וזאת לתעודה: סיכום העונה הסדירה בליגת לוטו
הסטאז' של ליאור ליובין. השיעור של עודד קטש. הסגנון של דן שמיר. האיומים של מכבי ת"א. האופי של הפועל חולון. תוקעות היתד והמאכזבות, הסכיזופרניות והמהמרות. העונה הסדירה נגמרה, 10 קבוצות, 10 נקודות לקראת פתיחת הפלייאוף
דייויד בלאט ואריק אלפסי. נפגשים צילום: אתר מנהלת הליגה
אף משחק לא משנה כרגע, אבל כל מי שמדבר על ירידה לצורך עלייה כדאי שיזכור: מכבי החלה העונה כל שלב באירופה (סיבוב מוקדם, טופ16- והצלבה) בהפסד על אדמת ספרד. אחר כך באו שיפור גדול וניצחונות מלהיבים, אבל בפיינל-פור אין אחר כך
2. גלבוע/גליל. ליאור ליובין עשה השנה סטאז' מזורז, ויצא ממנו עם חוזה מוצדק לעונה הבאה. הוא החליף תוך כדי תנועה את כל הקו הקדמי שלו, שחרר את שחקן האחד על אחד הכי טוב בקבוצה (רודני גרין,( ויצא מהצל והמורשת של קטש. רק סמלי שהוא מסיים את העונה לפניו.
התודות לחיים אוחיון: בלי השפיות שלו, התסכול המובנה שכרוך בכך שאתה זוכה באליפות והמשמעות היחידה היא שהעשירים לוקחים לך את הקבוצה - היה הורס את גלבוע. מצד שני, מסתמנת בעיה בקהל: אחרי רומן התחלתי בגן-נר העונה האולם היה רחוק מלהיות מלא גם כשהקבוצה ניצחה פעם אחר פעם. אולי צריך בכל זאת קצת טירוף.
3. הפועל ירושלים. גם עודד קטש למד השנה הרבה דברים, ועכשיו נראה אם הוא מסוגל ליישם את השיעור כשהכסף על השולחן. קטש עדיין מתקשה לפעמים להפריד בין האמוציות שלו
כלפי שחקנים לבין מה שצריך לעשות: ללכת עם סולומון למרות הכל, לוותר על שחקנים שנדמה שהם יכולים לשחק את הכדורסל שהוא רוצה, אבל בפועל זה לא קורה.
עודד קטש. פחות מהגמר גם ייחשב כישלון חרוץ צילום: מנהלת הליגה
קטש הגיע לפלייאוף לפני שנה במצב דומה: הוא לא היה בטוח שיעבור את אשקלון, ואז ניצח חמישה משחקים רצופים וזכה באליפות. זה לא קורה כל שנה. בניגוד לעונה שעברה, פחות מהגמר גם ייחשב כישלון חרוץ.
4. בני השרון. לא ברור לי איך כל עונה, מאז שטפירו עזב, היא נופלת באותו מקום: גארדים יוצרים, מהם לפחות אחד עם דרכון כחול-לבן. זה מגביל את הרוטציה, ולא מאפשר את מימוש הפוטנציאל שיוצרת ההצלחה בזרים הגבוהים. אין קבוצה שמאיימת מדי שנה ככה על מכבי, ובכל זאת בני השרון עוד לא ראתה גמר פלייאוף, וגם
העונה תצטרך להתמודד עם מכבי כבר בחצי הגמר
אני אוהב את הסגנון והאישיות של דן שמיר. אבל בעונה הבאה, אם יישאר בשרון, הוא חייב להתחיל מאבן הפינה הזו. אחרת יהיה אולי עוד ניצחון יפה על מכבי, אבל עוד עונה בלי תואר עם קבוצה שחצי ממנה שווה אליפות והחצי השני מלא בסימני שאלה.
5. ראשל"צ. לכמה שבועות, היתה הלהיט של ליגת העל, אבל אין לה מספיק עומק ומספיק סדר כדי להתמיד. לא תמיד הבנתי מה אפי עושה: רשיון הירי לסוואן היה מוגזם, מגי נע ונד עם מצבי רוח. אבל הוא סיים במקום סביר, ואף אחד לא ייפול מהכיסא אם יעבור את בני השרון.
סופו מול שון ג'יימס. מפגש בחצי הגמר? צילום: דני מרון
6. אשדוד. עופר ברקוביץ' הצליח בבנייה של קבוצה ברגע האחרון ובזרים - בהכל חוץ ממכת הפציעות. גם אשדוד מגיעה לסדרה נגד ירושלים בלי מורא, ובמקרה שלה ההישג כבר קיים: היא תקעה יתד. עכשיו נשאר להעמיק אותו, בניגוד למה שקרה באשקלון.
7. חולון. דני פרנקו הוא מאמן העונה ומורן רוט שחקן העונה, בוודאי בין הישראלים. ועדיין, אני לא מצליח להבין איך קבוצה עם בסיס כזה של קהל ואופי
שיש רק למעטות, היא פושטת היד הקבועה של הליגה.
8. נתניה. ניסתה ללכת בגדול (בראון, טראוויס( גמרה בקטן. וחוץ מזה, למרות העבודה המסורה של ההנהלה ואלפסי, אי אפשר יהיה להתייחס אליה ברצינות עד שתצא מהאולם הזה.
9. חיפה. אכזבת העונה, דווקא בגלל הפיניש המצוין. בעלים שהתנהג כאילו הוא נעלב מהקבוצה שלו, סכסוכים בצוות המקצועי, דברים לא מובנים בבנייה. מיקי גורקה הצליח בסוף להשכין שלום בסגל והצלחה על המגרש. מישהו רוצה להתערב שאצל ג'ף רוזן זה נותן לו עבודה לעונה הבאה?
10. אשקלון. אכזבה מס :2 מסודרת, בחצי העליון של טבלת התקציב, ונאדה. ספק אם תרד, מטעמי מינהלת, אבל צריכה להתכנס ולשאול את עצמה למה זה לא הולך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם