הולכים על טוהר: לקראת חצי גמר גביע המדינה
טוהר חיימוביץ' הפצוע והנשכח התנתק מהכדורסל לארבע שנים. לאוהדי הפועל ת"א לא הייתה אז קבוצה ואולם. החיבור עשה לכולם רק טוב. ארבע שנים אחרי שהצטרף להפועל אוסישקין, ב"משחקים של 60 הפרש נגד שחקנים שיכלו להיות סבא שלי," מגיעים חיימוביץ' והאדומים לחצי גמר הגביע בנוקיה. ומאמינים שאפשר להמשיך הלאה
לאורך כל התקופה עברו בראש מחשבות פרישה, שהתבשלו על אש נמוכה. ואז הגעתי לביקורת אצל הרופא. הוא אמר שהרגל לא במצב מזהיר. משם הלכתי לסניף של איסתא."
לא רק הפועל ת"א חוזרת הערב (ב', 19:00, דיווח חי ב-nrg מעריב) למרכז הבמה, אחרי שנים של ניתוק כמעט מוחלט מהכדורסל המקצועני. טוהר חיימוביץ' לא גדל באוסישקין המקורי, אבל איכשהו יצא שהסיפורים משתלבים.
כמו הפועל, גם הוא סומן בתחילת האלף כפוטנציאל גדול עם עתיד מזהיר גם במקרה שלו, כוחות שאינם קשורים לספורט נטו העלימו אותו מהענף. כמו הפועל, הדרך חזרה נראתה כמעט דמיונית. יחד עם הפועל, הוא התחיל הכל מאפס.
חיימוביץ' גדל במכבי ראשל"צ ועבר את המסלול המשודרג לכישרונות צעירים. מלך הסלים של ליגת הנוער, נבחרת הנוער, שתי הופעות בגמר התיכונים, ומשם לנבחרת העתודה, בין היתר לצד גיא פניני ויותם הלפרין, שהוקפץ כיתה.
בדרך הוא כבר החל חפיפה בבוגרים. בהתחלה בראשל"צ, ובהמשך בגבעת-שמואל. הכל עבד כמו בהוראות ההפעלה המקובלות, רק שאז הגיע טורניר הכנה לאליפות אירופה של העתודה. חיימוביץ' נפצע, וגם את זה הוא עשה הכי יסודי שאפשר,
חיימוביץ' הושבת לעשרה חודשים בהוראת הרופאים. כשחזר וגילה שהוא עדיין מושבת, הפעם בהוראת המאמן, הגיעה השבירה. הרופא, כאמור, סיפק את הדחיפה הסופית, ובגיל 22 הגארד במיל' החליט לעזוב הכל ולטוס לג'ונגלים של ברזיל.
שני טיולים לדרום אמריקה, כמעט שנה במצטבר, עם גיחה קצרה לארץ ביניהם. גם כשחזר, הוא לא התקרב למשחק. ההבטחה הגדולה הופרה. הכדורסל, מרכז חייו מהקט-סל, נעלם. יותר נכון, הועלם.
ארבע שנים חיימוביץ' ניתק את עצמו מכל פעילות ספורטיבית. לא רק שלא התכוון לחזור לכדורסל מקצועני, הוא אפילו לא הלך לזרוק לסל עם חברים בשביל הכיף. אולי סוג של חרם על המשחק שבגד בו.
"כן, נוצר אצלי אנטי," הוא מודה בשחזור. "כל החברים שלי היו מהכדורסל, והם ניסו. היו מציעים לי לבוא לפארק לשחק עם החבר'ה, או לשבת יחד לראות משחק בטלוויזיה. לא רציתי שום קשר עם ספורט.
אפשר להגיד שהצטברה אכזבה גדולה. שילוב שהתחיל בבעיה הפיזית, אבל עוד יותר מזה, היה תסכול מההתנהלות. התחושה שאתה שחקן צעיר שמשחק בנבחרות, נפצע, וכשאתה חוזר מתברר שאין לך לאן.
אני לא יכול להגיד שהייתי כשיר פיזית במאה אחוז, אבל רציתי. ניסיתי הכל, והיתה תחושה שלא דוחפים אותך. שלא מקדמים אותך כמו שאתה חושב שמגיע לך. אתה מוצא את עצמך עם שלושה זרים על העמדה, ועם מאמן שכדי לכסות את התחת מעדיף לתת דקות לזרים שהוא הביא ושמקבלים הרבה יותר כסף. אתה מרגיש שזה לא תלוי בך. הכדורסל היה כל חיי, זה מה שרציתי לעשות, מה שידעתי שאעשה. וקיבלתי סטירה מאוד חזקה."
געגועים היו?
"היתה צביטה. אתה רואה חברים מהנבחרת משחקים ברמות הכי גבוהות. מגיעים לאירופה, חותמים במכבי. פניני, עודד שעשוע או מורן רוט, כולם עושים את קפיצת המדרגה שאני הייתי אמור לעשות, הופכים לשחקנים בכירים. הרגשתי שהרכבת בורחת לי. היה געגוע, אבל בסך הכל אני חושב שהשנים בחוץ עשו לי רק טוב."
יכול מאוד להיות שאם הפועל ת"א של שאול איזנברג לא היתה מתרסקת, חיימוביץ' לא היה יודע שהערב נערכים משחקי חצי גמר הגביע. החיבור המחודש למשחק לא היה מתוכנן. זה לא שבוקר אחד קצוות הציפורניים גירדו, וטוהר החליט לחדש קשר עם האקסית המיתולוגית. לא היתה שום תוכנית שלבים בדרך לפיסגה. לפחות לא לו.
על הקאמבק אחראי אורי שלף, מיזמי "הפועל אוסישקין." עד אז הם לא הכירו מעבר לחברים משותפים, אבל חיימוביץ' ענה בדיוק על דרישות הפרויקט שבדרך. שחקן שכמו הקבוצה ואוהדיה, נקלע לליגה ב' עקב הנסיבות, ואם רק ירצה, יוכל את להוביל את יתרון האיכות היחסי שקברניטי המיזם חיפשו מהרגע הראשון.
כשמנסים לברר מה גורם לבחור בן ,25 שהתנתק כמעט בהפגנתיות מהמשחק, לשוב למגרש, חיימוביץ' חוזר לשלף. "אורי עו"ד, בחור מאוד משכנע, ואיכשהו הוא מדבר איתך ובסוף השיחה אתה אומר לו מה שהוא רוצה לשמוע."
שלף הסביר לרכש החדש שהוא המוחתם הראשון של הפרויקט, ושהחזון הסופי הוא להוביל את הקבוצה לליגה הראשונה. "הוא דיבר על הרעיון בתשוקה אדירה. בשיחה הראשונה זה נשמע הזוי, אבל הנה, ארבע שנים אחרי, אנחנו בצעדי ענק בדרך לשם. כשאני מסתכל לאחור זה מטורף לגמרי. היום אנחנו מתנהלים כמו קבוצה מקצוענית. באותם ימים אורי דיבר איתי על משחק אחד ואימון אחד בשבוע."
וברמות שלא פגשת מעולם.
"לגמרי. סיטואציה מצחיקה בטירוף. לבוא בגיל ,25 אחרי כמעט חמש שנים בחוץ, ולהתחיל לשחק בקיבוצים נידחים. אולמות שמצחיק לקרוא להם אולמות, ושחקנים שמצחיק לקרוא להם שחקנים.
מצאתי את עצמי משחק נגד יריבים בגיל של סבא שלי, אנשים בני 65 ו.68- היה מאוד מוזר. וכל זה עם קהל אדיר שהולך אחריך למשחקי חוץ, ודוחף ומתלהב גם ב60- הפרש."
ואחרי שמבינים את הקטע, ומסיימים להתלהב, זה לא מתחיל לשעמם?
"כאן נכנסה המחויבות לפרויקט ולקהל." חיימוביץ' עוצר מיוזמתו כדי להתנצל על הקלישאות.
האמת, מי שביקר פעם בהדר-יוסף יכול להבין. "הסיפור הזה באמת שונה. זו לא עוד קבוצה. נוסעות אחרינו משפחות שלמות למשחקי חוץ.
גם בגשם, וגם כשלא מעניין וברור שייגמר 30 הפרש. אנשים הרימו גבה כשהתחלנו בליגה ב.' אמרו שזה חלום בהקיץ. שאי אפשר להקים קבוצה בניהול אוהדים. הנה, זה עובד.
"אתה צריך לראות את הזרים שלנו. שיחקתי עם אמריקאים בעבר. אין דברים כאלה. זה לא שהם מחוברים לאוהדים, הם האוהדים. מתלהבים מהקהל יותר ממה שהקהל מתלהב מהם. שרים איתם, מצטלמים כמו כל אוהד.
באימון הראשון בליגה ב' הגיעו 300 אוהדים עם תופים. עד היום זה הרבה מעבר לילדים שבאים לשיר
ביציע. זה קשר אחר. מביקורים בבתי חולים ועד ילדים ששולחים לנו ציורים שנתלה בחדר ההלבשה."
סוג של סגירת מעגל? הגשמת החלום שבעצם השלמת עם הפספוס שלו?
"זה הרבה יותר גדול מהחלום שלי."
מה הלאה? הכיוון ברור, הדרך עוד לא. כן, נחמד לנצח וכמובן שהקירבה לארץ המובטחת מגבירה את התיאבון, אבל סיסמאות ריקות על ליגת העל הן לא הקטע שלהם. ברור לכולם ששם המשחק אחר, הכסף אחר, מבנה הקבוצה אחר זה לא אומר שמישהו מיצה את הרעיונות הרומנטיים על קבוצת האוהדים.
"ברור שצריך לחפש גוף שיוכל לעזור כדי שנעמוד בתקציבים של ליגת על, אבל בטוח שכל גוף שיבוא יצטרך להתחבר לאידיאלים של הפרויקט. לדעת שיש קהל מעורב שמחליט. לא יכול להתחבר אלינו אוליגרך, שרוצה לשחק בצעצוע חדש.
"אם היינו רוצים, גם העונה יכולנו לשחק בליגת העל. פנו מהמינהלת, אבל חושבים כאן קדימה מאוד באחריות. גם בליגת העל נצטרך לבנות תקציב שפוי, לעשות דברים בשלבים. אין לי ספק שהאוהדים ימשיכו לתמוך בנו גם אם שנהשנתיים לא נתמודד על תארים."
ברמה האישית הרעיון לחזור לליגת העל עוד עושה משהו?
"הרעב להוכיח את עצמי מתפתח. היום אני חייב לעצמי לנסות לקחת את הפועל, להוביל קבוצה בליגה ראשונה. גם אם מקצועית, התפקיד שלי יהיה קצת פחות משמעותי. אני הרבה יותר מוכן היום לליגת העל מאשר בגיל .18 תפיסת העולם, ההנאה מכדורסל. הידיעה שיש חיים מסביב. הפרופורציות אחרות."
ובינתיים חושבים על גמר גביע?
"להגיד שמטרה המקורית היתה חצי גמר או גמר? ממש לא. הטירוף שהמשחקים נגד חולון וחיפה יצרו עשה משהו. זו אווירה מדהימה, שדוחפת, ואני מאמין שאפשר לעשות משהו גדול."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם