כל התארים זורמים לרמלה
אשדוד התעוררה מאוחר מדי, וגילתה שרמלה עושה השנה גם את הדברים הקטנים טוב יותר מכולם. ככה זה כשדורון עולה עם המבט הזה בעיניים
שארדיי יוסטון מול רנה מונטגומרי צילום: דני מרון
הקאמבק של אשדוד היה מבצע הרואי, אבל כמעט חסר סיכוי: מי שנותן השנה לרמלה פור של עשרים הפרש לא יכול לקוות לטוב. הרכות של אשדוד במחצית הראשונה היתה שערורייתית, הירידה להגנה מול המתפרצות המפורסמות של רמלה היתה רשלנית, ו20- מ32- הנקודות הראשונות של רמלה הושגו מתוך הצבע. שי דורון עלתה עם המבט הזה בעיניים, שניצת שם בכל פעם שהיא רואה תואר. לאשדוד יש הרבה שחקניות מצוינות, אבל אין לה קילריות כמו שי דורון, טנישה רייט ולייני סלווין.
אחרי שעדני דגן מתח בחדר ההלבשה את מיתרי הקול שלו עד הקצה, אשדוד נזכרה שגם היא יודעת לשמור. במחצית השנייה, מחצית פלייאוף מצויינת, אשדוד הרחיקה את רמלה מהצבע, שלחה אותה להפגיז מהשלוש ושמחה לגלות שהקלעיות של רמלה לא מוצאות את היד.
אלא שכדורים שמוחטאים מהשלוש עפים רחוק מהטבעת, ופעם אחר פעם המומנטום של אשדוד נעצר בגלל ריבאונד התקפה שלקחו הגארדיות של רמלה. משחקים גדולים מוכרעים על הדברים הקטנים, והשנה רמלה עושה גם את הדברים הקטנים יותר טוב מכולם.
לקראת יום ראשון דגן צריך לשבור את הראש מה לעשות כדי שהקבוצה שלו לא תעלה שוב מבוהלת ותתקפל
מול האגרסיביות ההגנתית של רמלה. אשדוד היתה עד עכשיו יותר טובה ב50- מ80- הדקות, ובכל זאת זה 2-0 לרמלה. המסקנה היא שכדי שהסדרה לא תיגמר מחרתיים, אשדוד תצטרך לתת לא פחות מארבעים דקות טובות. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל זה מה שצריך השנה כדי להוציא תואר מהידיים של רמלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם