ראש מעל המים: המהפך של עדי ביכמן
כשהיתה בת ,17 כולם ציפו שעדי ביכמן תביא מדליה מהבריכה בסידני. כשנכשלה, התקשורת - ובעיקר המאמן - חבטו בה. מאז היא למדה ביוסטון, חזרה, פרשה לאימון ואז מצאה את עצמה בכדורמים, שמצא את עצמו כפרויקט לאומי. בשבת היא מתחילה את מוק' אלי' אירופה
אבל עד כאן עם תיאוריות יפות. המעבר של ביכמן (28) מהשחייה אל המשחק זה סוג של הפי-אנד לסיפור לא פשוט בכלל. אי שם לפני אולימפיאדת סידני, עדי היתה סוג של דולפין לאומי. ילדה מוכשרת, מהירה וחיננית, הישגית וחייכנית.
שתי מדליות באולימפיאדת הנוער האירופית ב,1997- ארבע מדליות במשחקים העולמיים לנוער ב,1998- שתי מדליות באליפות אירופה לנוער ב,1999- וממש בשנה האולימפית של סידני 2000 היא מגיעה חמישית בגמר אליפות אירופה לנשים, בגיל 17 בסך הכל.
בתקשורת הספורט, במיוחד אותם ימים, חוסר ההבנה וההגזמות שולטות. כל מנחה תכנית אירוח בבוקר שהשתפשף בגלי צה"ל, על-ידי שיחות ליומן הבוקר עם מולי קצורין וראיון ליומן הערב עם אלון מזרחי לקראת משחקי השבת בכדורגל, היה בטוח שאם שחיין מצטיין באליפות אירופה, הוא בוודאי מועמד למדליה אולימפית. השאלות שהופנו אליה היו בדרך כלל על צבע המדליה שהיא תביא לנו מאוסטרליה. הכותרות הלכו וגדלו, הלכו ותפחו, ואף אחד לא אמר סטופ לטמטום הלאומי.
צריך לומר שגם בכל קנה מידה לנערה לא הלך בסידני, כמו גם לשאר חבריה לנבחרת, אבל השחיטה והירידות שהגיעו אחרי זה, היכו את הילדה המתוקה הזו בהלם. "לא הייתי מוכנה לזה. יש בעיה בארץ, שמכינים אותנו ליום התחרות אבל לא ליום שאחרי. לא היתה הצלחה לשחייה הישראלית בסידני בכלל, ולי ברמה האישית, והרגשתי שהכל נפל עליי."
עדי נטשה את הבריכה. "הרגשתי שמיציתי ושאני לא רוצה לחזור לעולם הזה. לא שחיתי שלושה חודשים, עליתי 10 ק"ג במשקל ונכנסתי לדיכאון ברמה הכי קלינית שיכולה להיות. הלכתי לטיפול. הפסיכולוגית אמרה לי אז שלפעמים צריך לפגוע בתחתית הדלי כדי לעלות למעלה."
למזלה, המשפחה העניקה חום והגנה מהסביבה המתנכרת: "אני זוכרת את זה כמו אתמול, שיום אחד אבא שלי נכנס לחדר שלי, שבו ביליתי את רוב אותה התקופה,
"סידני שברה אותי," היא ממשיכה, "אולימפיאדת סידני היתה האירוע הכי קשה בחיים שלי, אבל גם האירוע שהכי לימד אותי על החיים. לקח לי זמן להפנים את זה."
מה יותר שבר אותך? הכישלון או הביקורת בתקשורת?
"לקח לי זמן להפנים את מה שקרה, אבל היום אני מסתכלת אחרת על הדברים. התקשורת כבר לא מפחידה אותי, צריך לקחת דברים בפרופורציות. הדבר הכי קשה היה הביקורת מהמאמן שלי במשך שבע שנים בפנימיית המחוננים בוינגייט ועשר שנים בכלל, ליאוניד קאופמן. הרגשתי שזו בגידה. ראיתי בו יותר מאבא, בטחתי בו, נתתי לו את כל האמון שלי וכשחזרנו מסידני הוא הוציא את הביקורת עלי לעיתונות".
"לא צריך לירוק לבאר שאתה שותה ממנה, כי גם המאמן תלוי בספורטאי. וזה לא שאני זורקת אחריות מעצמי, נכון, לא הייתי טובה ברמה האישית שלי לפני האולימפיאדה, אבל כשאת ילדה בת ,17 את צריכה מבוגר אחראי שיכוון אותך. יש דברים ששומרים בחדרי חדרים. היה צריך לבקר אותי, אבל לא בכתבה, ואני לא מאשימה את העיתונאים."
אז עדי הקשיבה לאבא, טייס מסוקים לשעבר, ופתאום נפתח האופק עם אפשרות למילגה בקולג' אמריקאי, מקום שבו "משום מה" העריכו את התוצאות שלה. "העליתי במשקל, אז לא רציתי לשים על עצמי בגד ים. מצד שני, אם אתה לא עושה ספורט, אתה לא תרד במשקל. החלטתי ללכת על אופציית הקולג.'
