אליצור רמלה, אלופה גדולה בליגה קטנה
אשדוד עלתה למפגש מול רמלה כאילו היא רק רוצה שהסדרה תסתיים. ואפשר להבין אותה.הדאבליסטית הייתה גדולה השנה בשלושה מספרים על הליגה, ולקראת השנה הבאה, מוכרחים בעיר להתחיל לחשוב על היורוליג
שי דורון חוגגת אליפות צילום: דני מרון
ענבר טעה, אולי הטעות היחידה שלו בסדרה. הוא לא לקח בחשבון את הייאוש העמוק שפקד את אשדוד, תגובה די טבעית למפגש עם הקבוצה הטורפת שהתגבשה השנה ברמלה. אשדוד עלתה אתמול למגרש כאילו היא משתוקקת לגמור כבר את העונה, ואתם יודעים מה - אפשר להבין אותה.
רמלה, לעומת זאת, שמרה אתמול כאילו זה הערב הראשון של העונה, כאילו לא שיחקה 30 ומשהו פעם במסגרות הישראליות (הפסד אחד, לפני כמעט חצי שנה), כאילו לא עברה אלפי קילומטרים במסעה אל התואר האירופי.
כי זה הסוד של הקבוצה הטובה בתולדות כדורסל הנשים הישראלי: קבוצה שעלתה השנה בכל ערב מחדש כדי לאכול את הפרקט, גלאקטיקוס של כוכבות שידעו לשים את האגו בצד, חבורה עם כישרון התקפי שמספיק לחמישה כדורים ו-120 נקודות, שהשכילה לחצוב את דרכה אל כל התארים האפשריים דווקא מהמקום שבו הכל מתחיל בכדורסל - מההגנה.
לכאורה זה לא יכול היה להיות אחרת: מה כבר יכול להשתבש כשההרכב הכי יקר והכי מוכשר מתקבץ במקום אחד? אלא שההיסטוריה מוכיחה שהכל יכול להשתבש. קבוצת כוכבים או כוכבות היא מתכון בדוק להתרסקות מהדהדת, שבאווירת הלחץ הרמלאית היתה בוודאי מקבלת תוספת חיננית של היסטריה.
כשענבר נשאל שוב ושוב איך הוא מסתדר עם צילו הארוך של ראש העירייה, הוא מסביר בכנות שלא היו שום בעיות. ברמלה הבעיות מתחילות כשמפסידים,
אז ענבר פשוט דאג שלא יהיו כאלה.
בסיום סדרת חצי הגמר, שבה רמה"ש הודחה על-ידי אשדוד, אורנה אוסטפלד לא הסתירה את ההקלה הגדולה: "שאשדוד יחטפו מרמלה", היא אמרה. רמלה היתה השנה גדולה בשלושה מספרים על הליגה, גם מפני שרמלה היה גדולה וגם משום שהליגה היתה קטנה.
לקראת העונה הבאה, רמלה מוכרחה לחשוב על היורוליג. בצרות של הישראליג, וכאלה יש הרבה, יצטרך לטפל האנשים שהעניקו לה אתמול את הצלחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם