שפר. שחר. מזרחי: זה סדר הראויים לפרס ישראל
יו"ר מכבי ת"א ראוי לפרס ישראל, אבל גיבור מכסיקו '70 בן ה,87- ומנהל הכדורגל הגדול ביותר מאז קום המדינה, היו ראויים לכבוד לפניו. וגם: הדיון על הקדמת גמר היורוליג לא חשוב למשפחות האבלות. הם מתאבלים על האובדן בכל השנה
פעם, כשמכסיקו '70 היה בסך הכל שם של טורניר כדורגל, ולא מושג שהפך אחרי 40 שנה למילה נרדפת ליעד בלתי ניתן להשגה, שפר היה המאמן ואמציה לבקוביץ' עוזרו. לישראל לא היו קשרים בפיפ"א או באופ"א, והנבחרת עלתה לטורניר בו השתתפו 16 מדינות בסך הכל - לא 24 או 32 כמו היום.
בלי קיצורי דרך, ועם מאמן כושר מהסרטים בשם עמוס בר חמא זצוק"ל, הנבחרת של שפר היתה סמל לעבודה קשה, היפוכו של עידן קיצורי הדרך של היום. חבורת לוחמים ופועלים שחורים, מגובה בשני סופרסטארים - שפיגל ושפיגלר - שעשו את ההבדל.
גם אז, למרות ההשכלה הכדורגלנית אותה רכש שפר בבית הספר הגבוה לספורט בקלן, עשו את המוות. אבל במובן הטוב של המילה. למרות גדולתו הוא היה מגיע בחיל ורעדה, אחרי כל משחק וטורניר, אל הוועדה המקצועית ששאלה, הקשתה ודרשה דין וחשבון.
למאמן ולנבחרת של היום אין ועדה מקצועית. שכונה וזילות הן מילים קטנות שיכולות לתאר את העידן הנוכחי. אבי ועמוס לוזון הם הוועדה. הזרוע הבוחרת, השופטת והמבצעת. שכונה וזילות הן מילים קטנות שיכולות לתאר את העידן הנוכחי, המגובה בפקידות הדורה בחליפות.
שנים ארוכות במכבי פ"ת בצילם של מקמל, דרוקר, רבינזון ופרוספר כהן, הפכו אותם לגדולי המבינים.
שפר ראוי לפרס יותר ממזרחי, ולא רק בגלל גילו המתקדם .)87( הוא ראוי גם משום שלא בכל שנה מוענק פרס ישראל למועמד מאנשי הספורט ולא ברור מתי הוא יוענק שוב, ואם שפר יהיה עדיין כשיר לעמוד על רגליו ולקבל את מה שהוא ראוי לו כל כך.
2. המועמד השני שראוי עוד קודם ממזרחי הוא יעקב שחר. הבוקר, 8 באפריל, לפני 70 שנה, נולד יענקל ה שוכטוביץ,' בן המושבה נס-ציונה, ועם השנים הפך למנהל הכדורגל הגדול והדגול ביותר מאז קום המדינה - במיוחד נוכח הגמדים מסביבו.
ההישג של שחר עצום, במיוחד בתקופה בה סוגים שונים של בעלי דוכנים או קרימינלים כאלו ואחרים, בזירת החוץ והפנים, ושאר בועלי נידות, החליטו לעטות על עצמם שמות תואר מצחיקים של נשיאים ורוזנים. שחר לידם הוא מגדלור, אבל הוא לא היה זקוק לגמדים הרוחניים סביבו כדי שנבין את תרומתו לכדורגל, ואת חשיבות הליכתו לחיפה.
מכבי חיפה של תחילת שנות ה80- היתה עדיין קבוצת פריפריה מעיר ישנה, שלא תרמה יותר מדי לשיח הכדורגל כאן, שהתנהל בין ת"א לנתניה, ופעםפעמיים הרחיק עד ב"ש. בימים בהם ראש הממשלה של הכדורגל הישראלי, אבי לוזון, נוסע במהירות מופרזת בכבישי ישראל, בלי חגורת בטיחות ומדבר בפלאפון, שחר הוא אחינו הנהג שיוצא לדרך בזמן.
הוא לא חורג מהמהירות המותרת מכל הבחינות, לא מפריז באורחותיו, ובכל זאת - למרות הקולגות המופרעים מימינו ומשמאלו שעוקפים מימין ונעצרים על ידי המשטרה בחשד לשכרות - הוא מגיע תמיד ראשון. לא תמיד, אבל כמעט תמיד.
וזה לא דבר של מה בכך, לקחת קבוצה שהיא די שום דבר, ולהפוך אותה למותג הכי לוהט בכדורגל כאן יותר מ20- שנה, ללא עוררין, עם 11 אליפויות. זו לא מכבי ת"א בכדורסל, ואפילו לא מכבי ת"א בכדורגל. בעצם, הכדורגל הישראלי ניצל. לו שחר, אוהד מכבי ת"א בכדורסל, היה מחליט לקחת את מחלקת הכדורגל של מכבי ת"א באותם ימים היה היום רק מועדון אחד בישראל, בסל וברגל.
3. מה שמצחיק, ואולי עצוב בכל סיפור הפיינל-פור ויום הזכרון, הוא שמכבי ת"א נלחמה בכל כוחותיה האדירים כדי לשמור מכל משמר על יום הזכרון לחללי צה"ל, אבל המחיר שהיא תשלם הוא חילולה של השבת, כשתשחק בשישי בערב חצי הגמר.
מבחינתי אין שום בעיה שתשחק בשישי, אבל כדאי שייפסק גם מסע השתדלנות בו מנסים להראות לעם ישראל עד כמה ניסו במכבי להימנע מלגלוש ליום הזכרון. ראשי היורוליג ידעו שבלי ברצלונה וגם בלי מכבי, הפיינל-פור הזה הוא סוס מת. ההסכמה על הקדמת משחק הגמר ל17.30- הושגה כבר לפני כמה ימים, אבל היה חשוב להראות שעובדים קשה כדי לכבות את הזעם מבית.
עבור משפחות חללי צה"ל, הוויכוח הזה לא מעלה ולא מוריד. הם מתאבלים על האובדן בכל השנה, ועבור שאר הישראלים יום הזכרון הוא עת לשיתוף ולסולידריות. כל השאר הבל הבלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם