ענבר: הכדורסל משפר אותי כעו"ד ולהיפך
גם את היום החשוב בקריירת הכדורסל שלו, פתח מאמן אליצור רמלה בדיון בבית-משפט. כזה הוא עדן ענבר טיפוס שכולו חיוכים, שליטה ופרופורציות. ראיון עם האיש שניסה להפוך את רמלה לאשדוד - ויצאה לו גרסה נשית של מכבי ת"א
קבענו אתמול ב.17:00- ב17:45- הוא נכנס לאולם בבגדים מגוהצים, וזוג נעלי התעמלות ביד. התנצל על הפקקים בנסיעה היומית מהצפון לרמלה, ואמר שיהיה בסדר. ב18:00- תוכנן תדרוך וידאו. ב18:02- השחקניות החלו להציץ מהמסדרון. "עוד עשר דקות," הוא ענה לראשונה. "עוד חמש" לשנייה. אבל זו לא התשובה או הטון שמספרים את הסיפור של רמלה העונה. קבוצה שעד הקיץ נחשבה לאחת הלחוצות בספורט הישראלי.
בחצי שעה עם האיש, תופסים אותך דווקא הדברים הקטנים. החיוך כשלייני סלווין נעלמת מאחורי הדלת. "היא נחמדה," הוא אומר, וממשיך בשיחה. שיחכו שתי דקות. העולם לא ייעצר. הבנות יראו את הוידאו, ויגיעו מוכנות. ולא, הנונשלנטיות הזו לרגע לא תתבלבל עם חובבנות או זלזול. להיפך, היא תשדר שליטה, תחושה שהכל בסדר.
פרופורציות. כנראה אותן פרופורציות שמאפשרות לו לדבר בלהט על סגירה לריבאונד, ובמקביל לא להתבייש להצהיר שהכדורסל אינו מרכז חייו. משפט שבעולם מאמני הכדורסל, אלה שמתעוררים אל הסטטיסטיקות, יושבים לאכול עם חוברות סקאוט ומכירים כל נער שאי פעם כדרר באינדיאנה, נחשב כמעט כפירה.
הוא בן ,39 עו"ד אזרחי במשרה מלאה, ומבהיר חד משמעית, שהמשרד הוא עבודתו הראשונה. ולא, זה לא מפריע. "השילוב עושה רק טוב לשני התחומים. הכדורסל הופך אותי לעו"ד יותר טוב, והמשרד למאמן יותר טוב. כדורסל זה סוג של ביצה. אני לא מתעסק בביצה הזאת."
איך זה עובד? הרבה שעות בכבישים, בין הבית בגב הכרמל לעבודה בצפון, לרמלה, והביתה. על אימוני בוקר מוותרים מראש. יישור קו עם התיאוריה של אבי אשכנזי, עוד מאמן שמתפעל קריירה כפולה, שכבר אמר שבאימוני בוקר לא מפצחים את האטום.
מאז שעבר לבוגרים, ענבר מאמן נשים. "החיבור מקרי," הוא מסביר, בלי לחפש תירוצים או אידאולוגיה. "מעולם לא התייחסתי לכדורסל הנשים כמקפצה לגברים. הגעתי, אהבתי. התקדמתי יפה, וכרגע אני כאן. זה לא שהמטרה היא לאמן כדורסל נשים, אבל לדעתי אין הבדל גדול. נכון שיש פערים ביכולות הפיזיות, ושחקניות לא יכולות לעשות דברים שדורון פרקינס עושה, אבל גם היכולת האתלטית של ההגנה אחרת."
וברמת החשיפה, ההכרה, ההזדמנות למנף את ההצלחה ולעבוד ברמות גבוהות יותר, אין תכנית מגירה ששיאה מעבר לגברים?
"לא אמרתי שזה לא מעניין אותי, אבל אני לא רואה בנשים סוג של לאומית ב' ביחס לגברים. אני יודע שגמר גביע הנשים נדחק מתחת למשחק בין ראשון לגלבוע. אני לא שמח מהמצב, אבל להגיד שזו סיבה לעבור מרמלה לקבוצת גברים בינונית? לא."
לא סיבה, אבל גם לא נושא. בניגוד לחלק מעמיתיו ומעמיתותיו בענף, שחלקם הפכו את המשחק לסוג של מאבק חברתי. קרב שלפעמים מזוהה עם הליגה עוד יותר מהכדורסל עצמו. מענבר לא תשמעו מילה על אפליה, ולא כי הוא בורח, מתחמק או שאין לו דעה.
"אני נגד הבכיינות הזו," הוא אומר, ומפרט: "מעולם לא רצתי לצעוק ’קיפוח.' יותר מזה, אני רואה את עצמי חלק מכדורסל הנשים, וחושב שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו. לא
"כמובן שהתקשורת מתחברת יותר לגברים, אבל העונה, כשרמלה מצליחה, אנחנו מקבלים יותר חשיפה מקבוצות גברים. זה מוכיח שכשיש משהו, באים אליו. אני לא מאמין שאפשר לשכנע עיתון או רדיו לסקר משחק שלא מעניין אותם. הלוואי שהיו באים יותר. כדורסל הנשים בהחלט שווה יותר מהחשיפה שלו, יש פוטנציאל ואפשר לעשות דברים. תראה איך אבנר קופל משווק את ליגת הגברים, מוצר שהדעות עליו חלוקות, בצורה מדהימה."
השידוך עם רמלה היה סוג של הפתעה גם עבורו. בעונה שעברה ענבר אימן באשדוד, ונהנה מכל שנייה. היה שם חיבור מיוחד. קבוצת מרכז טבלה שטיפסה לגמר הפלייאוף. בדרך הקהל התאהב, האולם התמלא, הענף כולו פרגן.
ואז הגיע הטלפון מרמלה. ההיפך המוחלט מהקבוצה הצנועה והפסטורלית מאשדוד. מעצמה שבדיוק ירדה מנכסיה. מועדון עם ציפיות בשמיים, היסטוריה של פיצוצים עם מאמנים, קהל תובעני, ובעיקר אחד הבוסים הפחות צפויים שפגשתם, ראש עירייה, יואל לביא.
"אגיד לך יותר מזה," ענבר מתנדב, "זו גם החלטה שלא מתאימה לאופי, למבנה האישיות שלי. אני אדם שלא עוזב כשטוב לי, והיה לי טוב באשדוד. קשה לי להסביר. התלבטתי קשות, אבל כנראה הרגשתי שמיציתי את עצמי באשדוד."
אירועי העבר ברמלה היוו מבחינתך חלק מההתלבטות?
"האמנתי שאהפוך את רמלה לאשדוד, מבחינת השלווה."
וחצי שנה אחרי?
"אנחנו לא רחוקים משם. האמת? כשמצליחים יותר קל, ובינתיים אנחנו מצליחים. בכל מקרה, אגיד לך שמעולם, באף קבוצה, לא היה לי שקט מקצועי כמו שיש ברמלה. כל מה שאגיד מעבר לזה מיותר."
ובכל זאת, תן עוד שורה. למשל, איך עובדת הדינמיקה עם ראש העיר? יש לכם שיחות מקצועיות?
"לא יודע מה זה שיחות מקצועיות. הוא מבין בכדורסל, ומאוד מתעניין. לא מעניין אותו מי שומרת על מי, אבל רוצה לדעת מי משחקת ביריבה. הוא אוהד עם כוח של נשיא, אבל הוא לא מנצל אותו. לפעמים הוא מגיע אליי בוער כולו, אני מרגיש שהוא מתפוצץ מבפנים ומת להגיד לי: ’הלו, תעשה ככה, תעשה אחרת.' כמו כל אוהד. כמו שארגיש אם אלך למשחק של מכבי ת"א, ואחשוב מה המאמן צריך לעשות. אבל הוא מתאפק, ואני מעריך את זה.
"אני מבין את הסטיגמות על יואל לביא. בעצם, אלה לא רק סטיגמות. קרו כאן דברים. אני מבין שיש פער גדול בין מה שאני מציג, למה שאנשים חושבים שקורה, אבל בשורה התחתונה מעולם לא קיבלתי ממנו הוראות טקטיות. אין שחקנית שרציתי ולא הגיעה. אין שחקנית שלא רציתי והגיעה. אני עובד בשגרה מול היו"ר שמואל לבקוביץ.' יואל הוא הנשיא.
"כן, לפני המעבר היו חברים שאמרו שהשתגעתי. העונה שעברה ברמלה לא היתה טובה. דברים לא התחברו. התחלפו מאמנים. גם אני, מהצד, הרגשתי לפעמים שמתייחסים לא בכבוד למאמנים. כל מי שהיה כאן יודע שמה שקרה לא תרם לקבוצה, ושאי אפשר להפיל את כל התיק על אדם אחד. ידעתי לאן אני מגיע, והאמנתי שאוכל לעשות את זה אחרת."
לא מפחיד?
"אני לא טיפוס שמונע מפחד. באתי עם הדרך שלי. ידעתי שאם אצליח, יתנו לי לעשות מה שאני מאמין. ושאם אכשל, חלילה, לא יעניין אפילו את יואל שהקשבתי לו."
בינתיים, כאמור, הכל עובד. זו לא רק הצלחה נקודתית באירופה, שאגב, הפתיעה גם את ענבר עצמו: רמלה הצליחה להחזיר לעצמה את העוצמה בליגה. להתבסס שוב כמעצמת על יחידה, שמזכירה את השלטון של מכבי ת"א בליגה המקבילה. בתוצאות, ובסגנון. ענבר חותם על ההקבלה. "ההשוואות למכבי הן המחמאה הכי גדולה שרמלה מקבלת העונה", הוא אומר. "רק שהגדולה של מכבי היא שמה שקורה ברמלה העונה, עובד במכבי 40 שנה. לרמלה יש עוד הרבה זמן להוכיח את עצמה."
ענבר הסתבך. נסים רון מוחה, "אני אתקן אותך רמלה בצמרת מאז שעלתה ליגה," טוען המנהל המקצועי, שכמו חמישה אנשים אחרים, מאיש המשק ועד אוהד שהגיע לנשק את המאמן, נכנס לחדר והתיישב בטבעיות להקשיב לשיחה. אגב, דברים שקורים רק ברמלה. "כן, רק שמכבי בפיינל-פור היורוליג כל שנה שנייה," מחדד המאמן.
אחד המבקרים מנצל את ההזדמנות כדי להסביר שענבר יישאר חמש שנים. המאמן, מצדו, מעדיף לסיים קודם את השנה הראשונה, ואז נדבר. "ראיתי מה גמר גביע עשה לאוהדים, אני יכול רק לנחש מה יעשה גמר גביע אירופה. העיר בטירוף, ומגיע לאוהדים לזכות בגביע. על ההמשך מוקדם לדבר. טוב לי כאן, אבל כדרך חיים אני לא חותם בשום מקום ליותר משנה. לא רוצה להישאר כי יש חוזה, או שישאירו אותי כי יש חוזה."
ובהנחה שדברים יסתדרו, תוכלו להשתדרג ליורוליג?
"זו גם שאלה תקציבית, שלא קשורה אליי. מקצועית, עם שינוי לא רציני בסגל, רמלה יכולה היתה להיות קבוצת יורוליג בינונית ומעלה, שמביאה כבוד."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם