רוגבי: ארבע דרכים לנצח את אוסטריה
דרך הראש, הלב, הבטן והרגליים אפשר לעשות ניצחון חשוב מאוד שיוליך את הנבחרת קדימה, ויקפיץ את הענף
דרך הראש. הראש של הנבחרת מורכב מהשלישייה הקדמית של הסקראם. מתן ברוש ונתן עמוס הפרופים ואורן אלט ההוקר. השלושה מרכיבים קו קדמי חזק מאוד. אולי את הקו הקדמי החזק ביותר של הנבחרת בשנים האחרונות.
קו נמוך ומוצק. אבל זו גם שלישייה שכמעט ולא עבדה יחד. נתן נחת רק ביום חמישי בבוקר מאירלנד, אורן לא הוקר טבעי והשלושה יתאמנו יחד רק פעמיים לפני המשחק. זה לא הרבה, אבל זה צריך להספיק. השלושה האלה יחד עם אורן ברודהארסט ומישה אלי בקו השני, צריכים להמם את הסקראם האוסטרי מהפתיחה, להשתלט עליו ולתת את הטון למשחק כולו.
דרך הלב. לב של נבחרת זו השלישייה של שמונה, תשע ועשר. נימי קפלן, סטאס גורטובוי ואמיר בויטלר. שיתוף הפעולה בניהם הוא קריטי להצלחה בשבת. באימונים בויטלר קרא את התרגילים וגורטובוי הגיב, כאילו הוא ובויטלר נולדו מחוברים.
נימי עם רגליים ארוכות שמר על גורטובוי בסקראם, והיה שם כדי לתת לבויטלר את התמיכה בדיוק של אלפית שנייה. זה חייב להיות כך גם בשבת. השלושה האלו הם הלב הפועם של הנבחרת. שחקנים ללא מחליף, שעליהם מוטל להוביל את ה-15 בכחול לניצחון.
דרך הבטן. הבטן של הנבחרת זה הקו, ובמיוחד הסנטרים. רובן של ההתקפות האוסטריות צפויות להתרסק אל תוך הקו של הנבחרת, ושם יחכו להם אדריאן ריינסטן ו-ווילי היימן. שני שחקים התקפיים, יצירתיים מאוד, אבל שחקנים שנהנים פחות מעבודת הגנה שחורה.
היימן הוכיח במשחק הגמר של הליגה מול אשקלון, שהוא יודע לתת את כל כולו
דרך הרגליים. לכל נבחרת רוגבי יש רגליים, ולנבחרת ישראל יש את אמיר בויטלר. ביום סביר, בויטלר שווה 15 נקודות בשביל הנבחרת. נגד הונגריה הוא טרם 13. גם את זה רענן פן קונה בעיניים עצומות. בשביל לנצח בויטלר חייב להגיע למשחק בריכוז שיא, להכניס את הבעיטה הראשונה, ולתרום את מה שהוא צריך ויודע. מצד שני, לפן אסור להתבלבל. אם בויטלר לא יצליח להכניס את הבעיטות הראשונות, מישה אלי בועט מצוין, והאחריות חייבת תהייה ליפול עליו.
פחות משעה וחצי נהיגה ואתה באנגליה. העננים עוטפים את ההרים שמעל ואדי ערה, עמק-יזרעאל ירוק, הדיסק מנגן להקת רוק ממנצ'סטר. אתה פוסע על הבוץ הכפרי ועולה על משטח הדשא, עליו משחקים ראגבי. קר, ואתה נכנס למועדון החמים.
בטלוויזיה יש ראגבי, על הבר כוסות תה. ריח של משק, חביבות של אנשים וגשם קל ללא הפסקה. קיבוץ יזרעאל בדרך להיות הבית הלאומי של הראגבי ותוציאו לכם מהראש את המלה "איזוטרי," כי מאז שהכריזו בוועד האולימפי הבינלאומי על ראגבי השביעיות כאולימפי, ובמשרד הספורט ובוועד האולימפי הישראלי הכריזו על הראגבי 7 כמועדף, נגמרה החלטורה.
והנה לנגד עינינו, אימון של הנבחרת אותו מעביר, לא פחות מאשר פיטר דה וילארס, המאמן של דרום אפריקה, אלופת העולם. המאמן הגיע עם משלחת מדרום אפריקה, אורחי משרד החוץ, וכעת הוא נותן טיפים ומוטיבציה לשחקני ישראל, שיארחו את אוסטריה בשבת, במסגרת אליפות אירופה.
נכון, מדובר בראגבי 15 המסורתי, אבל בתוך 30 שחקני הסגל, ששותים בהתרגשות את דבריו של דה וילארס, נמצאים גם שחקני הראגבי 7 האולימפי, שכבר עשו סיפתח לא רע, מקום 16 באליפות אירופה.
באימון חוזים שניים ממקבלי ההחלטות בספורט הישראלי, דודו מלכא, סגן ראש מינהל הספורט, וגילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי. הם מתוודעים אל המשחק ואל השחקנים מקרוב, שעה קלה לאחר שישבו עם יו"ר המועצה המקומית גלבוע, דני עטר, אותו הם מצאו נלהב להקים בקיבוץ בית לאומי לנבחרות.
מסתבר כי בכל האזור, הילדים רצים עם הכדור האליפטי כבר בבית הספר. יחד עם הגרעין הדרום אפריקאי של הקיבוץ, יש כאן מאחז קהילתי של הענף. ורק שמנחם בן-מנחם, יו"ר ההתאחדות, ייזהר לא לאמר שוב בטעות "מועצה מקומית יזרעאל," אלא גלבוע, כי מסתבר שעטר רגיש מאוד לטעויות כאלה.
הראגבי ,7 המשוחק 14 דקות אינטנסיביות (לעומת 80 דקות במסורתי,( שם דגש על מהירות, ולכן האתלטיקה היא תשתית טובה למשחק. לוסטיג כבר שוחח בנושא עם אלכס אברבוך, מנהל פרויקט המצוינות באתלטיקה, והשניים סיכמו על שיתוף פעולה. השבוע ביזרעאל, לוסטיג גילה כי יש מישהו לרוץ איתו לריו .2016
לוסטיג: "אין כמו מראה עיניים. נושמים פה ראגבי, וזו מסורת. מצאנו פה מקום נפלא בשביל להגשים חלומות. אנחנו אוהבים שיש אנשים שצריך לבלום אותם. כשיש משוגעים לדבר, זה המפתח להצלחה. אנשי הראגבי כבר רצים עם תכניות והם רעבים. כמו בהתחלה של כדורעף החופים, שהשחקנים הגיעו מכדורעף האולמות, כך הם יגיעו מראגבי ה."15-
מלכא: "זה ענף מבטיח. בכל ענף ובכל אגודה בארץ צריך מועדון כמו כאן. אלה דברים שלא קיימים במדינת ישראל. המועצה המקומית התחייבה לגייס כספים ועכשיו הכל תלוי בטוטו, שיקבל את ההמלצה שלנו לבנות כאן מתקן לאומי."
גם דה וילארס התרגש מהשחקנים, שמשלמים מכיסם כדי לנסוע לחו"ל עם הנבחרת, וקורא להם בטעות "אתם, האיטלקים." עמיר בויטלר, בועט העונשין של הנבחרת, תיאר אותו כמעין שייע פייגנבוים: "הוא מוטיבטור הוא דיבר מהלב ואתה רואה את התשוקה שלו כשהוא מדבר על הראגבי, כאילו על אשתו." דה וילארס שאל את הקפטן, נמרוד קפלן, מהי מטרת הנבחרת מול אוסטריה, וזה השיב, כמובן, לנצח. דה וילארס מפתיע: "זוהי לא מטרה טובה. היא תלויה במזג אוויר, בשופטים ובעוד הרבה משתנים." רענן פן, מאמן הנבחרת, קלט את המסר: "הוא ייעץ לנו לפרק את המשחק לגורמים, להתרכז בפרטים הקטנים. להפוך כל מרכיב לתחרות בפני עצמה. הריצה, הסקראם, התאקל, הבעיטה." דה וילארס מפתיע אותנו: "התרשמתי שהשחקנים הישראלים בנויים טוב ודואגים לעצמם פיזית. והכי חשוב, הם מאמינים במאמן שלהם."
אבל האמת, הכי חשוב זה מה שאמר נשיא ההתאחדות הדרום אפריקאית, אורגן הוסקינס. כידוע, אליפות העולם הקודמת בה זכתה דרא"פ, ב1995- בביתה, הושגה לאחר שיתוף פעולה מרגש בין הנשיא האגדי, נלסון מנדלה, לבין הקפטן הלבן של ה"ספרינגבוקס," פרנסואה פינאר. המהלך הביא לתמיכת ההמונים השחורים בנבחרת, שייצגה עד אז רק את המיעוט הלבן המדכא והשנוא.
הוסקינס, בטקס שלאחר האימון, ריגש את כולם כשאמר: "אי אפשר לתאר את חשיבות הראגבי לדרום אפריקה. מנדלה ופינאר מנעו מלחמת אזרחים שעמדה לפרוץ, בה כולנו היינו נהרגים. הראגבי מנע זאת וסלל את הדרך להקמת חברה נורמלית. אני רוצה לראות אצלכם פלסטינאים וישראלים משחקים יחד ראגבי. אנחנו נתמוך בזה ונבוא בשנה הבאה כדי לראות זאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם