליסטר, "אבל הוא אמר שמדובר במשהו מיוחד. אני ואינסי הסתכלנו אחד על השני, כי זה באמת היה מדהים. הילד רץ באמוק וחלף על פני שחקנים מבוגרים ממנו. המאמן אמר שזה כוכב העתיד".

שנים לאחר מכן, באוטוביוגרפיה שלו, פרגוסון כתב: "כשראיתי את גיגס, באותו יום, זה היה מאותם רגעים בודדים שאי אפשר למדוד בכסף. רגעים שמחפים על הזיעה, התסכול והאומללות בחייו של מאמן. אני תמיד אזכור את המראה שלו מרחף על המגרש כאילו ללא מאמץ, עד שיכולתי להישבע שרגליו לא נוגעות בדשא".

  
פרגוסון הוא סקוטי קשוח, תוצר המספנות האפורות של גלזגו. הוא הריח מיד שהנער נמצא על פרשת דרכים. אביו של גיגס נטש את הבית כשריאן היה בן 15. השחקן תיאר בספרו את ים הרגשות שהציפו אותו ברגעים בהם סחב את המזוודה של האב בדרך לתחנת הרכבת. הכעס, השנאה. מאז אותו יום, הקשר בין השניים קלוש וכמעט לא קיים. ריאן שינה מהר מאוד את שם משפחתו מווילסון לגיגס, שמה של אמו לפני הנישואים, כהצהרת כוונות.
  
פרגוסון ידע שכדי לא לאבד את הנער, צריך להעניק לו טיפול מיוחד. הוא לקח את מגלה הכישרונות הבכיר של המועדון ויצא לביקור בית אצל אמו של השחקן. הוא הפתיע את ליין כשידע את שמה והבהיר לה, על כוס תה, ש"יעמדו לרשותו של ריאן כל המאמנים כדי שיתקדם, אבל אם יש בעיה אישית שלא יהסס, הדלת שלי תמיד תהיה פתוחה בפניו".
  
גיגס חתם על החוזה הראשון. 29.5 פאונד לשבוע, לא כולל עשרה פאונד דמי הוצאות. מבחינתו זה היה גג העולם. לא מזמן הוא סיפר בראיון: "זה בכלל לא עניין אותי. העיקר שהייתי במנצ'סטר יונייטד והמנג'ר הבטיח שככל שאני אשחק יותר, ארוויח יותר. היום זה אחרת. זה לא רק השחקנים, זו התרבות ומי שמקיף אותם. יש בני משפחה שמוותרים על העבודה וחיים על כספם של ילדיהם. זה לא היה קורה לפני עשר שנים".
  
גיגס זכר איך ממש כשעלה לקבוצה הבוגרת, כמה שחקנים בכירים ניגשו ואמרו שהגיע הזמן שייכנס למאמן ויבקש מכונית מהמועדון. ברוב תמימותו הוא דפק על דלתו של פרגוסון, וכעבור שניות נמלט משם בגלל הצרחות והשיגעון. עבדו עליו.
  
גיגס חווה על בשרו, ב-20 שנות פעילות, את השינוי החד במעמדו של הכדורגלן. משחקן בשר ודם לאליל שמשלב בחייו יותר ויותר פרסום וחיי זוהר. לאו דווקא הוא, אלא יותר חברו הטוב דייויד בקהאם, ששבר כל שיא אפשרי.

שניהם גדלו יחד באותה קבוצה. בתחילת הדרך דווקא גיגס היה הרבה יותר מוערך. כולם דיברו עליו כעל יורשו של ג'ורג' בסט האגדי, שאפילו אמר אז: "בעוד כמה שנים אני בטח אספר שהייתי דומה לגיגס".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...