שוב מקופחים: השוד של בית"ר
אין ספק שהיה קשה להיגמל מתקופת גאידמק, אבל נדמה שבזכות מר חכמון והטעויות, האתוס הישן והטוב של בית"ר עושה קאמבק. חבורת הילדים מירושלים הפכה ללוחמים עם סכין בין השיניים. סוף סוף מועדון עם כבוד עצמי
לוחמים עם כבוד עצמי. שחקני בית"ר בטירוף צילום: דני מרון
אבל אחרי הכל, מעבר להשלכות הדיון העתידי בבית הדין והכעס המוצדק של בית"ר על העוול, אירע דבר משמעותי יותר במשחק. אכן, בית"ר הפסידה את הסיכוי לזכות בגביע, יש מצב גם שניענש בחומרה. מצד שני, הרווחנו מחדש את הרוח של בית"ר, אותה איבדנו בתקופת הנוצצים של גאידמק. הנשמה שהפכה פלסטיק, הרוח הנובורישית המזויפת שנשבה בבית וגן.
האתוס הבית"רי נמרח תפנוקים זרים. אין ספק שהיה קשה להיגמל מתקופת גאידמק. השנתיים האחרונות היו קריז לא קל. אבל נדמה שבזכות מר חכמון והטעויות, האתוס הישן והטוב של בית"ר עושה קאמבק.
שוב הממסד נגדנו, שוב מקופחים. חזרנו להיות הקבוצה של ישראל השנייה ולא של מיליארדר רוסי מגלומן והזוי. התהליך החל אמנם עוד לפני, אולם אתמול באה החותמת רשמית. חבורת הילדים מירושלים, שהציגה בתחילת העונה כדורגל רופס ואימפוטנטי, זו שהתנהלה במגרש כמו רקדניות גו-גו בפנסיה, התגבשה לכדי חבורת לוחמים שרצה עם סכין בין השיניים. ראינו שלשום קבוצת גברים שהזיעה דם על הדשא. ראיתי מועדון עם כבוד עצמי.
אין הצדקה לאלימות, אבל התקשיתי שלא להעריך את העובדה ששחקני בית"ר נכנסו לתגרה כדי להגן זה על זה, וכדי לעצור את התגרות שחקני הפועל בקהל בית"ר.
ולסיום שאלה: תארו לעצמכם את הסצנה הבאה, שמעון מזרחי, יו"ר מכבי ת"א, מקפץ ביציע הכבוד בבלומפילד ושר במלוא גרון "כל הפועל על הזין". או נניח יענקל'ה שחר מנבל את פיו נגד הפועל חיפה.
כותרת ראשית בכל עיתוני הספורט? בוודאי, עם תמונה גדולה מרוחה על השער. הרי מדובר בחומר עיתונאי מהמעלה הראשונה, יו"ר קבוצה שמנבל את הפה כאחרון האוהדים.
לא במקרה של משה הראל, דירקטור (או איזה תואר מגוחך שיש לו) הפועל ת"א. העובדה שמר הראל, איש אנין, צווח שלשום ביציע הכבוד "כל ירושלים על הזין", לא חשובה מספיק. מעניין למה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם