כי שמעון מזרחי: על האיש הכל יכול של מכבי ת"א
אחרי הזכייה ב,2004- חשבתי שהיו"ר צריך לעלות ליציע, לקבל תרועות חצוצרות ולהסתפק בתואר נשיא הכבוד טעיתי. ההישג הנוכחי של מכבי לא פחות גדול מהזכייה דאז. וללא שמעון מזרחי, מכבי לא היתה מגיעה אליו
בשביל שמעון מזרחי, הפועל ת"א בליגת העל בכדורסל זה אסון בקנה מידה שמחייב ועדת חקירה, 'כיצד לא רכשנו שניים שלושה שחקנים אדומים וייבשנו אותם על הספסל,' כי בימים אלו הם עלולים להמיט אסון על מכבי אלקטרה ת"א ולעבור את הבקעה בפלייאוף הלאומית.
מבחינת פדרמן, הפועל ת"א היא התאגדות ספורטיבית לגיטימית. אתם יודעים, טובי חבריו ועוד קלישאות על רוח הספורט ותרבות הגוף. יכול להיות שאם תשאלו אותו מבלי שמזרחי יהיה בסביבה, הוא יסכים עם אלה שדורשים להעמיד את פושעי אוסישקין לדין. ככה זה אצל דייויד. וזה טוב ויפה כאשר אתה נציג של יד שרה ומתמודד עם תורמים פוטנציאלים של החבר'ה הטובים, מתנדבי עזר מציון.
בספורט, אם אין לך את שמעון מזרחי מצד אחד ואת ההסתדרות מצד שני, או צאצאי העסקנים של הדור ההוא, בני הדור השלישי, אין לך סיכוי להגיע לפיינל-פור בברצלונה. מקסימום להתמודד מול עפולה נציגת העמק או הבקעה/גבעת-שמואל, נציגת דור הגבעות בכדורסל הישראלי.
לאוהדי אינטר לא היה סיכוי לחגוג זכייה בצ'מפיונס אלמלא השינאה והתחרות בין ברלוסקוני למוראטי. מנצ'סטר סיטי הייתה נעלמת ואוהדיה היו נכחדים אם לא הרצון להחיות מועדון לא פחות מפואר מול הכוחנות והעושר של השדים האדומים מהיונייטד. וכך גם צ'לסי וארסנל, לאציו ורומא, באיירן ודורטמונד, פ.ס.ז' ומארסיי, יובנטוס וטורינו, וברמינגהאם והוילה. בשנים האחרונות השיא הוא כמובן מאבקי הדמים בין ריאל מדריד לברצלונה, שני מועדוני הענק של ספרד. איך אמר פעם מי שהיה שגריר ישראל בספרד שלמה בן-עמי? זה לא האהדה לברסה, זו השנאה לריאל.
וזה מה שמבדיל את מזרחי מעוד מנהלים בספורט הישראלי. הרצון להיות הטוב ביותר. שהצהוב לא רק ינצח אלא ימגר. וזה מה שהביא את מכבי הבוקר לגמר היורוליג. עם כל הכבוד לסעיפי המשנה כמו מאמן, שחקני חיזוק, תלכיד, שיטת משחק. הכל טוב ויפה. רק צריך שמישהו יקום בבוקר ומיד אחרי שהוא שוטף פנים ורוחץ שיניים הוא מתעניין בשיבוץ השופטים למשחק של קבוצת הנערים של המועדון שלו.
2. לא הרבה אנשי ספורט בישראל ניצחו אותי בהתמודדויות אידיאולוגיות ארוכות טווח. בעצם היו שניים כאלה. הראשון הוא שלמה שרף. בכל פעם שהסתיים קמפיין של הנבחרת בעידנו, קראתי לפיטוריו, להחלפתו או להזזתו מתפקידו ובכל פעם חטפתי סטירת לחי מצלצלת מראשי ההתאחדות לדורותיהם.
לא עזרו הטבלאות שאף פעם לא משקרות, שאין שיטה, שהאימונים ילדותיים, שצריך לנצל את דור השחקנים הנדיר שעמד לרשותו ולהחדיר שיטה בכישרון. איפה, ארבע קדנציות ושמונה שנים של תבוסות. שרף היה נטוע היטב בעולם העסקנות של ההתאחדות ולא פחות חשוב, הוא היה חביבם של כמה עסקני תקשורת מקומיים שאהבו את השכונתיות האותנטית שלו והם אף פעם לא זלזלו גם בבשר על האש שבחצר ביתו.
3. עם שמעון מזרחי זה כבר לא היה הפסד, זו היתה תבוסה. כבר לפני שבע שנים, אחרי ה74-118- הגדול על סקיפר בולוניה והזכייה המי יודע כמה בגביע אירופה, חשבתי שמזרחי צריך לעזוב. שיעלה ליציע הכבוד בשער 3 בנוקיה
פשוט, חשבתי שאי אפשר יהיה לשחזר יותר את ההצלחה של פיני, פארקר, וויצ'יץ,' באסטון, שלף, אליהו ובורשטיין. שזהו, זה השיא. מהיכן יביא את האנרגיות הנדרשות לשחזור ההישגים. זה הרי לא אנושי אחרי כל הרבה שנים ותארים.
ולכן הצעתי שלפני כל משחק בהיכל יבשר הכרוז על כניסת נשיא הכבוד, יישמעו תרועת חצוצרות וקול שופר של חמש שניות, ורק אז אפשר יהיה להתחיל במשחק או בטקסים שקודמים לו. בדיוק, אבל בדיוק, כפי שנהגו הספרדים עם נשיא ריאל מדריד האגדי, סנטיאגו ברנבאו.
4. שמעון מזרחי לא אהב את מאמריי. למרות שהייתי הראשון שקרא להעניק לו את פרס ישראל, הרבה לפני סקיפר, הוא הפסיק לדבר איתי. סירב להתראיין בתוכניותיי, ומבחינתו הפכתי לאוויר. הפכתי לארי שמאי. אבל אני הכרתי את מזרחי מקדמת דנא.
הרבה לפני שעליתי על האוטובוס של מכבי כעיתונאי במעריב, חדשות והארץ, הייתי אחראי קרוב לארבע שנים על האוטובוס הזה. ממש כך. נתתי הוראות לשמעון. קבעתי את לוחות הזמנים. וזאת בתוקף תפקידי כקצין ביטחון בשגרירות ישראל ברומא ובמילאנו. בשנים שמכבי שיחקה במילאנו, קאזרטה, קאנטו, וארזה, בולוניה ורייטי. ראיתי את הפדנטיות וזיהיתי כבר אז את הפנאטיות. קם ראשון, יורד לארוחת בוקר ראשון, תמיד עם בגד צהוב.
אם לא עניבה אז חולצה או צעיף. להוציא את ארל וויליאמס שעניין את התקשורת באיטליה, מזרחי היה האדם המבוקש ביותר. היות שהוא אף פעם לא התראיין, כתבו עליו מכל הבא ליד.
שלוש פעמים קיימתי סולחות בין מזרחי לראש דסק הכדורסל של הגאזטה דלו ספורט, אנריקו קמפנה, בגין דברים שקמפנה כתב. יצחק נסים, ישראלי שגר במילאנו, היה מתרגם לשמעון על הבוקר ומכאן התפתחה יריבות מרה. התופעה הזו לא הייתה מוכרת לי.
גם לא אצל משפחת אלייוי הפנאטית מקאנטו שדאגה שהבת שלהם תתחתן רק עם פיירלואיג'י מרזוראטי, נסיך קאנטו, ולא רחמנא ליצלן עם פינו ברומטי מזימנטל מילאנו או, יותר גרוע, שהיא תוקסם מגובהו ומגופו החסון של דינו מנגין, האויב המר מאיניס וארזה השכנה מרחק כמה דקות נסיעה במכונית.
ה'בוקר טוב' של שמעון מזרחי היה תמיד לקוני. אין סמול-טוק. שמלוק מחרובסקי היה מגיע אחרי כמה דקות, והלובי או חדר האוכל היו מתעוררים לחיים. נשיקה במצח למאבטח, קריצה ידידותית לפקידת הקבלה והשאלה הנצחית של שמלוק: מה כתבו המנוולים. זאת אומרת העיתונאים. שהיו אז אויבים, כמובן בעולם המושגים דאז. אויבים לא של שמלוק כמובן. של מזרחי.
5. התוצאות, כאמור, נגדי. אני חייב להודות בתבוסה. מכבי משיכה למכור 11 אלף מנויים בכל שנה, האווירה בנוקיה כמו בימים ההם, דורות של אוהדים מתחלפים והאולטראס והלב הצהוב, והגייט ,11 עושים בית ספר לאוהדי היריבות. וכן, מזרחי לא עלה ליציע, החצוצרות והשופרות עדיין מאופסנות וקומץ פשיסטים אדומים מאוהדי הפועל ת"א עדיין מציעים לו להתאבד.
והוא בשלו. היום מכבי שלו תתמודד שוב בגמר גביע אירופה לאלופות (אני עדיין לא מכיר במונח יורוליג, נראה לי שהוא מגמד את הטורניר שממילא איבד מיוקרתו בשנים האחרונות). מחר הוא יקבל את פרס ישראל לספורט. בזכות ולא בשום חסד. בין אם את הגביע יניף דריק שארפ ובין אם זה יהיה איזה ממשיך דרכו של אנטיוכוס.
6. לביקורת נגד מזרחי לא היה, כאמור, פן אישי. שמעון הוא זה שהפך כל דבר לאישי כי מכבי זה הוא, והוא זה מכבי. הרי הכוונות היו טובות. כי סקיפר בולוניה רק הצטרפה לוירטון, בלגרד, שטרסבורג ופריז. למרות מאבקי דמים אתו, אי אפשר היה שלא להעריך את הבן אדם. אתה מציע אותו כמי שראוי לקבל את פרס ישראל, ותוהה שמא בחרותו לא תבייש את נעוריו.
ומי יכול להרים עוד קבוצה שתגיע לפיינל-פור אחרי השיא של פיני ופארקר ובכן, לא שרק הגיעה גם הגיעה, אלא שתרשו לי: מדובר בהישג לא פחות גדול מ.2004- אולי אפילו גדול יותר. אפילו אם לוקחים בחשבון את הירידה ברמת היורוליג ובמעמדה. וגם אם אין כבר קבוצות איטלקיות עשירות ועתירות כוכבים. זרים ומקומיים.
סליחה, אבל להגיע למשחק הגמר עם (כל הכבוד, ויש כבוד) פארגו, סופו, אידסון, הנדריקס ובלו, ועם ישראלים שתהילתם מאחוריהם ורעבים לתארים בערך כמו אותו זללן שזה עתה סיים עוד ארוחת שחיתות שמורכבת מעשרים מנות, זה הישג כביר בכל קנה מידה. שחוק, סכריני וגם חוזר על עצמו, אבל עדיין תקף: זה קורה בעיקר כי שמעון מזרחי עדיין שם. קצת יותר סימפטי, אבל תמיד אסרטיבי. כל הזמן עם יד על הדופק.
7. אינני זוכר כמה פעמים כיסיתי משחקים של מכבי בחו"ל. אני מניח שעשרות פעמים. אחת התופעות הבולטות בשנים האחרונות היא מעמדם וחשיבותם של האוהדים. כי בעבר נסיעת אוהדים לפיינל-פור או לגמר היתה נסיעה לקניות ועל הדרך תופסים משחק.
היה לא נעים לראות הורים וילדים מסתובבים ברחובות מינכן ולוזאן עם שקיות, כאשר אוהדי יוגופלסטיקה הרעישו עולמות ברחובות המרכזיים. לא היה עידוד צהוב ומאורגן, לא הייתה שירה וגם אוהדי אריס סלוניקי, אולימפיאקוס, טרסר ופיליפס מילאנו הפגינו מופעי עידוד מרגשים ובעיקר קולניים.
הזמנים השתנו. ארגוני האולטראס השונים של מכבי השכילו ולמדו. היום היכל נוקיה הוא חוויה מרגשת. אופרה להמונים. וכך גם במשחקי החוץ. כבר לא נוסעים לשופינג ומאחרים למשחק כי הילד רוצה עוד זוג נעליים והאשה עוד תיק עור. היום נוסעים למשחקים. להיות חלק מהחוויה הספורטיבית.
היום אין שחקן, עיתונאי או מנהל בקבוצת כדורסל איטלקית שמגיעה להיכל נוקיה, שלא מצלם את טקס הפתיחה בטלפון הנייד שלו כדי להראות לילדים ולשכנים. הבושה של הישראלים החמדנים בבתי הכלבו ובחנויות המותגים כמעט ונעלמה. היום אתה טס, נוחת, רץ לאולם, עולה על צהוב, מעודד, ובבוקר הראשון שאחרי, כבר חוזר לעבודה. כמו אוהדי הכדורגל בליגת האלופות.
8. לסיום, אי אפשר ללא עיתונות הספורט. זו הבנאלית והצפויה. בעוונותי אני מוגבל בזמן ובכוחות ולכן אני מסתפק וקורא שני עיתונים ישראלים בכל יום. מעריב וידיעות. אני גולש בשני אתרים. NRG ו.YNET- כמו כן אני מחויב לשניים או שלושה עיתונים איטלקים ולאתרים שלהם, ולעוד הצצה בCNN- וב.FOX NEWS- שתי דקות לכל ערוץ כדי להיות בעניינים. כאמור, מי יכול עם שפע העיתונים, האתרים וערוצי הטלויזיה. גם ככה אתה הולך לאיבוד בין כולם.
ועדיין, למרות שבעבר היה משהו חביב ומרענן בטקסטים הללו, ומבלי להכיר עיתונים ואתרים נוספים, הנה לכם תמצית העיתונות האלטרנטיבית והכותבים האלטרנטיבים נכון להיום, מחר וכל עוד שמעון מזרחי ממשיך לרכוב ולבעוט. ובכן, הראשון יספר על יום אבל כי מכבי עלתה לגמר, השני ילבש שק, השלישי יתנתק מהעולם, הרביעי יחזור 2000 שנה לאחור כדי לספר לנו על כספי האגרה שהחזיקו את מכבי, אליהם יצטרף זה שירמוז שלמרות שהוא אדום ולכן גם חילוני, הוא יתפלל שהמטוס של מכבי... אתם יודעים מה.
עוד אחד יתפלא על דייויד פדרמן שהוא מחזיק מעמד במועדון הימני הזה, והכי מרגיז את האוהד - שהוא איש העולם הגדול - זו העובדה שאוהדי מכבי, ללא כל הכוונה, שרים באופן ספונטני את ההמנון הלאומי התקווה והוא לא יכול לחיות עם זה. זה הורג אותו. כי בדיוק הוא דיבר עם חבר שלו שאמר לו שזו לאומנות פאר-אקסלאנס, ומי בכלל מביא פוליטיקה לספורט, ואיך אנחנו כאוהדים של הפועל תמיד ידענו להפריד בין פוליטיקה לספורט, ואם כבר שרנו משהו, זה את האינטרנציונל הסוציאליסטי שביטא את תחושותינו כעם עבדים מזי רעב.
וזה טוב וזה בסדר שהם שונאים ולא מערבים פוליטיקה בספורט. וזה טוב שהם מתפללים ליום ששלי יחימוביץ' תנצח בפריימריז של מפלגת האמא והאבא שלהם, ושלי תחזיר עטרה ליושנה בכך שתחזיר לנו, בני הדור השלישי, את השליטה בקופה הציבורית ובעיקר את השליטה בכספי המס האחיד. והכי חשוב, בעיקר שלי יחימוביץ' תחזיר אותנו לשליטה בעם אחר. אותו עם מוזר שבשנת 1977 התפרע, גילה חוסר נאמנות למעמד הפועלים המדוכא והעלה את הפשיסט מנחם בגין לשלטון, אחרי שכבר בשנת 1969 השתלט חתרן בשם שמעון מזרחי והכריח אותנו לא רק להתחיל לחשוב אלא בעיקר לעבוד.
אז זהו, אוהדים אדומים ויקרים. ובעיקר בורגנים ועשירים: תחדשו ותרעננו את הרפטואר שלכם. אם אין לכם מה לחדש ולרענן, תנו קצת ליהנות מספורט ללא זוהמה פוליטית. ספורט נטו, קוראים לזה.
אקו"ם