בארה"ב, כשאני באה ואומרת שאני ספורטאית אולימפית נותנים כבוד, ופה בארץ ישר שואלים אותך לאיזה מקום הגעת. אין כאן תרבות ספורט. האמריקאים יודעים שבספורטאי אולימפי יש תכונות שאין לאנשים אחרים, ובארץ אומרים לך שלא עשית כלום. אבל אני לא מתלוננת, זה מה יש, ועם זה ננצח."
ביכמן סיימה תואר ראשון ביוסטון, בפסיכולוגיה וניהול ספורט, חזרה לישראל כדי להתגייס, חזרה לשחות, זכתה באליפות ישראל ל400- מטר מעורב בשנת 2005 ופרשה לאמן. וכך החל המעבר אל הכדור.
"הרגשתי שהאימון, אחרי שנתיים, לא מספיק מאתגר אותי שכלית. באותה תקופה שמרתי על כושר בכל מיני דרכים, טריאתלון, שחייה ועוד, כי היה חשוב לי לשמור על המשקל. אבל יש לי בעיה, אני אוהבת מאוד להתחרות. אני מאוד תחרותית גם בחיים. יום אחד הגעתי לאוניברסיטת ת"א ואמרו לי לראות שם קבוצת כדורמים נשים, והתחשק לי להיכנס לזה."
זה היה רק לפני שנה וחצי, באופן חובבני, אימון אחד בשבוע עם אס"א ת"א. עדי נכנסה לעניינים ואפילו לשוק ההעברות, כשחתמה העונה בשורות אלופת אשתקד, הפועל פ"ת, שיותר קרובה לביתה בקרית-אונו ובכלל. "בגילי המופלג הבנתי שחשוב לי להסתדר עם כל מה שמסביב, האנשים שמסביב, ובהפועל פ"ת הרגשתי יותר בבית."
ופתאום, בוועד האולימפי ובמשרד הספורט מחליטים שרוצים לטפח את ענפי הכדור הקבוצתיים ולוקחים את כדורמים הנשים כפרויקט בסגנון כדורעף הנשים של זלינגר, אם כי בינתיים בקטן יותר ועם מטרה רחוקה: אולימפיאדת ריו .2016 "סמי קרן, מאמן הנבחרת, שמשקיע מעל ומעבר למה שהוא מקבל, וההחלטה על מקצוענות, גרמו לי להיות רצינית ולהתאמן שש פעמים בשבוע. נכון להיום לא משלמים לנו אבל אני מקווה שיתנו משהו. אולי לא ממש הרבה, אבל שלא אצטרך להתעסק בשלוש עבודות."
ביכמן עדיין מאמנת שחייה בשני מקומות, וגם עובדת בבקרת איכות בחברת MTEYE SECURITY" מערכות אבטחה," במקביל ללימודי מדעי המחשב באקדמית ת"א-יפו.
ואיך המעבר מספורט אינדיבידואלי לספורט קבוצתי? להבקיע גולים במשחק שידוע יותר כגברי?
"הרבה שאלו אותי פעם, כשחיינית, במה את משחקת, כשסיפרתי שאני ספורטאית, אז הנה היום אני יכולה להגיד שאני שחקנית. אני כבר לא מכניסה את הראש למים ושוחה, אלא עובדת עם בנות בדינמיקה קבוצתית וסומכת עליהן. אצל נשים בספורט יש יותר אמוציות מאשר אצל בנים. אנחנו יותר טוטאליות, נותנות מעצמנו יותר מגברים, אבל גם לוקחות יותר מהיומיום אל האימון, בעוד שגברים עושים הפרדה".
"זה משחק שאתה צריך לחשוב בו יותר, לשים לב מה קורה סביבך. יש טקטיקה וזה מאתגר יותר משחייה. שחייה זה אחד הענפים הקשים ביותר שיש, ועבור בנות כמוני שפורשות, הכדורמים הוא מקום טוב כדי לחזור ולהתאמן. גם אם לא שיחקת בכלל עד גיל 17 את יכולה להגיע לנבחרת, ולפעמים אני גם בהרכב. יש פוטנציאל בארץ אם ינתבו בנות מהשחייה אל המשחק."
והחלום הוא שוב אולימפי?
בבית המוקדם של ישראל ישחקו נבחרות בריטניה, ספרד ואוקראינה, ומהן יעלו שתי הראשונות ליורו 2012 באיינדהובן, והשלישית תשחק בטורניר ההזדמנות האחרונה. בשבת הקרובה משחק ראשון מול בריטניה, המתכוננת ברצינות לאולימפיאדת לונדון, ועוד חודשיים אנחנו מארחים את הספרדיות, שסיימו במקום החמישי באליפות העולם. אולי את אוקראינה אפשר יהיה להקדים.
"קודם כל נקווה שהפרויקט של הנבחרת ייצא לפועל ממש. אם מישהו מצפה שכבר ננצח את טורניר המוקדמות, זה לא זה. השיא של נבחרת ישראל כנראה כבר לא יהיה בזמני. אני פשוט נהנית כיום. מתחילה את היום ב6- בבוקר ומסיימת ב11- בלילה, ואז אני ובעלי מתראים בארוחת ערב. כיף לי."
לשאלות הערות ותגובות: shualim@014.net.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם