שעון חול: על הלחץ מהכניסה ליום הזיכרון
מכבי ת"א ופנתינאייקוס נאבקו על הפרקט 40 דקות, אבל בפלאו סן ג'ורדי נראה היה שכולם מתעסקים ביום הזיכרון. הנהלת היורוליג תקתקה עניינים, האוהדים חגגו כבר ביום לפני, ובסוף נשם חתן פרס ישראל שמעון מזרחי לרווחה
שמעון מזרחי בקרב נגד השעון, אתמול צילום: דני מרון
ביורוליג לקחו הכל בחשבון ותקתקו עניינים במהירות עם שריקת הסיום. תוך פחות מחצי שעה, הטקס, ההנפה וגזירת הרשתות היו היסטוריה, והשחקנים בצהוב פינו את הזירה תוך דקות אחדות. כששחקני פאו סיימו לחגוג עם הגביע, המכביסטים כבר היו אחרי מקלחת.
האוהדים הישראלים, לפחות, עלו על פתרון יצירתי לקונפליקט וחגגו כבר בשבת בלילה בכיכר קטאלוניה. 200 צהובים הבעירו אבוקות ורימון עשן, ואחד הסביר: "הכל בזכות סרגיי טרטיאק.
אחרי שנתניה סחטו תיקו מהפועל בכדורגל, והם איבדו אליפות, החלטנו שצריך לחגוג. הרי אחרי המשחק נצא קירחים מכל הכיוונים - אם נפסיד נהיה מבואסים, ואם ננצח לא נוכל לחגוג."
דוגמה טובה לסיבוך לאורך כל המסע לברצלונה הוא הסיפור האישי של רן קרן, אוהד מכבי בן 37 מהוד-השרון. דודו של רן נפל במלחמת ששת הימים, אבל על הנסיעה לספרד הוא לא ויתר.
אוהדי מכבי ת"א משלימים עם ההפסד, אתמול צילום: דני מרון
"כבר 10 שנים ברציפות שאני נוסע לפיינל-פור האירופי, מבלי קשר לאיזה קבוצות משחקות. האירוע תמיד נופל על יום ההולדת שלי, וכחובב כדורסל אני מעניק לעצמי מתנה בכל שנה."
שלוש שעות לפני המשחק פגשנו במלון את יורם ארבל, בסידורים אחרונים לקראת היציאה לאולם. עשרות שנים הוא משדר אירועי ספורט. אולימפיאדות, מונדיאלים, משחקי אליפות, ועדיין בסיטואציה כמו משחק הגמר של אמש הוא טרם היה.
ניכר על הפנים שלו שהוא מאוד מבולבל ומוטרד
והיו גם כאלו שמבחינתם היה מדובר במשחק רגיל לגמרי. למשל התסריטאי רשף לוי, אוהד מכבי שרוף. "אנשים עושים יותר מדי מהעניין הזה," הוא טען, רגעים לפני הפתיחה. "אם מכבי היו זוכים בגביע הייתי קופץ לפרקט כדי לחגוג עם השחקנים. לא היה מעניין אותי לא שוטרים, לא סדרנים, ולא יום הזיכרון."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם