אור לבושה: לקראת המפגש האירופי של רמלה
מדוע רמלה תהיה הלילה בחצי גמר היורוקאפ? למה היא מזכירה את הקבוצה של שמעון מזרחי? ואיזה חותם הותיר איזנברג על הענף? כדורסל נשים, 4 הערות
שי דורון. מפגש לוהט בגראן קנריה צילום: דני מרון
הגענו לשם עם רמה"ש, שבאותה שנה שמה את הנשים במפה, ולא רק בספורט - בהכל. שני ערוצי טלוויזיה שידרו את גמר גביע רונקטי בו זמנית, ואלומה גורן היתה רחוקה ג'אמפ שוט אחד מהנפת הגביע. כשחזרה לארץ גילתה שהחתימה שלה הפכה למצרך מבוקש ברחוב.
רמלה תעלה היום למשחק בגראן קנריה - אני מניח שמדובר באותו אולם דחוס וביתי כמו שאולמות ספרדיים יודעים להיות - במצב אחר לגמרי. הספרדיות לא יכולות לנצח הערב את רמלה ב25- הפרש.
אם תקרה תקלה נוראית, זה בגלל שרמלה תנצח את עצמה. לעדן ענבר אמנם אין ניסיון באתגרים בינלאומיים, אבל חוכמת חיים לא חסרה לו. כשנשאל אחרי המשחק הראשון אם הוא חולם על הגמר האירופי, השיב שאם יחלום על הגמר - יעוף כבר ברבע הגמר.
2. יש דמיון מוזר בין מה שמתרחש השנה בכדורסל הגברים והנשים. בשבועות האחרונים רמלה של ענבר מזכירה יותר יותר את מכבי ת"א של בלאט. גם בגלל התוצאות, ובעיקר בגלל הסגנון.
עדן ענבר. ההצלחה של רמלה היא קרן אור בליגה החלשה צילום: דני מרון
שבוע אחרי שבוע רמלה מפרקת יריבות בליגה ובאירופה, שבוע אחרי שבוע היא עושה את זה, לפני הכל, באמצעות הגנה רצחנית שמתחילה בקו הגארדיות - לייני סלווין ושי דורון. גראן קנריה הגיעה בשבוע שעבר לרמלה על תקן קבוצת ההגנה הטובה במפעל, וחמש דקות בתוך המשחק גילתה מי כאן באמת יודעת לשמור.
קשה לראות איך רמלה לא תעלה היום לחצי הגמר לא בגלל ההפרש שהיא מביאה מהארץ - בגלל שהיא קבוצה טובה יותר. הבעיה של רמלה באירופה אמורה להיות מתחת לסל. העובדה שקיה ווהן הנהדרת משחקת רק בליגה משאירה את רמלה בלי נוכחות משמעותית בצבע.
אלא שגראן קנריה לא הראתה במשחק הראשון כלים להכות את רמלה בנקודת התורפה שלה. ליקו ווילינגהאם, גבוהה-נמוכה עם אינטליגנציית כדורסל נדירה, השתלטה על הרחבות וסיימה עם 23 נקודות ו22- ריבאונד. אם היא תחזור על הצגות כאלה עד סוף המפעל, לרמלה יהיה גביע; אבל זה לא יהיה פשוט מול יריבות עם הרבה יותר סנטימטרים ומאסה בצבע.
3. בדיוק כמו אצל הגברים, ההצלחה האירופית של רמלה היא קרן אור בעונה קטסטרופלית שעוברת על הליגה. שימו לב לתוצאות שהושגו בשלושת המשחקים שנערכו השבוע במסגרת המחזור האחרון של העונה הסדירה: .62-100 ,55-81 ,67-103 במהלך השנים ליגת הנשים התגאתה בכך שגם אם האיכות בה לא נוגעת בשמים, בשונה מהגברים היא מתמחה בייצור סידרתי של דרמות. השנה גם הדרמות
במשורה.
אומרים שרכבת נוסעת במהירות של הקרון הכי איטי, וליגת הנשים כולה משוחקת בצל הפארסה העלובה של מפעלות שאול איזנברג בע"מ. כשמדי מחזור יש לפחות משחק אחד נטול כל ערך ספורטיבי, כל העסק מקבל גוון לא מקצועני. למרבה המזל, החבורה המוכה של איזנברג תיעדר ממגרשי הפלייאוף. יהיו קבוצות טובות יותר ופחות, אבל לפחות כולן יעמידו חמש שחקניות על המגרש.
שי דרון בפעולה. ההצלחה של רמלה באירופה מצילה את האווירה צילום: דוד פליגל
ההצלחה של רמלה באירופה מצילה את האווירה בענף, אבל גם יוצרת בעיה לליגה: כשרמלה מפרקת בחוץ את רמה"ש, כמו בשבוע שעבר, נוצרת תחושה שהקבוצה של עדן ענבר ושאר הליגה לא מדברות באותה שפה. ענבר קיבל בבניית הקבוצה כל מה שרצה - התקציב והשחקניות נשפכו כמים. זה נשמע כמו חלומו של כל מאמן, אבל החלום הזה לעיתים קרובות הופך לסיוט.
קל לבחור בקיץ את השחקניות הכי טובות בשוק, הרבה יותר קשה לחבר אותן בחורף ולשכנע אותן להשאיר את האגו בבית. ענבר, בינתיים, הצליח בשתי המשימות האלה במידה מעוררת הערכה.
4. הרעיון לאפשר החתמת זרה רביעית לקראת הפלייאוף הוא לטעמי אנטי ספורטיבי ביסודו. קבוצת כדורסל ראויה היא זו שמתחילה לרוץ בקיץ, מנסה להתחבר בחורף ולהגיע לשיא באביב. איגוד הכדורסל מצפצף על השעון המסורתי של הענף, ונותן לקבוצות הכשר רשמי לפצוח בהדבקת טלאים במאני-טיים של העונה.
באופן אירוני, דווקא הרעיון הגרוע הזה אולי יספק לליגה חבל הצלה, שכן ההשפעה של הזרות החדשות על הקבוצות היא בגדר נעלם. שארדיי יוסטון הנפלאה עלולה להיות כוכבת אחת יותר מדי, שתפרק את המערך העדין של רמלה, ומי יודע - אולי אריקה ווייט תסייע לרמה"ש לחזור לשחק כדורסל. כדי שהעונה הזו תסתיים עם טעם טוב, רמלה צריכה להיות ענקית באירופה ופגיעה בליגה. בואו נחזיק אצבעות שלא יקרה בדיוק ההיפך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם