העולם שייך לזעירים: בארסה כמקור השראה

מה משותף למסי, בוז'אן, פדרו, צ'אבי ואינייסטה? אף אחד מהם לא עובר את ה-1.70 מטר. ברצלונה הנוכחית מעניקה גאווה לנו, הנמוכים. ומאז שהפרעוש נגח לרשת של היונייטד בגמר 2009, כבר אין לנו בעיה להרים ולרוץ לנגוח

ירון קובו | 29/4/2011 15:44

תגיות: ברצלונה

קטונתי מלנתח את סוד הקסם של ברצלונה. ספק גם אם אפשר להוסיף משהו שלא נאמר כבר בשלוש השנים האחרונות. ובכל זאת, ודווקא בגלל שקטונתי, תרשו לי לספר איך החבורה הזו הפכה, תוך כדי תנועה, למקור השראה לציבור שלם.

מסי, בוז'אן, אלבס וצ'אבי. לא עוברים את ה-1.73 מ' צילום: אי-פי

כותב שורות אלה הינו גמד. לא במובן הקליני, כדוגמת אלעד מהאח הגדול, אלא במובן החברתי, סטייל עידן אלתרמן. הייתי הילד הכי קטן בכיתה, ולעת בגרות התייצבתי על 167 ס"מ, שאיכשהו, כשמודדים על אמת, מתכווצים ל-163. האמת, זה מעולם לא הפריע לי. להפך, דווקא כיכבתי בתחרויות לימבו במסיבות כיתה.

אבל כדי להבטיח שסוגיית הממדים לא תשפיע על הביטחון העצמי, במשפחה התומכת נהגו להזכיר בכל הזדמנות שהגדולים באמת הם דווקא אלה המאותגרים אנכית. כך גדלתי על נפוליאון, בן גוריון, טום קרוז ואייל ברקוביץ', שתפסו את העולם בביצים והראו שאנשים קטנים יכולים לעשות צל גדול גם כשהשמש במרכז השמיים.

השנים חלפו, ואיתן גם גיבורי התרבות. ציון ברוך ועופר שכטר הפכו למובילי הדור הנמוך הבא, עד שהגיעה ברצלונה הנוכחית. שלישיית MVP עומדת בחוד החנית. מסי (1.69 מטר), וייה (1.75) ופדרו (1.70) מתעללים בבלמים גבוהים וחסונים ברחבי אירופה.

אליהם מצטרפים צ'אבי ואינייסטה (1.70 כ"א), בוז'אן (1.70), דני אלבס (1.73) וגם אדריאנו (1.72). זו קבוצה עם אג'נדה. כזו שמהקישור ההתקפי וצפונה לא מכניסה לסגל שחקן שעובר 1.75. מפה נגזרת הגאווה הגדולה שלנו, הנמוכים. ברצלונה המופלאה היא בשר מבשרנו.

יממה אחרי גמר גביע המלך הסביר מיכאל יוכין ב"וואלה" שבארסה הפסידה, בין היתר, בגלל נחיתות פיזית. הוא טען שפיקה ובוסקטס הם היחידים שמסוגלים להתמודד עם שחקני יריב חסונים. יוכין התמקד אמנם במשחק ההגנה - שם אכן נדרשים כמה סנטימטרים ספייר - אבל אמירות מהסוג הזה מופרכות כל פעם מחדש.

את המעבר של ברקוביץ' לאנגליה ליוו חששות כבדים של הפרשנים, לפיהם לא יוכל להתמודד עם הפיזיות באי הבריטי. דברים דומים אמרו גם על בניון. במשחק נגד ריאל שלשום הסתדר מצוין מסצ'ראנו, 1.74 מטר. הוא שיחק כבלם.

האסימון, אגב, נפל בגמר הצ'מפיונס של 2009. עד שמסי, השחקן

הכי נמוך על הדשא, כבש בנגיחה את השני של בארסה מול יונייטד, לא הבחנתי בתופעה. כשמסתכלים בהילוך החוזר ביוטיוב מזהים בסוף גם אחד, מספר 7 בלבן, מביט על הרשת מאוכזב. רונאלדו. גבוה. חתיך. בסוף משחק, כשהוא הוריד חולצה, אפשר לספור את הריבועים. אבל מה, לא מפסיק להתגרד. אלרגיה לפרעושים.

הגמר הזה מעניק השראה עד היום. מאז אנחנו ניגשים בפאב לבחורות גבוהות מאיתנו. מאז כבר לא מוותרים מראש על ניסיון לחסום בכדורסל עם החבר'ה. מאז מרימים ורצים לנגוח. מאז אנחנו מסתובבים לאחור בקולנוע ושואלים: "מסתירים?". מאז אנו אומרים, בלי למצמץ, שאנחנו 1.63 מטר.