שידרגו לביזנס: מי שולט ב-NBA
הטריידים האחרונים רק חיזקו את הקונספירציות בדבר שליטתם בNBA- של קומץ סופרסטארים וסוכני-על. לא ברור כמה אמת יש בכך אבל בדבר אחד אין ספק: מבחינת הכוח, ההשפעה וההכרה במעמדם, השחקנים של היום נמצאים בליגה אחרת לגמרי
האוליגרכיה. הסוכן רוז, החבר ווסלי, לברון וידידו מאבריק קרטר צילום: איי-פי
"אתה מכיר את ההיסטוריה של הליגה," מסרב מארק סטיין, הכתב הבכיר של רשת ,ESPN להתרגש. "גם לפני 25 שנה היו מעט קבוצות שריכזו את כל הכוכבים. רק שאז, לאף אחד לא היה אכפת מכל הקבוצות האחרות. בשוק של היום ועם התקשורת הנוכחית, אנשים שמים הרבה יותר לב לפרטים."
אבל נדידת הכוכבים משאירה בכל זאת מספר שאלות פתוחות. האם פערי הרמות והמעמדות טובים לליגה? האם לשחקנים יש כוח רב מדי? ויכול להיות שיש קשר לכך שכמעט כל השחקנים הגדולים - לברון, ווייד ובוש, כרמלו אנתוני, טוני פארקר וכריס פול, ועוד הפנקס פתוח - מיוצגים על ידי אותה סוכנות-על, שלצדה ניצב איש צללים מסתורי בשם וויליאם ווסלי?
2. הנה מה שאנחנו יודעים על וויליאם ווסלי. הוא התחיל את הקריירה ב"פרו שוס," חנות נעליים בשרי היל, ניו-ג'רזי, בשנות ה,80- והתחבר לשני מקומיים שהפכו מאוחר יותר לכוכבי מכללות בלואיוויל, לשחקני NBA ולכוכבים בישראל: מילטון ואגנר ובילי תומפסון (שסיפר ל"ניו-יורק טיימס," "זו לא היתה חנות, אלא ה- חנות.("
בשנות ה90- שכר אותו ריק מהורן, שחקן העבר של הפיסטונס, כשומר במועדון לילה, וכשמהורן עבר לשיקאגו, ווסלי בא איתו. בעיר הרוחות הוא התחבר עם מייקל ג'ורדן, ובעזרת הכריזמה והחברותיות שלו, החל לצבור כוח והשפעה.
האיש, שזכה לכינוי "וורלדווייד ווס," נמצא בכל אירוע ספורט גדול, ולעתים, כך נדמה, אפילו בשני מקומות בו זמנית. הוא מקושר בצורה פורמלית או חברית למאמנים (למשל ג'ון קליפארי) אנשי הנהלה (מארק וורקנטיין, שנחתך מדנבר וצורף לאחרונה לניקס) ולשחקנים, מהתיכונים ועד לסופרסטארים - לצד חברו ליאון רוז מסוכנות .CAA
איחוד בקרוב בתפוח הגדול עם כריס פול? אנתוני צילום: MCT
גורמים בליגה טוענים שווסלי גם בעל מהלכים ב"נייקי," וקובע מי מלקוחותיו יקבל כמה. הסוכנות כונתה כבר "החזקה ביותר באמריקה" ומחזיקה רשימת קליינטים מפוארת בכל תחום, מג'ורג' קלוני עד רדיוהד מכריסטיאנו רונאלדו עד נובאק דיוקוביץ,' מדייויד לטרמן עד ג'סטין ביבר מהסדרה CSI עד הוועד האולימפי הבינלאומי.
אחד מחבריו הטובים של ווסלי הוא לברון, וכאשר זרק הקיץ כריס פול את סוכנו והצטרף לרוז, ובמקביל הרים פול כוסית לחיים בחתונתו של כרמלו אנתוני ודיבר בחצי חיוך, בנוכחות אמארי סטודמאייר, על איחוד כוחות בניקס, הליגה געשה. כחצי שנה מאוחר יותר, אמארי וכרמלו כבר יחד, ופול מסיים חוזה ב.2012- נו, צריך עוד הוכחות לשליטה של ווס ורוז בליגה?
3. כנראה שכן. עיתונאי אמריקאי אחר, שביקש לדבר לא לציטוט כדי לא לשרוף קשרים וגשרים, טוען: "הכוח שמיוחס להם מוגזם, הם לא באמת שולטים בכל, למרות שזה מה שהם מנסים לשדר ללקוחותיהם. דנבר היתה יכולה לשלוח את אנתוני לכל מקום בלי לשאול את .CAA
מה שכן, היום השחקנים משתמשים בכוחם כדי לגרום לדברים לקרות. לברון, ווייד ובוש נפגשו והחליטו ללכת למיאמי. אני זוכר את הביקורות של ג'ורדן ואחרים על לברון לאחר המעבר שלו להיט, והאמירה שהוא לא היה מצטרף למג'יק ולבירד. לדעתי הוא משקר. אם היתה לו תחרות רצינית יותר על האליפות, הוא היה מבקש מהקבוצה שלו טרייד על כל מי שאפשר."
עם זאת, גורם אחר בליגה מציין כי בכל זאת, לרוז יש כוח שאין לזלזל בו: "אני לא יודע לאיזו רמה זה מגיע באמת, אבל בטוח שבעלי קבוצות ומנג'רים רוצים לכבד את רוז ולהיות איתו בקשרים
טובים. יש לו כוח בלתי רגיל." הכוח הזה, אגב, מתבטא אף מחוץ למגרש: בחתימת חוזים מסחריים, הופעות בתכניות בידור או בסרטי קולנוע. רק ששוב, גם הגורם הזה מדגיש: "הכוח שלו עוזר אבל בסופו של דבר השחקן הוא הבוס."
אחד האנשים שמייצג רוז, גם אם לא המפורסם שביניהם, הוא עמרי כספי. "אין ספק שCAA- ביססו את עצמם כסוכנות המובילה בליגה," הוא אומר למעריב ומפרגן לסוכנו, שאגב, יהודי ומדבר עברית. "הוא עובד בשביל השחקנים והקבוצות, מבין את הליגה.
הוא פיגורה, אחד מ50- האנשים החזקים בספורט האמריקאי." וגם את ווסלי יצא לו לפגוש. "אדם מאוד מיוחד," מעיד הפורוורד של סקרמנטו, "הוא החבר הכי טוב של ג'ורדן, עבד איתו היום שנים. בשנה שעברה הוא הכיר אותו לי ולאחי."
4. אז תשובות חד משמעיות קשה לקבל. הכל עניין של פרספקטיבה. מה שברור זה שהשחקנים מחזיקים כיום בכוח עצום, כפי שהעיד מצעד העלייה לרגל ללברון בקיץ האחרון. כאשר הכתיבה הנהלת הNBA- את קוד הלבוש המחויט באמצע העשור הקודם, כדי לסלק את ההיפ-הופ מהמגרשים ולהתאים אותם לקהל מהמעמד הבינוני ומעלה, היא כנראה יצרה אפקט שיצא משליטה. השחקנים היום מרחרחים אחר הזדמנויות עסקיות, מבינים בחוזים, פעילים ברשתות מדיה חברתית.
רק ריי אלן הוותיק הזכיר לאחרונה ב:ESPN- "אני רואה שהיום השחקנים אנשים רוצים פרסומות ונטוורקינג לפני הגוד סטאף. תתמקדו בג'וב שלכם, והכל יסתדר."
ריי אלן. מבקש לשמור על שפיות צילום: רויטרס
וכאשר מחברים את החוש העסקי המתפתח לחוזים המתנפחים, למיליוני העוקבים בטוויטר ולהשפעתם הכלכלית (קליבלנד קבאלירס, כזכור, איבדה 26 אחוז משוויה תוך שנה בעקבות החלטת לברון) מבינים שהשחקנים של היום, מהבחינה הזו, לעולם לא יהיו כמו השחקנים של פעם. וגם מבינים מדוע השביתה ביולי, בהתחשב בפערים העצומים בין עמדות השחקנים לאלה של 30 הבעלים (ש17- מתוכם הפסידו כסף ב(2010-, כמעט בלתי נמנעת.
עם זאת, צריך גם לכבד במידה מסוימת את החברות בין שחקנים שבאו מאותו מחזור, ששיחקו באותה נבחרת ארה"ב, ושפשוט רוצים ליהנות ביחד. "נכון שאנחנו לא אוהבים שלשחקנים יש כוח, אבל מה הליגה יכולה לעשות, לאסור על אנשים לשחק יחד,"? תוהה סטיין, ומפנה אותנו לציטוט של עמיתו ביל סימונס.
"בששת העשורים האחרונים," כתב סימונס לאחרונה, "השחקנים הבאים שיפרו את מצבם ואת הסיכוי לקחת אליפות על ידי טרייד או מעבר בשוק החופשי: צ'יימברליין, אוסקר רוברטסון, קארים, שאקיל, מוזס מאלון, בארקלי, ריק בארי, אייברסון, גארי פייטון, דרקסלר.. ועכשיו התופעה הזו מסכנת את הליגה?
אם קבוצה משוק קטן תבנה נכון מסביב לשחקן המרכזי שלה, הוא יישאר חוץ מזה, מה רע בכך שיש שש-שבע קבוצות מחורבנות ושש-שבע מעצמות? אתם באמת אומרים לעצמכם, 'אויש, שוב לראות את סדרות הגמר עם כל הכוכבים האלה.'? עשו לי טובה."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם