דצמבר המר: החודש הנוראי של עודד קטש

לפני שלוש שנים עודד קטש לא הצליח לשרוד את חודש דצמבר ולאחר שרשרת הפסדים כואבת החליט להתפטר ממכבי ת"א. אחרי שהפועל ירושלים הודחה בשבוע שעבר מאירופה והושפלה באשדוד קשה שלא למצוא קווי דמיון בין המקרים. מה יקרה הלאה? הפעם הוא כנראה יישאר בתפקידו

ירון לופו | 31/12/2010 20:00

תגיות: הפועל ירושלים בכדורסל, עודד קטש

הנטייה הראשונית בכל הסיפור הזה היא להאשים את אלילת המזל. בסופו של דבר קשה להאמין שעם סגל מלא הפועל ירושלים הייתה חוטפת תבוסה שכזו באשדוד. האמת, הטענה הזו לא רחוקה מהמציאות.

עודד קטש. לא הולך לו בדצמבר צילום: אתר מנהלת הליגה

קשה למצוא קבוצת כדורסל בכל אירופה שסבלה העונה מפציעות כמו ירושלים. זה התחיל עם וויל סולומון, שפתח את העונה כשהוא סוחב רגל, המשיך עם הפציעות של יוגב אוחיון, בריאן רנדל והניתוח בכתף של אורי קוקיה, שכנראה גמר את הסיפור לעונת 2010/11, והגיע לשיאו השבוע, כשלכל החבורה הצטרפו גם יובל נעימי ועמית שמחון.

במבט מהיר על הספסל שלו במשחק האחרון, עודד קטש יכול היה למצוא רק שבעה שחקנים בכירים לרוטציה. בכל דרך שלא תסתכלו על זה, ירושלים לא הייתה צריכה לחזור עם תבוסה, אבל אלה גם לא כלים מספיקים כדי לשוב הביתה עם ניצחון.

אלא שהבעיה של ירושלים בשלב זה של העונה היא לא רק ההשפלה באשדוד, אלא בעיקר היעלמות הדרך במהלך חודש דצמבר הארור, כמו גם הכרטיס לשלב הבא באירופה. בחודש האחרון - במפגשים מול חולון, ריגה או קחאסול - הסגל כבר לא היה תירוץ. שבעה משחקים שיחקו האדומים במהלך החודש האחרון של שנת 2010 ובארבעה מהם הפסידו. רוצים עוד? בשלושה מהם ירושלים הובסה, כשההפרש המצטבר בשלושתם עומד על 16 נקודות. מי שהפכו במקרה זה ליקירי העיר הם ללא ספק שחקניו של דני פרנקו, שהורידו את הרגל מהגז ברבע האחרון באולם הפחים וסידרו לקטש וחניכיו סטטיסטיקה "נוחה" מעט יותר.

מלבד מאזן ההפסדים הלא מחמיא, מרכיב שלילי בולט לא פחות בחודש האחרון היה ההגנה. עד לא מזמן דיברו במלחה בשבחם של השחקנים על המאמץ ההגנתי, אלא שבמציאות ירושלים הפכה בחודש האחרון למסננת הרשמית של החורף. שחקני הקבוצה אפשרו ליריבות שלהם לקלוע 83.1 בממוצע במהלך דצמבר לעומת 75.8 בלבד בעשרת המשחקים שקדמו לו. אל תחפשו בשורות טובות מהחלק ההתקפי כי גם שם המצב לא מזהיר. אם בהתחלה דיברו על חסרונו של רנדל כבעיה המרכזית, הגיע המשחק מול הספרדים במלחה והוכיח שגם כאשר הוא נמצא על המגרש משהו לא דופק בקבוצה הירושלמית.

סיבות והסברים אפשר למצוא ממלחה ועד ריגה, אבל האחריות לכל מה שקורה על המגרש חוזרת כמו בכל מקום אל האיש שעומד על הקווים.

הוא זה שבחר את הסגל; הוא זה שנותן קרדיט בלתי נגמר לדיון דאוול והוא זה שאמור לנסות לתת פרשנות בסופו של ערב לתצוגה הדלה.

אחרי שנים עם מדיניות קלה מדיי על ההדק, בהפועל ירושלים מנסים להצניע כמה שאפשר את אותה אצבע מאשימה שמופנית אל האיש עם המושכות. למרות זאת, מאז התבוסה ביום ראשון לאשדוד, טפטופי ביקורת מתוך הקבוצה, שהחלו בשבוע שעבר אחרי ההדחה מאירופה, הפכו לשטף של תלונות בעניין חלקו של המאמן בסיפור.

אלא שבמקרה הזה, לצד הניסיונות הכנים של ההנהלה לשדר מסר של סבלנות, מתווסף נדבך חשוב לא פחות - העובדה שהאיש העומד על הקווים עונה לשם עודד קטש, האתרוג של הכדורסל הישראלי והאיש שכל כך קשה לומר עליו מילה רעה.

"הוא יכול להיות אחד הטובים באירופה"

שלוש שנים אחורנית. ה-31 בדצמבר 2007, ערב הסילבסטר וקטש חוטף את הסטירה האחרונה שלו כמאמן מכבי ת"א. הסיירת של רובי בלינקו סיימה משימת חיסול ממוקד של הצהובים, כשהביסה אותם 86:104 מדהים, שהשלים חודש איום ונורא עבור האלופה הנצחית.

סדרת ההפסדים החלה עם תבוסה ב-19 הפרש מול בני השרון, המשיך בהשפלה באולם הפחים מול הפועל חולון והפסד כואב לריטאס וילנה בנוקיה והסתיים, כאמור, בערב הנורא ההוא באולם זיסמן.

במכבי לא ידעו מה לעשות. אחרי הכול, קטש הוא הנסיך של המועדון, האיש שהיה אמור להוביל את הקבוצה לתקופה חדשה. אבל התוצאות בשטח צעקו שינוי. את הצעד האמיץ עשה קטש עצמו, שיום אחרי התבוסה יצא בהודעה רשמית וברורה: "כמי שעומד בראש המערכת המקצועית, אני לוקח אחריות מלאה למצב שמכבי ת"א נקלעה אליו. הקבוצה זקוקה לשינוי, ובסיטואציה שנוצרה השינוי המשמעותי היחיד שיכול לקרות הוא בעמדת המאמן".

עמיאל עם קטש. "לא היה סבוטאז'" צילום: אודי ציטיאט

אורן עמיאל, עוזרו של קטש באותה התקופה במכבי, שמשמש כיום כעוזר המאמן של נימברוק הצ'כית, ניסה השבוע לשחזר את האירועים של דצמבר ההוא: "זאת מכבי וכל הפסד שם תמיד נתפס בממדים הרבה יותר עצומים מאשר בכל קבוצה אחרת. היו לנו שלושה הפסדים באותו החודש, כך שזה עשה את זה להרבה יותר גדול.

"כל הפסד רק העצים את התחושות הלא טובות, אבל זה אופייה של מכבי. אנשים יגידו שזה מה שמביא אותם להצלחות במשך השנים, אחרים יגידו שצריך להכניס לפרופורציות. אבל זה עוד הפסד ועוד הפסד ודברים הגיעו לאן שהגיעו. ההפסד בר"ג היה מעין שיא שלילי. אני זוכר שאחרי ההפסדים הקודמים דיברתי עם עודד אחרי המשחק עוד באותו לילה כדי לנתח את מה שהיה, אבל אחרי ר"ג לא דיברנו. זה היה משהו אחר".

על פי דיווחים כאלה ואחרים שהתרוצצו באותה התקופה, קטש, שידוע כמאמן של שחקנים, איבד את המילה שלו בחדר ההלבשה. "הוא נראה אבוד לחלוטין", אמר אז למעריב גורם בקבוצה. לעומת אותו דובר אלמוני, עמיאל שולל את האופציה הזו מיד כשהוא שומע עליה. "לא היה סבוטאז'. לא הרגשתי את זה בשום רגע. יותר מזה - ראיתי את ההתייחסות של השחקנים לעודד אחרי שהוא עזב. היו שם כבוד והערכה. גם השחקנים ישראלים בכירים וגם הזרים, כמו ניקולה, זה שחקנים עם קלאסה. זה לא שחקנים שיכולים לעשות דברים כאלה".

בכל מקרה, קטש סיים את חלקו עם תחילתה של השנה החדשה והעלה את השאלה המתבקשת: האם כל העסק היה גדול עליו? "אני לא במקום שאני יכול להגיד למכבי איך לנהוג, אבל לדעתי זה היה הדבר הכי טוב שקרה לעודד בהתפתחות שלו כמאמן", טוען עמיאל. "זה הביא אותו לנקודה מסוימת שהוא השכיל לבנות בה את עצמו. זה נכון בפן האישי ובפן המקצועי. התקופה שהוא עבר אחר כך בגליל היא ההוכחה החד-משמעית לזה. להיבנות זה רק מלמטה. מההיכרות שלי עם עודד, אני באמת חושב שבבסיס וביסודות הוא יכול להיות אחד המאמנים הטובים באירופה. יש דברים שהם לא נרכשים, שהם מולדים, כמו האינטליגנציה והיכולת לאגד סביבך אנשים".

עניין של זמן

אז נכון, קטש עוד רחוק מלצאת לתקשורת בהודעה דרמטית על סיום הרומן שלו עם הפועל ירושלים, והאמת, מהלך שכזה נראה כמו טעות גדולה עבור שני הצדדים, שעוד רחוקים ממיצוי זה של זה. אבל קשה שלא לראות את נקודת הדמיון בין שני המקרים.

מלבד התקופות הארוכות (והמוצלחות) בגליל, לקטש היו שני ניסיונות להוביל קבוצה בארץ - הראשון ב-2007 עם מכבי והשני העונה בירושלים. בשתי הפעמים תחילת הדרך הייתה חלומית, עם נגיעות של אופוריה; בשני המקרים הגיע גם אותו חודש דצמבר הנוראי, שהעלים את החגיגיות של פתיחת העונה והשאיר מציאות אפורה.

"קיים קשר ברור בין שני המקרים", פוסק בנחרצות הנומרולוג שוקי גבאי, שעוסק כבר שנים רבות בייעוץ לספורטאים, ביניהם גם גיא גודס, עוזר מאמן מכבי ת"א ומי שהיה מאמנה של ירושלים בשנתיים האחרונות.

"זו לא השנה לעשות שינוי תעסוקתי" צילום: פלאש 90

לטענתו, העובדה ששני המקרים הללו התרחשו בחודש דצמבר היא אולי מקרית, אך בשניהם הכישלון של קטש היה צפוי. "זה לא קשור בחודש זה או אחר, זה קשור בטיימינג ההתחלתי", אומר גבאי. "במסגרת עבודתי עם מאמנים לאורך השנים גיליתי שיש טיימינג להתחיל לאמן קבוצות. קטש התחתן השנה ולכן הוא נמצא בשנה עם טיימינג משפחתי. זה לא הזמן לעשות שינוי תעסוקתי. ברגע שהוא עשה מעבר פיזי בשנה שכזו, הוא בעצם עשה מהלך לא תקין בתוך המחזוריות הזו, שמנסה להחזיר אותו מחדש למקום ממנו הוא התחיל, כמו שהיה לו במכבי ת"א.

"הטיימינג שהוא עבר למכבי והטיימינג שהוא עבר להפועל ירושלים לא היו נכונים. זה לא רק שהוא עשוי לא להצליח בירושלים, הוא יכול גם להיכשל ברמות שיכולות לשרוף אותו לגמרי. אני אוהב את קטש וחושב שיש לו אינטואיציות מדהימות ואינסטינקטים של מנהיג, אבל אני ממליץ לו לשמור על האנרגיות שלו ולבחור – לחזור לגליל או לנוח בבית".

אתם יכולים לקנות את ההסבר הזה ואתם יכולים גם לגחך עליו, אך מהעובדות אי אפשר להתחמק. בדיוק כמו בירושלים, גם ב-2007 קטש וקבוצתו התרסקו בדפי הסטטיסטיקה במהלך החודש האחרון של השנה. אם במשחקיה הראשונים בליגה קלעה אז מכבי 97.5 נק' לערב, במהלך דצמבר המספרים הללו צנחו ל-81.7. ההגנה, כמו כל הקבוצה, הפסיקה גם היא לתפקד ומ-83 נק' בממוצע שספגו הצהובים עד לחודש ה-12, הם עלו ל-89.

פיק באפריל

האם זה אומר שסיום דרכו של קטש בבירה קרוב? לא בטוח בכלל. בירושלים לא ישמחו להיפרד מעוד מאמן, במהלך שיחזק את דעתם של המקטרגים שמדברים במונחים של "בית קברות למאמנים".

קטש עצמו גם לא ירים ידיים כל כך מהר. העונה עוד ארוכה, וגם אם אין יותר אירופה, כבר בשבוע הקרוב הוא יכול להפוך את כל הדיבורים הללו ללא רלוונטיים עם ניצחון על מכבי במלחה, שכולם יודעים שהוא התרופה הטובה ביותר עבור דיכאון ירושלמי.

דצמבר המר, כמו ששר פעם שלום חנוך, מגיע היום לסיומו. לשמחתם של הירושלמים, בליגה שלנו החודשים הקובעים הם דווקא אפריל ומאי. "לכל אדם יש את פיק האנרגיה שלו, שהוא תמיד יהיה המחצית של יום הולדתו. קטש הוא יליד אוקטובר והפיק שלו הוא באזור אפריל", שולח גבאי מסר של עידוד לירושלים. בשנה שעברה, כולנו יודעים, זה עבד מצוין. פיק קטן נוסף כזה גם העונה ובמלחה יקנו כל שנה דצמבר שחון כזה.