גיל הזהב: עושים שמות בלייקרס
סגירת המעגל של פג'ה סטויאקוביץ', הידית האמינה של טרי והעונה שפיל ג'קסון ירצה לשכוח. שלוש נקודות על הסוויפ המדהים שביצעה דאלאס באלופה לשעבר
ספק אם יש תמונה שמייצגת טוב יותר את דאלאס מאבריקס הנוכחית. חבורת וטרנים מנוסה שמתחברת יחד, ומתלכדת סביב שחקן-על בשם דירק נוביצקי שאיכשהו, גם בגיל 32, ממשיך להשתפר חבורה ששמה את האגו מאחור, לטובת עבודה משותפת בניסיון לסגור קריירה עם תואר.
לשבעה שחקנים בסגל יש ותק עונות דו ספרתי, כולל לחמש דמויות מפתח בסיפור האגדה ההולך ונרקם: ג'ייסון קיד שנבחר בדראפט 1994, סטויאקוביץ' מ-1996, נוביצקי מ-1998 ושון מריון וג'ייסון טרי, מקומות 10-9 ב-1999. לאיש מהם אין אליפות.
ארבעה מהם היו בסגל בנובמבר לצד קארון באטלר שהצטיין בפתיחת העונה המעולה של המאבס. אבל באטלר נפצע והושבת לזמן רב, והמאבריקס חיפשו תחליף. בינתיים, בטורונטו, ישב לו פג'ה באזרחי, מנוטרל מאז 26 בנובמבר בגלל פציעה בברך ובלי שום מוטיבציה לשחק בקבוצת תחתית כושלת, שקלטה אותו מניו-אורלינס בעונה אחרונה של חוזה.
המאבריקס שלחו לטורונטו את השרוך הצרפתי אלכסיס אג'ינסה ובחירת סיבוב שני, תמורת בחור שבמשחק 4 נגד הלייקרס סיים עם 6 מ-6 מעבר לקשת.
גם כשלא רבים האמינו בפג'ה, למאבס לא היה מה להפסיד. "זה הזמן לתת לו להעיף כמה שלשות על החבר'ה הרעים", הכריז מארק קיובן בעת הרכישה בטוויטר. ומבחינתו, אין חבר'ה רעים יותר מהלייקרס. הקבוצה שמנעה מסקרמנטו הנפלאה של לפני עשור לזכות בתואר, כשהדיחה אותה מהפלייאוף שלוש שנים ברצף.
"היו לנו הזדמנויות, היתה תקופה מאוד אמוציונלית", אמר סטויאקוביץ' שלשום, "אבל היינו חייבים להמשיך בחיים ובקריירה. אני שחקן שונה היום, בקבוצה שונה". אבל הידית, אותה ידית.
ג'ט. ואם כבר ידיות: ג'ייסון טרי קלע במשחק ההיסטורי 9 מ-10 לשלוש, והשווה שיא פלייאוף. הוא סיים עם 32 נקודות, כולל 15 בשלשות ברבע השני מול 16 של כל הלייקרס, טרי, אחד השחקנים השישיים הטובים בליגה, הוא השריד היחיד לצד נוביצקי מהמאבריקס של גמר 2006, שאיבדו יתרון 0:2 מול מיאמי (ויש שיאמרו, מול השופטים).
"שנינו עברנו יחד הרבה דברים ב-7-6 שנים כאן", אמר עליו דירק, "תמיד חזרנו וסחבנו זה את זה. לעולם לא אאבד בו את האמונה".
פיל. מתוך 19 פרשנים ב-ESPN וביאהו, בדיוק אפס הימרו על המאבריקס בסדרה. אתר "בסקטבול רפרנס" הנחשב העניק למאבס 3.6 אחוז סיכוי לסוויפ. בקיצור: עדיין, מדובר בבני אדם, וכשבני אדם מצפים מבני אדם אחרים להתנהג בצורה מסוימת - מהלייקרס להתעלות, מהמאבריקס להתקפל, מקובי לנצח, מקיובן לבכות - תמיד יש מקום לטעויות. כאן, השפעתו של אדם אחד היתה קריטית במיוחד (ולאו דווקא פאו גאסול, ששמועות כבר מדברות על תרומה מצד אשתו של קובי בראיינט לפרידה של פאו מחברתו).
אחד הטקסטים שחזרו על עצמם בניתוחים שאחרי התדהמה, היתה ש"פיל היה ראוי ליותר" במשחקו האחרון. אין ספק שנשאר טעם מר מהרבע הרביעי, בו שניים משלושת הלייקרים היחידים שתיפקדו בפלייאוף, למאר אודום (מרפק מכוון לנוביצקי) ואנדרו ביינום (איפון אווירי מכוער לג'ייג'יי בריאה), הורחקו. אבל במינוס 30 הפרש, השניים האלה לא היו אמורים לשחק ממילא. וזו היתה רק החלטה אחת שגויה של מאמן ענק, עטור 11 אליפויות, בעונה שיעדיף לשכוח.
לקראת הפלייאוף, ג'קסון דיבר על עצמו במונחים של "פיל שנמצא בסלון, או בחדר השינה, או איפה שתרצו לשים אותו". השחקנים ידעו שהוא הולך. גם הוא עצמו. מכאן, העסק היה יכול להתפתח לשני כיוונים: או שהשחקנים יתנו הכל מכיוון שלא תהיה להם עוד הזדמנות לשחק תחתיו, או שיימאס להם מהפלצפן בן ה-65.
רק שבהתנהלותו
בפלייאוף 2011, אולי יותר מבכל נקודה אחרת בקריירה, ג'קסון אימן בניוטרל. הוא הגיב באיחור נרדם בשמירה, לא זיהה יתרונות פוטנציאליים, וכשכולם ציפו מהלייקרס ללחוץ על המתג ולהתחיל לדרוס, התברר שמישהו עקר את המתג. נכון שנוביצקי בלתי עציר, אבל שהאלופה תיפול שוב ושוב מול אותו תרגיל לחדירה של בריאה, הרכז המחליף?
השבריריות בעמדת המאמן, כך נראה, חילחלה במידת מה גם אל השחקנים. ולא נגיד שג'קסון לא רצה לנצח, חלילה; אבל בפלייאוף צריך לרצות, קודם כל, יותר מהיריבה שלך. וג'קסון, רוב הזמן, נראה בעיקר כמו אחד שרוצה לחזור הביתה למונטנה, לקחת ספר טוב, ולנוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם