פניני: אנחנו מאמינים ויכולים ללכת עד הסוף
אחד מגיבורי הניצחון ששלח את מכבי ת"א לפיינל-פור שמח להבהיר (שוב) שהוא לא רק פרובוקטור. הוא מודה שגם במועדון לא האמינו בתחילת העונה שאפשר להגיע להישגים כאלה, אבל עכשיו מצהיר: "כל העונה לא דיברנו קדימה, אבל עכשיו אפשר להגיד מה אנחנו רוצים"
הזכר היחיד למה ששעה קודם עוד תפקד כחדר התדרוכים של דייויד בלאט, היו כמה שירבוטים על הלוח. שלוש שורות בצד השמאלי, ששרדו את החגיגות. "תנו את כל מה שיש לכם," כתוב שם. "ואחרי שנתתם את כל מה שיש לכם, תנו עוד קצת."
לא מאוד מקורי. קרמבו אמר את זה קודם. רק שב"מבצע סבתא" המשפט מאוד הצחיק. וכאן, כשחושבים על זה, פתאום זו לא נשמעת קלישאה בשקל. השחקנים של בלאט כבר יותר מחצי עונה מתחילים בכל הכוח, ולאט לאט מגבירים.
עשרה מטרים משם, בלאט מתייצב אל מסיבת העיתונאים. "אני רוצה לעשות משהו חדש," ביקש לפני שמתחילים. מסביר שכל העונה אנחנו מתכנסים בחדר הזה, שואלים שאלות, מקבלים תשובות. לפעמים קצת כועסים. עכשיו, הוא מבקש מכל הנוכחים לתת ידיים, כי כולם, לדבריו, חלק מהעונה הזאת.
וכך, באותו חדר שרק לפני שנה היה זירת קרב מסוכנת, בעימות המתגלגל בין התקשורת העוינת לפיני גרשון, יושב מאמן מכבי ומוחא כפיים עם העיתונאים. ואתם חשבתם שכבר ראיתם הכל בחיים.
גם הילדים שחיכו מחוץ להיכל חשבו, אבל אז הגיע סופו והחל לרקוד באמצע המעגל. רגע לפני, אחד המאבטחים עוד קרא לו. ביקש שיחכה שנייה כדי שישמרו עליו. שחורציאניטיס חייך. הילדים האלה באמת מאוד מסוכנים, אבל הבייבי נראה מאושר. בדרך למכונית הוא עצר בערך מול כל אוהד. חתם, לחץ ידיים, חילק כיפים. לילדים שלום.
אבל הגיבור האמיתי של הערב היה גיא פניני. את הקטע האמנותי הוא החל כבר על המגרש, כשבלי להזהיר מראש לקח מיקרופון ופצח בסולו מצמרר. שיר אהבה ספונטני לדורון פרקינס. "רק כשקמתי בבוקר שאלתי את עצמי מה בדיוק עשיתי שם," הוא שחזר את המופע ביום שאחרי. "זה לא היה מתוכנן. כנראה שזה היה חזק ממני, ומגיע לדורון. באמת שיש לו חלק עצום בהישג שלנו."
מאז
"האמת, מאוד צורם לי שכל פעם חוזרים לדבר על זה", הוא אומר. "לא אגיד שלא התעסקתי פעם בשטויות, או שאני לא מבין מאיפה הגיעה התדמית שלי, אבל בואו נתעסק בכדורסל. גם את זה אני עושה טוב, לא? אני חושב שמאוד התקדמתי בשנתיים במכבי. כבר תקופה ארוכה אני משחק כדורסל חיובי. לא יודע אם השתניתי. זה גם עניין של איפה וכמה אתה עושה.
"גם פעם הייתי חודר לסל, אבל נגיד פעם במשחק, ועוד פעמיים פיק'נ'רול. היום אני עושה את זה יותר. גם במשחק האחרון היו רגעים שפתאום אתה מטריף את הקהל, או עושה דברים קטנים שלא קשורים נטו לכדורסל. דברים שמכניסים אנרגיות ומנצחים משחקים, אבל זה אקסטרה. אולי המשחק האחרון ישכיח סופית את התדמית. נראה. אם לא, למדתי לחיות עם זה."
כששואלים אם מה שקורה למכבי העונה הפתיע אותו, פניני עוצר לשנייה. מנסה להסביר את ההרגשה המיוחדת שכולם מדברים עליה. "מהיום הראשון שכל החבורה הזאת נפגשה, אף אחד לא באמת ספר אותנו," הוא משחזר, ואפילו מבין. "אני לא יודע כמה אנחנו בעצמנו האמנו שנוכל להגיע לרמות האלה. היינו ריאלים, וידענו שאובייקטיבית יהיה מאוד קשה לעלות לפיינל-פור, אבל עם הזמן היה ברור שקורה כאן משהו אחר."
"בניצחון במוסקבה על חימקי. בטרום עונה לא נראנו הכי טוב. בפתיחה בוויטוריה נראנו רע. בחימקי אמרתי לעצמי 'וואו.' שם התחלתי להבין מה אנחנו מסוגלים לעשות. זה לא בא לבד. עבדנו קשה השנה. אולי הכי קשה. מי שבתוך הקבוצה יודע שלא כל שנה קורעים ככה את התחת, והסיפוק אדיר".
ואחרי שהבנתם, מה הלאה?
"ברור שבפיינל-פור כולם חזקים. אין פייבוריטית אחת מובהקת, אבל סוף סוף אנחנו יכולים להגיד מה אנחנו רוצים. כל העונה לא דיברנו כל-כך הרבה קדימה. הצבנו מטרות קטנות. לעבור את השלב המוקדם, לעלות להצלבה, לעלות לפיינל-פור. עכשיו אפשר להגיד שאנחנו רוצים, וגם מאמינים ויכולים ללכת עד הסוף. נבוא צנועים, נמשיך לעבוד קשה, אבל אנחנו יכולים לנצח."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם